זו ליידי זו?
ליידי גאגא היא בהחלט לא כוכבת הפופ הטיפוסית: פרובוקטיבית אבל אמנותית, אינטליגנטית אבל טראשית, ובעיקר, מסקרנת מאוד. מה הסוד שלה, שהופך אותה גם לאייקון של גייז וגם לחביבת הבנות? בואו לגלות בעצמכם
"הכשרון שלי הוא שאנשים רואים בי משהו אמנותי ומיוחד, ואתם פאקינג תסתכלו עליי" (ליידי גאגא בראיון ל"אנטרטיינמנט וויקלי")
היא בלונדינית, פרובוקטיבית וכוכבת-על והיא עוד שנייה אצלנו. ליידי גאגא היא הפנומן הכי לוהט כיום, ששוברת שיאי מכירות וצוברת עוד ועוד כותרות, בזכות שילוב בין כשרון ללהיטים ותדמית גדולה מהחיים.
הליידי מספרת באתר הרשמי שלה שכשהיתה קטנה, ועוד קראו לה סטפי ג'רומנטואה, הצלילים הראשונים ששמעה היו של הרולינג סטונס ושל הביטלס, בזמן שאביה היה מניף אותה באוויר. מאוחר יותר היתה שרה לצלילי מייקל ג'קסון, מדונה וסינדי לאופר. "תמיד הייתי בדרנית", היא אומרת, "תמיד אהבתי רוק, פופ ותיאטרון, כשגיליתי את 'קווין' ודיוויד בואי, הכל התחבר לי יחד והחלטתי שאני יכולה לשלב בין שלוש האהבות". אגב, 'קווין' היו גם אלה שהעניקו לה את שם הבמה שלה: אחרי שהמפיק שלה שמע אותה מקליטה הרמוניות קוליות שהזכירו לו את פרדי מרקיורי, הפך השיר "רדיו גאגא" לבדיחה פרטית שלהם. עוד באותו יום היא שלחה לו SMS עליו היתה חתומה "ליידי גאגא".
גאגא, רק בת 23, נולדה ביונקרס שבניו-יורק למשפחה איטלקית קתולית, כך שיש מי שמותח קווים בינה לבין קתולית אחרת, אחת מדונה צ'יקונה, שמרדה גם היא במוסכמות ורכבה בעזרת תדמית פרובוקטיבית כל הדרך לפסגה. את המוזיקליות, אגב, ירשה מאביה, שהיתה לו להקה שהופיעה בפאבים.
כבר בגיל 11 התקבלה "סטף" לבית הספר לאמנויות היוקרתי שבניו יורק, ג'וליארד, אבל לבסוף הלכה לתיכון קתולי במנזר "סייקרד הארט", ולמדה עם פאריס הילטון. היא כתבה את יצירת הפסנתר הראשונה שלה בגיל 13 ובאותו הזמן החלה להופיע בערבי במה פתוחים במועדונים בניו-יורק. באוניברסיטה היא המשיכה ללמוד מוזיקה, אבל לא החזיקה שם מעמד.
מעדיפה לא ללבוש תחתונים
"בנות שבאו מהרקע שלי לא אמורות להפוך למישהי כמוני. באתי ממשפחה איטלקית אמידה והלכתי לתיכון נחשב. הייתי אמורה לגור עם אבא ואמא עד שימותו. אני יצאתי נגד כל מה שגידלו אותי. עזבתי את הבית, סירבתי לקבל עזרה מההורים, והתפרנסתי ממלצרות וחשפנות" (בראיון ל-"Fabulous ")
לפני כארבע שנים גאגא הוחתמה בחברת התקליטים המפורסמת "דף ג'אם" והקליטה שם שיר שכתבה, שהושפע מאוד מפרינס, "Beautiful, Dirty, Rich". בלייבל לא התרשמו כל כך והעיפו אותה מעט אחר כך (אבל אל דאגה, השיר מצא את דרכו לבסוף לאלבום הבכורה שלה). באותו זמן, החלו חיי הלילה שלה בסצנה הניו-יורקית לעלות הילוך והיא הופיעה במועדונים רבים עם להקה. כשהשמועה החלה להסתובב בעיר על זמרת, רקדנית ואישיות מוחצנת, שהיא משהו שונה לגמרי, גאגא והלהקה, "The Starlight Revue", הוזמנו להופיע בפסטיבל "לולהפלוזה" המפורסם בארצות הברית. זה הרגע בו נסללה דרכה לתהילה.
גאגא הוחתמה לחברת "Interscope" והחלה לכתוב שירים לאמנים כמו בריטני ספירס ופרגי והחליטה לעבור ללוס אנג'לס. היא הוציאה את אלבום הבכורה "The Fame", וזינקה לתהילה בינלאומית כשהוא הגיע למקום הראשון באירלנד, בריטניה, אוסטריה וקנדה. בארצות הברית עמד האלבום במקום הרביעי בטבלת הבילבורד.
מדינה אחר מדינה, גאגא יוצאת הדופן החלה במסע הכיבוש שלה כשלצד המחמאות המוזיקליות, התקשורת קושרת לה כתרים כאייקון אופנה חדש, מוזר וצבעוני. לפני כמה חודשים, הזמרת, שמעדיפה בדרך כלל שלא ללבוש מכנסיים, כיכבה בעירום על השער של מגזין "רולינג סטון".
