דו"ח סודי: רון ארד מת ממחלה אחרי 1995

הנווט רון ארד היה בחיים לפחות עד שנת 1995. כך עולה מדו"ח של ועדה סודית, המתפרסם הבוקר (יום א') ב"ידיעות אחרונות". הוועדה, שהוקמה לפני כארבע שנים, שבראשה עמד ראש אמ"ן דאז האלוף אהרון זאבי-פרקש, קבעה שארד היה בחיים לפחות עד תחילת 1995 וכי הוא מת ממחלה בלבנון, בידיים איראניות, לאחר שהיה כלוא במשך תקופה ארוכה במתקן מעצר חשאי בטהרן. איראן וחיזבאללה ניסו לאתר את קברו, אך נוכח שינויי הנוף והסביבה הם לא הצליחו בכך.

הספר "מדינת ישראל תעשה הכל" של ד"ר רונן ברגמן, הרואה אור מחר, מביא את עיקרי דו"ח הוועדה ואת פרטי התיקים המודיעיניים של אמ"ן, המוסד והמודיעין הגרמני, שניהל בשם ישראל את המשא ומתן עם איראן על רון ארד בשנות ה-90.

לפי הפרסום ב"ידיעות אחרונות", בתחילת 1995 התרחשה בגרמניה התפתחות, שמשמעויותיה לא הובנו בזמן אמת. השגריר האיראני באותם ימים בגרמניה, חוסיין מוסוויאן, הודיע למתאם הביון הגרמני, אוגוסט האנינג שהכול נגמר. "אנחנו לא מעורבים, ואין לנו מושג מי זה רון ארד או איפה הוא. אם אתם חושבים שהוא בלבנון או בידיים של חיזבאללה, אנא פנו לחסן נסראללה, אולי הוא יוכל לעזור לכם". הגרמנים הופתעו מאוד. הם הבינו שחל מפנה דרמטי בפרשה, אבל לא הבינו למה.

לפני כמה שנים הוקמה ועדה בראשות השופט אליהו וינוגרד ובהשתתפות איש מודיעין ואיש משטרה בכיר לשעבר, שקבעה על-פי המידע שהיה בפניה באותו זמן כי "לא ניתן לקבוע כי רון ארד אינו בחיים". גם לאחר שהוחזרו לישראל אלחנן טננבוים וגופות שלושת החיילים שנהרגו בהר דוב, נמשך הדיאלוג בין ישראל לחיזבאללה באמצעות המתווכים הגרמנים - ראש ה-BND ארנסט אורלאו כמפקח וגרהארד קונראד כמתווך בפועל לגבי השלב השני בעסקה - שחרור הרוצח סמיר קונטאר תמורת מידע על רון ארד.

אנשי חיזבאללה נתנו לגרמנים להבין שאם יקבלו תמורה הולמת, ולא רק את קונטאר, הם יעשו מאמץ גדול לפתור את סוגיית רון ארד. דובר בין היתר על פרעון חובות ישראליים של כ-5 מיליארד דולר לאיראן, שהיו עוד בתקופת השאה, ופתרון כולל של סוגיית אנשי המודיעין האיראניים הכלואים באירופה, לרבות אסירי פרשת "מיקונוס". איש מודיעין גרמני אמר: "כמו שהיה חשוב לחזיבאללה להוכיח לעולם הערבי שהוא היחיד שבאמת מצליח לשחרר אסירים פלסטינים, כך הוא רצה להוכיח לאיראנים שהוא הצליח היכן שהם נכשלו - לשחרר את הלוחמים שלהם מהכלא בברלין".

מסקנות שונות באמ"ן

באגף המודיעין בצה"ל קמה ועדת מומחים שבדקה את כל החומר שנאסף במסגרת ההתפתחויות. בוועדה היו חברים אלוף-משנה אריאל קארו ועוד שני קציני מודיעין בכירים, והיא פעלה בפיקודו הישיר של האלוף זאבי-פרקש. לאחר סיום עבודתה שותפו בממצאיה גם שני האחראים על הנושא באותה תקופה וקודם לכן, אלוף-משנה ליאור לוטן ואלוף-משנה שלמה קאשי.

