יום בלשכת התעסוקה: רוצים לעבוד - אין איפה

פעם קראו לזה "לשכת עבודה", והיו באים אליה רק אלו שממש, אבל ממש, לא מצאו עבודה. אלה היו מעטים עד כדי כך, שאפילו ידי הפקידים היו בטלות. אבל הזמנים השתנו. כבר חודשים ארוכים אנו שקועים במיתון, רק לפני כמה ימים צפה נגיד בנק ישראל ששיעור האבטלה ימשיך לעלות, וכשביקרנו השבוע ב"לשכת שירות התעסוקה" - כפי שהיא נקראת כיום - בקריית גת, מצאנו שם דורשי עבודה ומובטלים למכביר, מכל הסוגים, המינים והגילאים.

לממתינים בתור בלשכה נוספים בימים החמים הללו גם לא מעט בני נוער, שמחפשים דרך להרוויח כמה פרוטות בתחילת החופש הגדול - שיהיה מה לבזבז בהמשך החופש. אבל רובם כנראה ייצאו מאוכזבים: "אין לי מה להציע לבני הנוער", אומר מנהל הלשכה, קלוד בן חמו.

הזמן חולף, וההמונים הולכים ומתאספים מחוץ לבניין לשכת התעסוקה - אותו הבניין זה למעלה מ-50 שנה, רק הצבעים השתנו מעט. כדי להקל על המוני הממתינים בשמש, הורה בן חמו להקים סוככי צל באזור ההמתנה לראיונות.

"שכר מינימום? עושים צחוק"

הנתונים הנספרים בקריית גת ממחישים את עומק המיתון: במאי האחרון נרשמו בלשכה 3,065 דורשי עבודה - לעומת 2,552 במאי אשתקד. והנתון הקשה עוד יותר הוא, שמבין דורשי העבודה, 1,574 הם עובדים בלתי מקצועיים, כלומר: אין בידיהם הכשרה לעבודה בשום מקצוע. נתון נוסף: במאי שעבר, 80 מבין דורשי העבודה היו מפוטרים מעבודה קודמת. במאי השנה, מצאו 155 מפוטרים את הדרך ללשכה. רבים מהם הם עובדי קבלן שעד לאחרונה מצאו תעסוקה במפעל אינטל בעיר - שקיצץ בהוצאותיו לנוכח המשבר הכלכלי.

מתעדכנים בלשכה (צילומים: צפריר אביוב)

מחוץ ללשכה הממוזגת המתינו צעירים רבים, בעיקר גברים, לראיונות עבודה שאליהם זומנו - בין היתר במפעל לפלדה מהאזור המחפש עובדי ייצור. "כל החיים שלי עבדתי", מספר משה בראבי, רווק בן 36 הממתין בתור. "יש לי הכשרה במסגרות, חשמל ונגרות, אבל לא מצאתי עבודה בתחום הזה בשנים האחרונות", הוא מספר.

בצר לו, נאלץ בראבי לעבוד כמאבטח בחברה סלולרית דרך חברת כוח אדם, בשכר מינימום. אבל לאחרונה גם החברה הזו קיצצה בתקנים, והוא הועבר למקום אחר שבו הורעו תנאיו עוד יותר. "לא הסכמתי לעבוד, אז פוטרתי לפני חודשיים וחצי", הוא מוסיף.

הוא עדיין לא קיבל הודעה אם הוא זכאי לדמי אבטלה, ובינתיים מחפש דרכים לשרוד: "אני לוקח הלוואות קטנות כדי להמשיך. זו הרגשה רעה מאוד, להגיע לפה בכלל. לדעתי צריך להעיף את כל העובדים הזרים במדינה. הם תקעו את שוק העבודה בארץ, כי הם כוח עבודה זול והמעסיקים רוצים רווחים גדולים יותר. אני מוכן להישבע שאם יציעו לכל מובטל עבודה, ולא משנה במה, תמורת 5,000 שקל - הוא ירוץ לעבודה. אבל מה זה השכר מינימום הזה. זו בדיחה אמיתית לאור מה שקורה בשוק עם המחירים. עושים מאיתנו צחוק".

"ממש רוצים לעבוד - שמרנו את פרטיהם"

חבצלת אייש, מנהלת בחברת כוח האדם או.אר.אס, הגיעה ללשכת התעסוקה בעיר כדי לערוך ראיונות. היא צריכה 15 עובדים בתחומי הלוגיסטיקה, הנהיגה והמזכירות. זומנו מעל 50 מועמדים, שגילם הממוצע 30. עשרה מהם, היא סבורה, כבר משובצים לעבודה.