אייקון לוהט בעיני גייז (צילום: Warwick Saint)
גיבורות ילדותה, סינדי לאופר ומדונה, כבר באו להביע את הערכתן מאחורי הקלעים של אחת מהופעותיה בניו יורק, והיא גם הצטלמה עם לאופר בקמפיין לחברת האיפור MAC. אבל האמת, קצת נמאס לה שמשווים אותה לשתיהן, כמו גם לבריטני וכריסטינה. "נשים הופיעו חצי ערומות בקליפים מאז האייטיז: ליטה פורד, דייל בוזיו, בלונדי. אנשים צריכים למצוא דוגמאות חדשות להשוות אותי אליהן. יש כל כך הרבה אמניות פרובוקטיביות בעשורים האחרונים". אבל חשוב לה להדגיש שהפרובוקטיביות שלה לא נובעת משטחיות: "כל מח העצם והדם שלי מוקדשים לעבודה. גאגא היא הדרך היצירתית הגדולה ביותר בחיי".
במסיבת עיתונאים. רובוטית ומלכת אופנה עתידנית (צילום: רויטרס)
עוד גיבורי תרבות שלה הם האמנים אנדי וורהול וגרייס ג'ונס. "אני מסתכלת בתצלומים שלי, ואני נראית כזאת טרנסווסטייט, שזה מדהים! אני נראית כמו גרייס ג'ונס. אנדרוגינית, רובוטית, מלכת אופנה עתידנית". על חלוץ הפופ ארט היא אומרת: "שום דבר שאני אומרת לא חדש. כלומר, זה אנדי וורהול. אני לא מתיימרת להיות החדשנית ביותר". גם חברה הקרוב מרילין מנסון מסכים עם הרפרנס האמנותי: "התרשמתי נורא מתצלומי הפפראצי שלה. חשבתי שהיא נראית כמו שרוק סטארים צריכים להיראות, מסעירים כמו משהו שוורהול או דאלי היו יוצרים".
ליידי גייגיי
"ההכרה שלי בכך שאני זמרת מצליחה הגיעה רק ביום שבו הקהילה הגאה נעמדה לצדי", כך אמרה לפני כחודשיים בראיון ל-MTV. "מבחינתי, זו היתה נקודת המפנה הגדולה בכל מה שעשיתי עד היום. כבר נתקלתי באנשים שלא הבינו למה בכלל הגייז חושבים שאני אייקון, אבל אני יודעת שהם עצמם מבינים היטב". והיא יודעת על מה היא מדברת. אחרי מדונה, שר, לאופר וויטני יוסטון ואפילו בריטני ספירס בשנים האחרונות, היא מסתמנת כאחד האייקונים הלוהטים המאומצים על ידי הומואים ברחבי העולם.
מדברת לכל מי שחש קצת אאוטסיידר (צילום: Gettyimages)
מעבר לקול הייחודי, מה שהפך את ליידי גאגא לאייקון לתפארת קהילת הגייז בעולם הם כמובן הקליפים שלה, שמלאים בתלבושות יוצאות דופן ועיצובים אמנותיים במיוחד: פאות כדור המראות הנוצצות ופאות הפלטינה ב"Poker Face", השמלות עם כתפיות האייטיז וכובע המלח ב"Just Dance" והעיצוב המוקפד (טוב נו, גם האודם השחור ומשקפי השמש הענקיים) ב"Paparazzi". תעיפו מבט בכל הקליפים שכאן, ותבינו.
הוסיפו לאלה גם דרמות עלילתיות בנות שלוש דקות בהן היא מתאהבת, מתחרמנת, מתעצבנת ובסוף לפעמים גם רוצחת את בן זוגה, והרי לכם דרמת קיטש מושלמת לקהל הגאה. "הם כמו אויר לנשימה עבורי", אמרה גאגא ל-MTV על קהל המעריצים הנאמן. "אני יודעת שהם תמיד יעמדו לצדי". לדבריה, בניית בסיס מעריצים היתה אחת המשימות הקשות שהציבה לעצמה, ממנה חששה מאוד. "אבל כשהזמינו אותי להופיע במסיבת הגאווה בסן פרנסיסקו, הבנתי את מעמדי בקהילה", היא אמרה.
ומה לגבי חברותיה הלסביות? באותו ראיון ל-EW, אמרה: "יש סטיגמה סביב פמיניזם, שיש בו קצת שנאת גברים. אני נגד שנאה, תמיד. זה לא אומר שאני לא מעריכה נשים שמרגישות כך. יש לי המון חברות לסביות שאומרות לי, 'תתלבשי קצת יותר'. לאנשים יש נקודות מבט שונות בעניין".
ועם נסיקתה של גאגא, שרק צוברת תאוצה, היכתה בה תובנה נוספת, כאשר הוזמנה השנה להתארח ב"אמריקן איידול". "הבנתי שהשירים שלי, הדמות ומה שאני מייצגת בעצם מדברים לכל מי שקצת מרגיש אאוטסיידר", היא אמרה. "לאחרונה פגשתי המון חברים שלי שהגיעו להופעה שלי בניו יורק והם אמרו לי, 'את יודעת, המעריצים שלך הם כל הילדים שצחקו עליהם בבית הספר, כל הילדים האמנותיים, הרעים, השונים והמשונים'". לדבריה, היא שמחה לשמש בתור הפה והפסקול של אותם צעירים מבולבלים.
על הביקורות שנשמעו כלפי דמותה האקסטצנרית אמרה לאחרונה שהיא מקבלת בשמחה אנשים שלא מבינים את ה"Thing" שלה. "זה בסדר גם להיות יצור אנטי חברתי", היא אמרה. "אפשר לעצבן כמה אנשים כשאתה אמן יוצר. זה סיכון שלוקחים, אבל זה מה שכיף כל כך בלעשות מוזיקה".
השתתפו בהכנת הכתבה: אילת יגיל, עמית קוטלר ואור ברנע
לפנייה לכתב/ת 
