גם גירעון הפנסיה התקציבית הוא פצצה גרעינית
הגירעון בתקציב הפנסיה התקציבית של ישראל עומד על כ- 435 מיליארד שקל - גדול פי 3 מהגירעון של מספר מדינות בארה"ב. הגירעון הזה צריך להדאיג אותנו כמו הגרעין של איראן. טיפול השורש שנעשה לקרנות הפנסיה הוותיקות צריך להיעשות גם כאן
במשך שנים חוזרים ומתריעים אנשי מקצוע, על עלייה תלולה בהתחייבות הממשלה לבעלי פנסיה תקציבית המקבלים או העתידים לקבל את קצבת הפרישה מתקציב המדינה.
כבר כיום מגיע הגירעון לכ- 435 מיליארד שקל, בעוד שתקציב המדינה לשנת 2009 עומד על כ- 317 מיליארד שקל בלבד. חוב זה עומד על יותר מ-60% מהתל"ג של ישראל.
ממשלות ישראל לדורותיהם "עצמו עיניהם" והעדיפו שלא לטפל בנושא. נראה כי במציאות הנוכחית, הגירעון ההולך וגדל בפנסיה התקציבית לעובדי המדינה מסוכן כמו האיום האירני.
'חור תקציבי' הולך ותופח
לאוצר אין נתונים מדויקים על היקף החוב האמיתי של ישראל כלפי עובדי המדינה הזכאים לפנסיה תקציבית. מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, כבר העלה חשש מה'חור התקציבי' ההולך ותופח באומרו שהנושא אינו מנוהל כיאות על ידי משרד האוצר. "הביקורת העלתה ליקויים בנוגע לתהליך חישוב יתרת החבות האקטוארית שנעשה באגף החשכ"ל ונוגע לביסוס תוצאותיו. תהליך חישובה והבקרה עליה לוקים בחסר" כתב המבקר.
לשם השוואה, הגירעונות של מספר מדינות בארה"ב, כגון קליפורניה, מרילנד וקולורדו מגיעים יחד לכ- 142 מיליארד דולר.
במונחי מטבע מקומי, הגירעון בפנסיה התקציבית של ישראל גדול פי כמה מהגירעון של כל אחת מהן.
הממשלה והעומד בראשה ובעיקר שר האוצר, חייבים להיכנס לעובי הקורה ולהתחיל לגבש עמדה ברורה כפי שנעשה בקרנות הפנסיה הוותיקות.
רפורמה? לא בפנסיה התקציבית
המדינה הבינה בזמנו, כי אין מנוס מטיפול שורש בגירעון העצום של קרנות הפנסיה הוותיקות שהגיע לכ- 140 מיליארד שקל. המדינה החליטה להלאים אותם ולהזרים אליהם כסף על מנת לכסות חלק מהגירעון.
בעקבות כך, לא היה מנוס מפגיעה במבוטחים - כתוצאה מהרפורמה החוסכים נפגעו בהקטנת שיעורי הקצבאות בין 25- 30 אחוז ובנוסף לזה הועלו דמי ההפרשה החודשית לפנסיה של העובדים.
אולם מתברר, שכאשר על הפרק בעיה חמורה אף יותר, עם גירעון המתקרב לפי שלושה מזה של הקרנות הוותיקות, מתקשה המדינה לקבל החלטה אמיצה.
לא ניתן להתעלם מכך שאף ממשלה אינה רוצה, או אינה יכולה להתעסק עם "תפוח האדמה הלוהט" הזה, משום שרבים במגזר הציבורי נושאים בעמדות מפתח ויכולים להשפיע על היקף הרפורמה ועוצמתה אם בכלל.
מלבד חוסר הרצון העצמי של מובילי הכלכלה לפעול בעניין, גם אם יחליטו ש'כלו כל הקיצין', הם עשויים להיתקל בהתנגדות עזה, לובי חזק מקיר לקיר וקושי רב להעביר הליך חקיקה תואם.
מדוע מה שהיה נצרך כלפי עובדי ה"צווארון הכחול" ברפורמה בקרנות הוותיקות, שהייתה קשה וכואבת עבורם, כלל לא עולה על סדר היום כשהוא נוגע לעובדי ה"צווארון הלבן".
האם לא הגיע העת לבצע רפורמה דומה גם בפנסיה התקציבית? אם המדינה לא תפעל בהקדם, הפתרון בסופו של יום ייפול על כתפיו הצרות של משלם המיסים.
לפנייה לכתב/ת 