ראיון עבודה. 15 משרות פנויות, 50 הגיעו לראיון

"אנשים פה חיכו שעות לראיון", היא אומרת. "הם ממש רוצים לעבוד. היו המון שעבדו באינטל כקבלני משנה, והם מיומנים". היא אינה יכולה להבטיח להם עבודה כרגע, אבל מביעה תקווה שהמצב ישתנה בקרוב: "שמרנו את פרטיהם, כי ברור לנו שיצטרכו אותם שוב. לא ידוע מתי, אבל צריך לשמר אותם".

הבעיה היא, שהאנשים לא יכולים לחכות - הם צריכים לחיות כאן ועכשיו. "כל ילדיי הועברו לפנימיות בשל המצב הקשה בבית", מספר יצחק עובדה, בן 49 נשוי ואב לשלושה ילדים. "אשתי לא עובדת ואני נע בין עבודה לעבודה. עבדתי באינטל בצנרת הנקייה, אצל קבלן משנה, וכשהסתיים הפרויקט פוטרתי. מעולם לא עברתי הכשרה מקצועית כלשהי ואני רק מחפש עבודה כדי להתפרנס. בשל המצב הקשה, הילדים אפילו לא יוצאים לחופש הביתה - ואני הולך לבקר אותם. אחת לשבועיים הם מגיעים לשבת, ואז אנחנו מתארחים אצל ההורים כי אין סיכוי שנוכל לאכול בבית ארוחה מסודרת וטובה".

הוא מודה כי הוא עושה עבודות מהצד כדי לשרוד. "אין לי ברירה", הוא מקונן. "אני תמכתי בביבי כי חשבתי שיהיה שינוי כלכלי צודק, אבל הכשילו אותנו. לא רק שלא עשו צדק, אלא גם מקשים עלינו בכל דרך. פגעו בזכויות ולא קיימו הבטחות. ואנחנו הרי תרמנו למדינה בשירות צבאי ובמילואים. למה זה מגיע לנו, בעוד העשירים רק מתעשרים יותר?".

"נכשיר חרטים ונגרים בקורסים"

האבטלה עמוקה במיוחד בקרב הנשים, המהוות 70 אחוז מכלל המובטלים בעיר. אך באורח פלא, הן אינן צובאות על לשכת התעסוקה, ונדמה כי השלימו עם המצב.

"אנחנו פותחים לנשים קורסי הכשרה למטפלות וסייעות בגנים", אומר מנהל הלשכה בן חמו, "אבל רק אם יש ביקוש לכך". אלא שיש כאן מעגל קסמים: נשים רבות אינן יוצאות לעבודה בדיוק בגלל התשלום הגבוה למעונות יום ולגנים, שעדיין אינו נחשב להוצאה מוכרת למרות קידום החוק החדש בנושא, ולכן אין בעיר דרישה לידיים עובדות כאלו.

לבן חמו יש עוד כמה רעיונות לפתרון משבר התעסוקה בעיר. "ברור לי שחסרים אנשי מקצוע, במקצועות שפעם לימדו כבר בבית הספר התיכון",  הוא אומר, "לכן אני יוזם יחד עם רשת אורט קורסים לחרטים, נגרים, חשמלאים ומסגרים. ברור לי שישנה דרישה לכך".

לאנשי ההיי-טק שפוטרו הוצמדה בלשכה פקידה מיוחדת, שמחפשת עבורם עבודה בכל הארץ. גם כך, אובם רגילים להיות ניידים וכבר עבדו מחוץ לעיר.

"לדעתי, כבר היו מצבים קשים יותר מהיום", מסכם בן חמו, שמאחוריו שנים ארוכות בתחום. "היום שירות התעסוקה פועל בהמון כיוונים כדי לחלץ מובטלים מאבטלה, ויש המון הצלחות.

 אנחנו בקשר טוב עם מעסיקים וגם עם חברות כוח האדם, ומנסים להתאים לכל אחד תעסוקה על פי כשרונותיו".

עם זאת, הוא מסב את תשומת הלב לאלו שהוא מגדיר "מעיקים על המערכת" - קבוצה לא מבוטלת של דורשי עבודה שלא עבדו מאז שהוכרזו לראשונה זכאים לדמי אבטלה, וכבר עברו למסלול של הבטחת הכנסה - כמו 1,800 מתושבי העיר. "החלטנו לתת לקבוצה הזו טיפול ייחודי", הוא אומר. "ההתמקדות היא בצעירים שבהם. את כולם זימנו מחדש כדי לפלג אותם לקבוצות, ולכולם הצענו מסלול עבודה - שיקום או הכשרות. מי שלא הגיע, נשללה ממנו זכות קצבה. יש כאלו שאפילו מקבלים ליווי פסיכולוגי פה בלשכה. אלו שלא הגיעו, ייתכן וחלק מהם עובדים ללא תלוש, אבל ממשיכים לדרוש מהמדינה קצבה. חובה עלינו לאתר אותם".