החזק שורד

מה היתה תוכנית הריאליטי הראשונה בהיסטוריה? יש שיטענו כי "העולם האמיתי" פתחה לנו ב־1992 את העיניים, אחרים יפנו את תשומת הלב לתוכניות מתיחות או לקולנוע דוקומנטרי, אבל באופן רשמי, "הישרדות" היא שטבעה את המושג בשנת 2000.

זה אומר שטלוויזיית המציאות סוגרת קרוב לעשור, ושלקראת העונה ה־18 שלה, שעולה השבוע ב־yes, אפשר לקבוע כי ג'ף פרובסט, 46, הוא האדם שחייו השתנו באופן הכי קיצוני בעקבות הז'אנר, יותר מכל רווק או כוכב נולד.

פרובסט לא מתלכלך במשימות, לא נותן סינקים קורעים למצלמה ולא רוקם בריתות במיומנות של מדינאי אוסטרי מהמאה ה־19, אבל במשך ארבעה חודשים בשנה העולם שלו הוא "הישרדות".

הוא נחת כבר בכל היבשות הקיימות וחווה את המילה "אקזוטיקה" על כל גווניה - בשנה שעברה, למשל, סיפר על הנמרים של גבון שחיבתם לאוכל של הצוות הולידה כמה מפגשים כמעט אלימים; באוסטרליה הוא נפגע על ידי גדר חשמלית שהקים הצוות; בבורנאו התקיפה אותו מדוזה עצבנית - אבל דווקא מ"הישרדות: ברזיל" שבערבות הברזילאיות הוא חזר לא מזמן בכושר שיא, למרות מתקפה אגרסיבית של יתושים שעטו גלים גלים על השורדים ועל הצוות.

בין האדרנלין הגבוה והיומיום הרגוע בהוליווד

פרובסט מעדכן אותי טלפונית כי אם יש משהו שלמד בתשע השנים האחרונות, זה להתרגל לנפילות המתח שבין האדרנלין הגבוה ליומיום הרגוע בהוליווד: "אני מדבר איתך עכשיו מהבית שלי באל.איי. החיים שלי מוזרים, אבל זה באמת לא משוגע כמו שאנשים חושבים כשהם רואים את זה מבחוץ. אני נעדר לתקופות ארוכות, אבל מנסה לחיות חיים נורמליים ככל האפשר".

זה פסלון חסינות או שאתה שמח לראות אותי. פרובסט עם האקסית ברי

מה זה אומר עכשיו, למשל?

"בדיוק לפני שהתקשרת ניגנתי בגיטרה וטיפלתי בפרחים".

במהלך 18 עונות של "הישרדות" פרובסט, שמראש היה מזוהה עימה לא רק כפנים אלא יותר כדמות מרכזית, הפך להיות יותר ויותר מעורב. ההזנקות שלו אל המשימות, ניתוח ההדחות והחימומים במועצת השבט, הם חלק מהסיבה שמעריצים חוזרים אל התוכנית הזו.

בניגוד למנהג לרענן את הפורמט בשנים האחרונות, כמו בעונה הבלתי נשכחת של "מעריצים נגד פייבוריטים" לפני שנתיים, נדמה כי הפקת "הישרדות: ברזיל" (שמכונה למעשה Survivor: Tocantins The Brazilian Highland) חוזרת אל מתכונת רגילה הפעם, אך ב"הישרדות" כמו ב"הישרדות" - תמיד יש הפתעות.

"מה שמייחד את העונה הזו אלה התרגילים שנעשו מאחורי הגב של המתמודדים", מנדב פרובסט מידע. "אני תמיד נהנה כשאנחנו מגיעים למועצת השבט ומישהו בטוח שהוא לא הולך הביתה, והוא כן. ויש גם דמויות מעולות השנה. יש מאמן פוטבול אחד, בנג'מין וויד, קוראים לו 'קואץ'', וזה מישהו שאו שתאהבי אותו או שתתעבי אותו. אני מת עליו, כתבתי את זה בבלוג שלי" (וויד בולט גם בקעקועים בעברית של פסוקים מהתנ"ך על זרועו - ה.ב).

מותר לך להביע כך דעה?

"כן, למרות שיש לזה מחיר. אני יודע שהרבה צופים אמריקאים התעצבנו שאני אוהב את הקואץ', אבל עברנו כבר את הקטע הדיפלומטי. ככל שהתוכנית ממשיכה והמנחה נהיה חלק אינטגרלי ממנה, זה נהיה טבעי. את בטח מכירה את זה גם בתור עיתונאית - את כל הזמן צריכה למצוא נושאים חדשים לדבר עליהם, את לא יכולה כל הזמן להגיד את אותם הדברים".

 לא מוטרד מהצניחה ברייטינג. עם פרס האמי

איזה סוג מתמודדים אתה אוהב?

"אני אוהב את המועמדים שאנשים נהנים מהם. אני תמיד מחפש מישהו שיזכרו אותו בבית, אנשים שמגיעים כמו רופרט בונהם או ג'יימס קלמנט, שאתה פשוט יודע מיד שתאהב אותם ושהם יישארו בעולם ההישרדות".