החומרים שהוצגו בפני הוועדה לא הותירו מקום לספק. וזו הגרסה שהוועדה אימצה: רון ארד נחטף בידי כוח אל-קודס של משמרות המהפכה מביתה של מפחת שוכור בכפר נבי-שית, שבו נכלא על-ידי מוסטפה דיראני. דיראני לא רצה להחזיק בידיו את הנדוניה היקרה שגנב מארגון אמל, כי חשש מפשיטת קומנדו ישראלית, וביקש מהאיראנים לשמור עליו בינתיים תמורת כסף וחסות שיפרשו משפחות המהפכה עליו ועל ארגונו הקטן.

מפקד משמרות המהפכה בלבנון, מוסטפה חסקר, קיבל את הצעתו של דיראני בשינוי קטן: הוא לא רצה לשלם ולא רצה להגיד לדיראני מה הוא עומד לעשות בנווט הישראלי. לכן הוא ניצל את פעולת צה"ל במיידון במאי 1988 וחטף אותו מבית משפחת שוכור בלי לעדכן את דיראני.

על-פי חוות דעתו של האלוף זאבי-פרקש, הוחזק רון ארד בלבנון תקופה ארוכה ובתחילת 1990 הועבר לאיראן, שם הוחזק בתנאי בידוד וסודיות קיצוניים במשך זמן מה. הסיבה להעברתו: משמרות המהפכה ביקשו לנכס לעצמם, גם כחלק ממאבקי היוקרה והכוח הפנים איראניים, אוצר בדמותו של טייס ישראלי וביקשו לשמור אותו "קרוב לחזה". באותה עת הכחישו האיראנים שוב ושוב כי רון ארד בידיהם.

לפני ממצאי הוועדה, רון ארד מת לכל המוקדם בתחילת שנת 1995. בדיוק באותו זמן הופיע השגריר האיראני מוסוויאן אצל ראשי הביון הגרמני, והודיע להם כי מעתה והלאה האיראנים אינם מעורבים עוד בסוגיה, ויש לנהל משא ומתן עם חיזבאללה בלבד. במקביל, הוציא המנהיג הרוחני העליון של איראן, עלי חמינאי, פסק הלכה לפיו איראן לא תעסוק יותר בעניין רון ארד. בישראל ובגרמניה לא הבינו בזמן אמת את משמעותם של שני הצעדים הללו.

חלה ולא טופל כראוי

המידע כיצד מת הנווט אינו כולל תשובה חד-משמעית. אם כי בסיכום של זאבי-פרקש לתיק המידע נאמר כי הוא חלה כנראה במחלה קשה ולא טופל כראוי. המידע אינו כולל את המיקום המדויק שבו נקבר רון ארד. למרות זאת, כל המומחים באמ"ן מייחסים לו את האמינות הגבוהה ביותר שאפשר לייחס לחומר מודיעיני. כולם שלמים עם ההערכה לפיה רון ארד מת.

מחלוקת נוספת שהתגלה בין חברי הוועדה שהוקמה בצה"ל, נוגעת למועד מותו של ארד בשבי. רוב החברים משוכנעים שהוא לא שרד את 1995. אחרים נאחזים בעמדה שממנה הסיק אלוף-משנה קאשי כי ארד מת בסוף שנת 1996 או בתחילת השנה שלאחר מכן. כך או כך, כל חברי הוועדה משוכנעים כי ארד חי לפחות שבע שנים אחרי קבלת אות החיים האחרון ממנו, ב-5 במאי 1988. כל אותן שנים, והרבה אחריהן, גיששה ישראל באפילה גמורה.

החומר בתיק נאסף ונחתם בשנת 2005 בהמלצה חד-משמעית של כל צוות המומחים: להכריז על רון ארד חלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע.

 האלוף זאבי-פרקש קיבל את המסקנות והמליץ להכריז על ארד כחלל. הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף דן חלוץ, קיבל את ההמלצה, למרות התנגדותם של מפקד חיל האוויר, ראש השב"כ וראש המוסד - שסברו כי יש צורך בבדיקות די.אן.איי כדי להכריז הכרזה כזו.

האלוף זאבי-פרקש ואלוף-משנה לוטן הציגו את הממצאים בפני ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בנוכחות ראש המוסד והשב"כ. "אדוני ראש הממשלה, יש בידנו אפשרות לסגור את התיק. בוא נזמין את הרב הצבאי", אמר ראש אמ"ן דאז. שרון ענה: "אהרון, בחייך. עזוב את זה". 

• הכתבה המלאה מתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונות".