בתפרנות תעשה לך אמנות

עם סטודנטים סקוטים במקום אנימטורים ונקודות זכות לתואר במקום משכורות, גילי דולב יצר ללא כל מימון את סרט האנימציה המקסים "הברווזון המאושר". עכשיו הוא מתכנן להפוך אותו לסדרת טלוויזיה בינלאומית לילדים

דרור עמירפורסם: 15.08.09 , 13:05

קשה לעשות סרט בלי תקציב, וכשמדובר בסרט אנימציה ממוחשבת - הדברים נעשים קשים הרבה יותר, אפילו אם מדובר בסרט קצר. בניגוד לסרט סטנדרטי, שניות ספורות של אנימציה דורשות עבודה ממושכת של צוות אנימטורים, וגם זה נעשה אחרי תקופה משמעותית של עיצוב הדמויות והסטים, שלא לדבר על המשאבים הטכנולוגיים הנדרשים להפקה שכזו.

אבל מתברר שזה לא חייב להיות כך, כפי שהוכיח זאת היטב גילי דולב, שהצליח להפיק בסקוטלנד ללא כל מימון חיצוני את "הברווזון המאושר" ("The Happy Duckling"), סרט אנימציה קצר ומקסים שזכה לשבחים ופרסים בפסטיבלים ברחבי העולם. במסגרת פסטיבל הקומיקס והאנימציה שייפתח השבוע, דולב ירצה על שיטת העבודה שלו - כשהפיתרון לבעיית התקציב: את מקומם של האנימטורים המקצועיים תפסו סטודנטים לאנימציה, את המשכורות החליפו נקודות זכות לתואר, ובמקום סטודיו - חדרי המחשבים באוניברסיטאות סקוטיות.

זה אולי נשמע כמו סדנאות יזע של אנימטורים צעירים, אבל מבחינתו של דולב, מהעיסקה הזו כולם מרוויחים. "כשאתה סטודנט לאנימציה, אתה בדרך כלל עובד רק על דברים קטנים", הוא מסביר. "אין לך הזדמנות לעבוד על פרויקט בסדר גודל כזה, על סרט שיוצא החוצה לפסטיבלים ברחבי העולם. הניסיון הזה והקרדיט שהם קיבלו על הפרויקט עזרו ויעזרו להם בהמשך דרכם המקצועית".

ואכן, נראה שכולם הרוויחו מהסיפור הזה: רבים מהסטודנטים שעבדו על הפרויקט נקלטו במשרות שונות בתחום ללא כל קושי, בזכות הניסיון שרכשו וההצלחה של הסרט. דולב עצמו, בינתיים, חזר לארץ עם משפחתו וכעת עובד על פיתוח סדרת ילדים לשוק הבינלאומי המבוססת על "הברווזון המאושר" עם חברת "פרימוס" הישראלית, שם הוא עובד כמנהל התוכן.

אתה חושב ששיטת עבודה כזו יכולה להצליח גם בארץ?

"לא הייתי רוצה שאולפני אנימציה יתחילו להעסיק סטודנטים בחינם בשביל לחסוך בעלויות. אבל אני לא מכיר דרך אחרת למישהו שרוצה לעשות סרט עצמאי. זה צריך להיות לא בנוסף ללימודים, אלא חלק מהם. למעשה, זה צריך להיות החלק הכי משמעותי בתוכנית הלימודים, ההזדמנות הזו לעבוד על משהו אמיתי".

אנימטור מלידה, כמעט

דולב בן ה-35 גדל בחדרה, והחל לעסוק בתחום האנימציה כבר כשהיה בן עשר. בשנתו האחרונה בבית הספר התיכון הוא זכה לחשיפה מכובדת עם קליפ אנימציה שביים לשיר "נתתי לה חיי" של להקת כוורת, ועם סיום שירותו הצבאי החל לעבוד בתחום. אולם כשהחליט שהגיע הזמן להתפתח ולהתמקצע, לא נותרה ברירה אלא לעזוב את ישראל: בתי הספר והמחלקות לאנימציה החלו לצוץ כאן רק כמה שנים לאחר מכן.

דולב עם בתו. רוצה לעשות דברים שהיא תרצה לראות

דולב וחברתו דאז, היום אשתו, עברו לדנדי שבסקוטלנד, שם הוא החל ללמוד כסטודנט שנה שלישית, בזכות הניסיון הרב שצבר. עם סיום התואר, הוא המשיך לתואר שני ובמקביל החל ללמד באוניברסיטה. במהלך התקופה הזו, דולב גילה לראשונה את שיטת העבודה החסכונית שסייעה לו עם "הברווזון המאושר", כשביים סרט אנימציה קצר בשם "Promise Land", מחזמר מונפש על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הסרט אמנם נעשה עם מימון מגורמים שונים, אך גם שם עיקר העבודה נעשתה בהתנדבות. באופן לא ממש מפתיע, בהתחשב בנושא, הסרט עורר תהודה רבה: הקרנות מדוברות בפסטיבלים נחשבים, כתבות במהדורות החדשות הבריטיות וגם תגובות מישראל, לטוב ולרע.

