ידעתי שהיא ילדה טובה מיד כשהגיעה לבסיס שלנו
שוקולדה, ככה היא באה. שזופה נורא. המדים הירוקים שלה עוד הבריקו ביום הראשון בבסיס והצווארון היה מעומלן. בקלות יכולת לראות שהיא ילדה טובה. סיפור לתחילת השבוע, חלק ראשון
ידעתי שהיא ילדה טובה כבר לפני חודש, כשהגיעה לבסיס. שוקולדה. ככה היא באה. שזופה נורא. המדים הירוקים שלה עוד הבריקו כשהסתובבה איתם ביום הראשון בבסיס, והצווארון היה מעומלן. בקלות יכולת לראות שהיא ילדה טובה.
אחר-כך דיברתי איתה ויכולתי לקבוע את מה שכבר ידעתי, שהיא ילדה טובה מצפון הארץ. אבל לא דיברתי איתה הרבה בהתחלה. דניאלה, היא הציגה את עצמה, מטבעון, שזה לא רחוק מחיפה, עשר דקות נסיעה, אבל היא לא יוצאת הרבה, נשארת בבית.
בגלל שלא יצא לנו לדבר יותר מזה, הלכתי לראות אותה משחקת כדורסל. עוד בערב הראשון שלה בבסיס היא שיחקה. ישבתי על אבן מול המגרש וצפיתי בה. היא שיחקה טוב מאוד. היתה לה מסירה קצת מוזרה, עם הידיים מאחורי העורף, אבל היא כדררה מצוין וגם קלעה לא רע בכלל. מתישהו באמצע המשחק היא הורידה את החולצה הירוקה שלה עם הצווארון המעומלן, ונשארה בחולצת טריקו לבנה, כמו כולם. בסוף המשחק היא התחבקה חיבוק ניצחון עם השחקן הכי בולט בקבוצה שלה. כשכולם התפזרו הלכתי אחריה. היא הלכה לבד, עם החולצה הצבאית מקופלת ביד אחת ועם בקבוק מים ביד שנייה. היא נכנסה לתוך הרחבה שמוליכה למגורים, ואני נעצרתי איפה שהייתי, 20 או 30 מטרים מאחוריה.
בבוקר שאחרי, בזמן המשמרת, כתבתי לה פתק קטן על דף של הצבא, שבתחתית שלו מופיעה האות צ', האות הראשונה בשם שלי. כתבתי לה: "דניאלה זה לא שם של שחקנית כדורסל גדולה. את צריכה להחליף שם".
"יש לך הצעות?" כתבה לי בחזרה על דף ניר לבן.
"יש לי הצעה אחת", כתבתי לה. "אני בטוח שתאהבי אותה".
"נו..." היא כתבה.
"ג'וליה", כתבתי.
"ג'וליה? אני אחשוב על זה", כתבה.
"תחשבי", כתבתי.
"אני צריכה לשאול את אמא שלי. זו היא בחרה את השם", כתבה.
הניר הצבאי שעליו כתבתי נגמר. גילגלתי כרטיס חיוג בתוך הפתק שלה והעברתי לה.
"אתה מצחיק", כתבה. ובסוף המשמרת ניגשה אלי. "ג'וליה מודה לך על התמיכה", אמרה והושיטה לי את כרטיס החיוג. עם האצבעות שלה היא נגעה, רגע קצר, בגב היד שלי. "זה ריק", הצביעה על הכרטיס. "אתה בא לראות אותי משחקת היום בערב?"
מוללתי את השפתיים בשיניים, כאילו אני מתלבט. היא חייכה. "בפעם הראשונה בתור ג'וליה", אמרה.
ככה זה התחיל. אחר כך היו עוד משחקי כדורסל בערבים, לפני השקיעות, ועוד פתקים במשמרות של הבוקר וגם כמה שיחות קצרות וכמה שיחות יותר ארוכות, וריקוד אחד, בדיסקו בבסיס, שאי אפשר לומר עליו שהיה צמוד ממש, אבל אפשר לומר עליו שהיה צמוד בערך, ובסוף הריקוד הכמעט צמוד ההוא היא אמרה לי שיש לי כרס קטנה. גם את זה כבר ידעתי.
אחרי שהיא נעלה את הדלת פעמיים, ביקשתי ממנה לכבות את האור. היא כיבתה. שמעתי אותה חולצת את הסנדלים שלה. היו לה סנדלים שחורים של הצבא, שהיא נעלה רוב הזמן כמו ילדה טובה. היא שאלה אותי אם זה בסדר שהגיעה כל כך מאוחר. אמרתי לה שעכשיו רק 12 וחצי והיא אמרה: "באמת?"
מיששתי אותה כשנצמדה אלי, והיא מיששה אותי חזרה את אותם המישושים. ילדה טובה ממש.
"סמואל, אתה רוקד יפה, אתה יודע?" אמרה.
"סמואל?" שאלתי.
"זוכר שמצאת לי את השם הזה, ג'וליה, אחרי שראית אותי משחקת?" אמרה, "אז חשבתי על זה שאתה רקדן מצוין, אבל אין לך שם של רקדן מצוין".
"סמואל נשמע לי כמו של שם רקדן כושי גדול"
במשיכות שרוכים מהירות חלצתי את הנעליים הצבאיות שלי ונשכבתי עם המדים על המיטה הצבאית.
"וסמואל זה שם שנשמע לי", אמרה ונשכבה מעלי.
הכנסתי את הידיים שלי מתחת לחולצה שלה וליטפתי אותה בגב.
"אז מה אתה אומר? סמואל מתאים לך?"
"סמואל..." אמרתי ופתחתי את סוגר החזייה שלה.
"סמואל נשמע לי כמו של שם רקדן כושי גדול", אמרה, "מישהו עם חזה מנופח ושרירים על הגוף, עם רגליים דקיקות כאלה, שקופצות".
"אני לא יודע", אמרתי. משכתי מעלי את חולצת הטריקו והבטתי בכרס הקטנה שגידלתי בשנה האחרונה בבסיס.
"סמואל מתאים לך", אמרה ונישקה אותי נשיקה אחת קצרה על הצוואר ונשיקה ארוכה יותר על החזה.
היו לה תחתונים עם הדפס של במבי עומד לבד ביער
הורדתי את המכנסיים הצבאיים שלי ונשארתי בתחתונים. היא נישקה אותי על השפתיים. הורדתי ביחד איתה את המכנסיים שלה ונישקתי אותה על הכתף. היא צבטה אותי בקטן שלי כשניסתה לסדר את עצמה מעלי שיהיה לה נוח. הורדתי את התחתונים שלי, והיא, אחרי רגע או שניים, הורידה את שלה. היו לה תחתונים עם הדפס של במבי עומד לבד ביער, במבי עם עיניים גדולות, מצועפות. ילדה טובה.
תליתי את התחתונים שלי על הוו של החלון מעל המיטה, והיא החביאה את תחתוני הבמבי שלה בתוך הנעל הצבאית שלי.
"אם לא אכפת לך, אני מעדיפה לא להיות למעלה", אמרה, "יש לי אמונה טפלה".
היא התגלגלה מעלי אל חלקו הפנוי של המזרון, ואני נשכבתי מעליה ונישקתי בהתלהבות את השדיים שלה. היא נאנחה בקול הכי חלש שאפשר. "אתה שומע משהו, סם?" שאלה.
"הא?" אמרתי וניסיתי להסיט את הרגליים שלה לצדדים.
"שאלתי אם אתה שומע משהו, סם?" שאלה שוב.
"לא", אמרתי.
היא השאירה את הרגליים שלה צמודות.
"כי לי נדמה שאני שומעת", אמרה.
"שומעת מה?" שאלתי.
היא אחזה אותי בזרועות ודחפה אותי כדי שאתגלגל שוב מתחתיה. כשהיתה מעלי, הרימה חצי גוף וסימנה לי לשתוק.
"זה נשמע כמו אזעקה של כוננות", אמרה
הקטן שלי התמתח כשהיא התרוממה לשמוע טוב יותר את הקול ששמעה מבחוץ, לוחצת את האגן שלה לשלי. "זה נשמע כמו אזעקה של כוננות", אמרה, ואחרי רגע אמרה את זה שוב, וכשהיא אמרה את זה, החזה שלה התנדנד מעלי. הוא התנדנד בפעם הראשונה שהיא אמרה את זה, והוא התנדנד גם בפעם השנייה. "מה אתה אומר, זו אזעקה? אנשים רצים בחוץ", אמרה.
הבטתי בפטמות הקטנטנות שלה. "יש הקפצה", אמרתי.
היא הנחיתה את הגוף שלה על הגוף שלי. "זה בגלל שאתה כונן", אמרה.
החלקתי את כף-היד שלי על העכוז שלה.
"אם לא היית כונן, לא היתה הקפצה", אמרה.
"אין לי מזל", אמרתי.
"לא", אמרה היא.
קמתי מהמיטה וחיפשתי את המתג של מנורת הקריאה. היא הקדימה אותי והדליקה את האור של החדר. היא היתה ילדה טובה.
"נראה לך שזה אמיתי?" שאלה.
"זה לא", אמרתי.
"יש מחבלים באזור הזה", אמרה.
צחקתי. התקרבתי אליה כשעמדה ליד הדלת וחיבקתי אותה. הגוף שלה היה חם. השפתיים שלה קצת רעדו וגם כפות הידיים. נישקתי אותה על המצח, כמו שמנשקים ילדה טובה.
"אל תדאגי", אמרתי. "סמואל עוד ישוב".
היא חייכה, נכנסה חזרה למיטה וצפתה בי לובש את מדי הב' שלי.
"להתראות", אמרתי וזזתי לכיוון הדלת עם הקסדה, האפוד והרובה.
"חכה", אמרה, קפצה מהמיטה והגיעה לדלת. בשתי קפיצות של שחקנית כדורסל היא עברה את כל החדר ופתחה בשבילי את הדלת.
"תודה", אמרתי, "להתראות", אמרתי ויצאתי.
היא סגרה אחרי את הדלת, ולפני שהתרחקתי הספקתי לשמוע את שתי הנקישות של המנעול.
המשך מחר
