סוד התכלת

המילה תכלת מוזכרת 49 פעמים בתנ"ך ופעמים רבות במקורותינו השונים בהקשרים של תיאור לבוש ובדים. הפסוק המוכר ביותר הוא: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִית הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת" (במדבר ט"ו, ל"ח).

פסוק זה הוא שמצווה על לבישת ציצית ובה פתיל תכלת. אך סודותיה של תעשיית צבע התכלת נעלמו מן העולם, וקיימים חילוקי דעות רבים באשר להפקת צבע התכלת המקורי. העדות היחידה למקור התכלת היא הפסוק: "חלזון זהו גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת" (דף מד, א גמרה). אלא שזהו תיאור מאוד לא ספציפי, דבר המקשה מאוד על פיצוח סוד התכלת.

בשל יוקרתו של צבע התכלת הוא שימש את אנשי הדת. בגדי הכוהנים מתוארים בצבע תכלת, ששימש גם לפולחן בדתות שונות ולמצוות הציצית ביהדות. גם לטלית נהוג להוסיף פסי תכלת. פסי התכלת שבטלית הם אלו שנתנו השראה לדגל המדינה. עד היום נחשב צבע התכלת לצבע המסמל מעמד, ומכאן גם ההשראה לצבעו של הג'ינס הקלאסי.

בעת העתיקה הייתה תעשיית הצבע מוגבלת לצבעים שהופקו מן האדמה וצבעים שהופקו מן הצומח. צבעים אחרים שהיו בעת ההיא, כמו ארגמן התכלת והשני, היו מופקים מן החי. הפקת הצבעים מן החי הייתה יקרה, ולכן הם שימשו בעיקר כסמל למעמד האצולה ולצורכי פולחן. מלבד הגוון הייחודי שלהם, הם גם הצטיינו בעמידותם על הבדים.

תעשיית הצבעים הנדירים הייתה מפותחת מאוד בחופי האגן המזרחי של הים התיכון כבר מימי הפיניקים, ושימשה כאחת התעשיות החשובות של תושבי האזור. עם הכיבוש המוסלמי נעלמה תעשיית הצבעים הזאת מן העולם ואתה כל סודותיה, כולל זיהוי המינים המדויקים שמהם הופק צבע התכלת, הדרכים ללכידתם ולגידולם של החלזונות והדרך לצביעת הבדים.

האם זה מקור התכלת? למעלה - דיונון הרוקחים; למטה - לוליגו מצוי

משפחת הארגמוניים (Muricidae) כוללת למעלה מ-400 מינים ולה כ-20 נציגים בים התיכון. חלק מן המינים שימשו ומשמשים עד היום למאכל וחלקם שימשו לתעשיית הצבע ולדקורציה. גודלו של הארגמון קהה-הקוצים מגיע לכשמונה ס"מ, וקונכייתו עבה מאוד וחזקה. על גבי הקונכייה יש שישה רכסים אורכיים (מכן שמו הלטיני Hexa - שש), ובפסגותיהם של הרכסים מצויים קוצים קהים (מכאן שמו העברי). על פתח הקונכייה מגן האופרקולום - מעין פקק קרני החוסם אותו בעת הצורך ומגן על הגוף העדין. צבע הקונכייה נע בין צהוב, אפור, לבן, חום והגוונים שביניהם, כאשר בחלק מן הפרטים מופיעים פסים רוחביים כהים יותר.

הארגמון קהה-הקוצים נפוץ בכל הים התיכון ובחלק מן האוקיינוס האטלנטי. הוא חי באזורים עד לעומק של כ-100 מטר, ומעדיף אזור סלעי אך נצפה גם באזורים חוליים. תזונתו של הארגמון מורכבת מחסרי חוליות, לרבות רכיכות, שבהם הוא קודח נקב עגול וסימטרי בעזרתה של המגרדת (רדולה), שהיא מערכת של "שיניים" זעירות שאתן הוא מכרסם את קונכיית טרפו. הוא נעזר באנזימים מעכלי גיר המופרשים מבלוטה הנמצאת בחלקה הקדמי של הרגל, ומסייעים בתהליך הקדיחה. דרך החור שנוצר "יונק" החילזון את טרפו בעזרתה של המגרדת המתארכת ומכרסמת ברקמות שנחשפו. הארגמון ניזון גם מפגרי דגים.

ארגמון תלת-טורי (murex tribulus) 

המחקר על ריבוי וגידול הארגמון הוא בראשיתו. כיום נעשים מאמצים כדי ללמוד כיצד אפשר לפתח ענף חקלאות ממשי מן הארגמון. במכון לחקלאות ימית של בית הספר מבואות ים שבמכמורת נערכים מדי שנה ניסויים על ידי תלמידי מבואות ים וסטודנטים מבית הספר למדעי הים והסביבה הימית, החוקרים את ברביית הארגמון ואת העדפת המזון שלו. ניסויים אלה עתידים להיות התשתית לענף החקלאות החדש-ישן הזה. אבל הדרך אינה פשוטה ויש בה מכשולים רבים.

מדוע בכלל יש צורך בחידוש תעשיית התכלת מן הארגמון? הרי זה ברור היום שאפשר ללכת ולקנות כל גוון שרק נרצה שיוצר בצורה סינתטית. למרות שכיום יש לנו צבעים מודרניים יש חובה כחלק מתרי"ג מצוות להשתמש במקור התכלת התנכ"י לצביעת ציציות, ועל כן יש צריכה ואיסוף של ארגמונים מהטבע. במידה וימשך האיסוף של חלזונות מן הים, הרי שאוכלוסיית הארגמונים תהיה נתונה בסכנה ממשית. החוק בישראל קובע כי כל הרכיכות מוגנות, ובהן גם הארגמונים, וכל שימוש או פגיעה בהם הוא עברה פלילית. לכן כיום מיובאים החלזונות מארצות כמו ספרד ויוון, שם הם ניצודים כשלל לוואי של רשתות מכמורת.

• הכותב הוא סטודנט בבית הספר למדעי הים ברופין, מצוות המגמה לחקלאות ימית במבואות ים מכמורת, מדריך טיולים וצלם טבע.
  

הכתבה פורסמה בגיליון יוני של המגזין "טבע הדברים"