שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לוליינית בלי חבל
    מירה עוואד יצרה ב"בהלוואן" (לוליינית) אלבום לימונענע שמאוד הולם את העונה, אבל המוזיקליות המובהקת שלה בהחלט מאפשרת לה ליצור משקאות חריפים יותר


     

    לא מוכרחים להבין שפה כדי ליהנות משירים; האבחנה הזו מתחדדת כשמאזינים ל"בהלוואן" – אלבום הבכורה של מירה עוואד שרובו בערבית, עם תבליני אנגלית ושברי משפטים בעברית (למשל, כשאחינועם ניני וגיל דור מצטרפים בשיר "מילה").

     

    וכך, עבור אלה שאינם דוברי ערבית, כל שכבת המילים מנוטרלת מהיצירה והופכת לחלק מהמוזיקה, ממש כמו כלי נגינה נוסף. כוח חשוב לא פחות הוא הקול של עוואד – יפה ונעים, נוכח ונינוח. למעשה, הנינוחות היא המניעה את האלבום, בתנועה זורמת ומרגיעה, כמו ליטוף של רוח ים.


    רוח האירוויזיון עם ניני קצת חסרה באלבום (צילום: AP)

     

    עוואד, שכתבה והלחינה את רוב האלבום, ועמוס עבר-הדני, שהפיק ועיבד את השירים, יצרו אלבום קיץ אידיאלי בעל רוגע הקריר. הערבית אינה ניכרת במוזיקה, אלא רק בשפת השירים, שאמנם אינה מטושטשת, אבל גם לא מודגשת. מלבדה אין באלבום שום אלמנט ערבי. אם כבר, אז אלמנט מערבי שניכר בסגנון שיצרו הגיטרות והמנדולינה של עבר-הדני, הבס של אלון נדל, התופים של גיל לדין וכלי ההקשה של אורן בלבן וגדי סרי.

     

    קלרינט "יהודי", סאז ונאי

    פה ושם מצטרפים הכינור של ניצן חן רזאל, כלי מיתר, סקסופון של ניצן עין-הבר וקלרינט "יהודי" של אייל סלע. לעיתים נדירות עוד יותר מופיעים כלים מזרחיים של ממש כמו סאז ונאי. לפעמים גם האנרגיות המינוריות מקבלות כיוונים יותר נמרצים, למשל ברמיקס לשיר "ענן", והבוסה נובה שמתפתחת לג'אז עליז יחסית בשיר "הישאר".

     

    האלבום נקרא "בהלואן", כלומר לוליינית בעברית. בכל זאת, שלא כמו הלוליינית הצועדת על החבל המתוח - עוואד לא מצליחה להעביר את התחושות המתבקשות מהסיטואציה: מתח, דרמה, חשש, או הסתכנות במוזיקה, כולל בשיר הנושא היפה, אך הלא מסעיר. חוץ מזה, אין באלבום אפילו שמץ מהאסרטיביות המפולפלת שעוואד הפגינה למשל כאשר שיחקה את אמל, עורכת הדין הפמיניסטית בסדרת הטלוויזיה "עבודה ערבית".

     

    מרוב עדינות ומינוריות – יפות כשלעצמן, מתברר שהשיר החי ביותר באלבום הוא שיר

    הבונוס "There must be another way", שייצג את ישראל באירווזיון (בגרסה מיוחדת, כמעט מעוקרת מעברית). האירוויזיוניות הקלילה של עוואד ושל אחינועם ניני נשמעת מרעננת ואפילו מרגשת. וזה בעצם מה שחסר בשאר האלבום.

     

    עוואד יצרה אלבום לימונענע שכזה, שכאמור הולם את העונה, אבל המוזיקליות המובהקת שלה בהחלט מאפשרת לה ליצור משקאות חריפים יותר. יש ביקוש גם להם, כולל במציאות הישראלית שבה עצם השירה בערבית עשויה להיחשב כפרובוקציה חתרנית.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עוואד. אלבום לימונענע
    עטיפת האלבום, צילום: זיו שדה
    הטבות למנויים
    הטבות למנויים
    מומלצים