ההצלחה הזו סייעה לדולב ולמפיק הסרט, בוב לאסט, כשהקימו את חברת האנימציה "inc.digital", שם הוא עבד לצד אותם סטודנטים שעבדו איתו על "Promise Land", עד שהחליט לקחת הפסקה מהכל לטובת "הברווזון המאושר" (היום הוא נותר שם על תקן שותף שקט). "הייתי אז אחרי עבודה ממושכת על סרט באורך מלא, והרגשתי שאני צריך איזה פרויקט קטן לפסטיבלים, משהו שלא יאלץ אותי להיכנס לכל התהליך המייגע של גיוס כספים", מספר דולב.

מתוך "Promise Land". כבר אז בלטה רוח ההתנדבות

העבודה על הסרט החלה בדצמבר 2007. "פניתי לשתי אוניברסיטאות סקוטיות יריבות עם הצעה: אני אבחר כמה סטודנטים, הם ישקיעו חצי מזמנם בעבודה על הפרויקט, ובתמורה יזכו לנקודות זכות לתואר", הוא נזכר. "הבהרתי להן גם שהזכויות לסרט נשארות אצלי. האוניברסיטאות הסכימו, ואני עשיתי מעין 'כוכב נולד' של אנימטורים מתחילים, כשכל אחד הביא את תיק העבודות שלו. בשלב הזה, לרובם היה מעט מאוד ניסיון - אבל אפשר היה כבר לזהות את הפוטנציאל".

הסרט כולו עוצב כמעין ספר פופ-אפ לילדים, כשהתפאורות השונות מתחלפות כמו דפי הספר. "בנינו את כל הסטים מקרטון, בשביל להבין איך זה צריך לעבוד פיזית בתלת-מימד", מספר דולב. "באפריל 2008, כשרוב הסטודנטים יצאו לחופש, אנחנו השתלטנו על חדר המחשבים באחת האוניברסיטאות והתחלנו לעבוד על האנימציה עצמה. זה היה סטודיו לכל דבר: עבדנו מתשע בבוקר עד שש בערב, ומי שאיחר נוהל ביד קשה (צוחק). הכל נעשה עם המון השקעה ומוטיבציה, והחבר'ה שעבדו על הפרויקט הגיעו לתוצאות מדהימות".

טבע עירוני

שלושה ימים לאחר שהסרט הושלם, דולב ומשפחתו חזרו לארץ. הראשונים לראות את הסרט בגרסתו הסופית היו מעסיקיו החדשים ב"פרימוס", ותוך זמן קצר סוכם שהחברה תקנה את הזכויות במטרה לפתח אותו לסדרת טלוויזיה. "הדמויות והסטים עוברים עכשיו עיצוב מחדש, אבל השימוש בפופ-אפ נשאר גם שם", מספר דולב. "המטרה של הסדרה, מעבר לפן הבידורי, היא לעודד ילדים להסתכל יותר מקרוב על הטבע שמתחת לאף שלהם - להציג גינה שוקקת חיים באמצע מרכז אורבני".

בפרויקט מעורבים כמה מהשמות הגדולים בתחום האנימציה, ביניהם איווט קפלן, שביימה עם מייק ג'אדג' את "ביוויס ובאטהד דו אמריקה", ודלאס ווד, שעבד על "אנימניאקס" ו"חבורת איינשטיין". מיק קוק מלהקת "בל אנד סבסטיאן", שהלחין את המוזיקה המקורית לסרט הקצר, צפוי לקחת חלק גם בגרסה הטלוויזיונית, שתוצג לראשונה בכנס MIP באוקטובר הקרוב.

אחרי שני פרויקטים ששימשו כחממה לאנימטורים צעירים, זה לא חסר לך?

"האמת שלא. זה תהליך מאוד מתיש, שאתה יכול לעשות פעם בכמה שנים. יש סיפוק מאוד גדול לעבור למקום שבו כולם יודעים מה הם עושים ואתה לא צריך לטפל בהכל. פה אני כמעט ולא מתעסק באנימציה עצמה. הרבה יותר נוח לי במשבצת של הכתיבה. יש פה אנשים שעושים את האנימציה הרבה יותר טוב

ממני. את התוצאות הכי טובות מקבלים כשמשיגים את האנשים הכי טובים בתחומם. השיטה הזו טובה לסרטים קצרים, לא לפרויקטים בסדר גודל רציני".

אתה רואה את עצמך חוזר לפרויקטים דומים בעתיד?

"האופציה קיימת, תמיד יש פנסיה. אני מאוד נהנתי מזה והפקתי מזה המון, אבל כרגע אני רוצה לעבוד על דברים שיגיעו לקהל רחב, מעבר לקהל הפסטיבלים. אני רוצה לעשות דברים שהבת שלי תרצה לראות. יכול להיות שעוד תקופה מסוימת ארצה לעשות כזה דבר שוב, אבל כרגע אני רוצה לעשות הכל הכי חזק, הכי טוב, הכי מגניב - זה הזמן הנכון בשבילי לעשות את זה".