לא מזכיר את הקורקטיות של גיא זוארץ

הדמויות שפרובסט מציין מרכיבות חלק ממיתולוגיה שלמה שנבנתה סביב "הישרדות", שלמרות הרייטינג המידלדל עדיין מהווה נושא חם לדיונים בפורומים באינטרנט ובמועדוני מעריצים. הוא לא נשאר אדיש מולם, כמו למשל במקרה של המתמודד הנאלח ביותר בתולדות המשחק, ג'וני פיירפליי, שפרובסט לא התבייש להביע את סלידתו ממנו, והדעתנות הזו מצד המנחה כבר לא מפתיעה איש.

פרובסט מתחמם משנה לשנה, עד שבעונה הקודמת קרא לאחד השבטים "השבט הכי טיפש בהיסטוריה של 'הישרדות'", ממש מול פניו, בלי לסדוק את גומות החן שלו. "כן, זה נשמע כמו משהו שאמרתי", הוא צוחק כאשר אני מזכירה לו את התקרית. גם הצד הרומנטי שלו מוכר לצופי הסדרה - פרובסט, שהוכשר להשיא זוגות על ידי "כנסיית החיים" (המעניקה רישיונות בדואר תמורת 25 דולר), הציע להשיא בין מתמודדים בעבר, לאחר שהשתמש ברישיון שלו כדי לסייע להוריו לחדש את שבועותיהם בחגיגות ה־40 לנישואיהם.

ואם זה לא מספיק מאמי לאומי, הרי שפרובסט הוא גם טיפוס נוסטלגי - מעריצים תמיד מעריכים את העובדה שהוא שומר לפיד מכל עונה, כמזכרת אישית. כל זה לא מזכיר את הקורקטיות של גיא זוארץ, אבל אולי כדאי לתת גם לנו זמן.

ההבדלים בין "הישרדות" האמריקאית לגרסה הישראלית הטריפו לא אחת את המעריצים הישראלים, שגדלו על המקור והתקשו להשלים עם האדפטציה הישראלית. גם כאשר הצליחו אצלנו ליצור אמינות גבוהה, היו שטענו כי הגרסה הישראלית לא קצבית כמו המקור משום שהיא נמרחת על למעלה מ־40 פרקים (כסף, כסף, כסף), שלא בכולם יש הדחה, ומתרכזת יותר בעדויותיהם קורעות הלב של המשתתפים ופחות באקשן ובעלילה.

פרובסט דווקא מתלהב מהניסיון החמוד שלנו לחקות אותו, אבל אתם לא באמת מצפים שהוא יהיה מעורה בכל אחת מעשרות המדינות שמשדרות את "הישרדות": "אני לא מכיר את התרבות שלכם מספיק, אבל אין סיבה שזה לא יעבוד אצלכם. לטלוויזיית ריאליטי יש תווית שהיא לא משקפת את המציאות, אבל אני חושב שאם יש סיפור טוב, ועושים אותו טוב, זה מספיק. ב'הישרדות: אמריקה' אתה רואה אנשים אמיתיים וגם מקבל סיפור. אתה רוצה לראות מה קרה, לדבר על זה אחר כך, זה יוצר עניין".

לא נתקלתם מעולם בטענות על אמינות?

"הקהל יודע לזהות כשמשהו לא מרגיש טוב או כשמשהו מזויף, וכשהם רואים גבר בן חמישים מכוסה בעקיצות יתוש, הוא מבין שלא היתה כאן מניפולציה. בכל השנים שאנחנו באוויר, איש מעולם לא טען דבר נגדנו. בעצם, סליחה - ריצ'רד האץ', זוכה העונה הראשונה, אמר שאנחנו חייבים לו כל מיני דברים, אבל הוא היחיד והוא בכלא היום בגלל עבירות סמים שלא קשורות ל'הישרדות'. אני אוהב את ריצ'רד, זה סיפור עצוב מה שקורה איתו".

התוכנית עדיין מושכת צופים אחרי כל כך הרבה שנים?

"הרייטינג אומנם לא כמו שהיה בהתחלה, אבל חייבים לזכור כי התחלנו בשיא וחייבים לרדת. בגדול, אנשים לא יכולים להפסיק לראות, אמריקה מרותקת מעצמה וזה כיף לנו לראות את עצמנו על המסך".

"כל אחד יודע שגם אם זה לא הוא באמת שם, הוא כן מקבל סוג של ייצוג בתוכנית, כי הוא אנושי, הוא אמריקאי ממש כמותו. אנחנו גם מרותקים כאן על ידי סלבריטאים, יש לנו הרבה כאלה וזה חלק גדול מהעניין. יש למשל תוכנית עם ג'סיקה סימפסון, שמראה כל מה שקורה בחיים שלה, מה היא לובשת ומה היא אוכלת, ואנשים מתים עליה".

• צילומים: MMIX, LLC Survivor Productions