שתף קטע נבחר

כנף שבורה: סוף עצוב לתחמס הנובי הנדיר

תחמס נובי צעיר, אחד מהעופות הקרקע הנדירים ביותר בישראל, התנגש במכונית בנאות הכיכר והובא לטיפול בבית החולים לחיות בר. למרות הפציעה הקשה, קיוו המטפלים להצילו ולהקים גרעין רבייה למין הנדיר, אך התחמס מת מפצעיו

תחמס נובי צעיר, אחד מעופות הקרקע הנדירים ביותר בישראל, הגיע לפני כחודשיים עם כנף שבורה אל בית החולים לחיות בר של רשות הטבע והגנים והספארי ברמת-גן. התחמס סבל מפגיעה בגופו לאחר שהתנגש ברכב נוסע באזור נאות הכיכר. הוא נאסף על ידי הראל בן-שחר, פקח אזור דרום ים-המלח והערבה הצפונית ברשות הטבע והגנים, והועבר לטיפול רפואי.
 

"התחמס הגיע אלינו עם שבר פתוח בכנף השמאלית, כשהוא מבוהל, חלש ולא מסוגל לעוף", מספר שמוליק לנדאו, מטפל בחיות בבית החולים לחיות בר. "לא הבחנו שיש זיהום, אבל לאחר סדרת בדיקות, גילינו כי רוב החלק של הכנף התנתק מהשריר, היה חשוף והצריך טיפול במשככי כאבים וחבישה".

 

 

רק כ-20 זוגות מקננים נותרו בישראל

התחמס הנובי, השייך למשפחת התחמסיים, הוא מכונת ציד משומנת של חרקים ובעיקר עשים פריכים. הוא שוקל כ-40 גרם לערך ופעיל בעיקר בשעות הדמדומים והחשיכה. כל תחמס התברך בפה עצום, המסוגל לבלוע את החרקים באוויר תוך כדי תמרונים מרשימים.

 

בישראל ישנם שני מיני תחמסים נוספים - האירופי והמצרי - שנוהגים לחלוף דרך ישראל בעת עונות הנדידה, אך רק התחמס הנובי הקים בית יציב למדי בארץ. 

 

עד לתחילת שנות ה-80 התחמס הנובי קינן באזורים נרחבים של עמק הערבה ובקע ים המלח, עמק הירדן ואפילו הגיע עד בית שאן. אזורי המלחות היוו מקום קינון ומחייה מושלם, הן לגידול דור העתיד ולציד מזון.

 

עם היעלמות המלחות הגדולות, נותרה רק אחת בסדום, בה מוצאים התחמסים את מקום המחייה האחרון הטבעי, שגם הוא נתון בסכנת פיתוח עתידית.

 

יואב פרלמן, ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, חקר במשך שנים את האוכלוסיה הקטנה שנותרה באזור והיה הראשון בעולם לגלות את טקסי החיזור התזזיתיים של התחמסים.

 

המטפלים חיטאו לתחמס את האזור הפגוע ואף הרדימו אותו במטרה להוציא את החלק הפגוע בכנף, בכדי למנוע התפשטות של זיהום בגוף הציפור. לנדאו מדגיש כי מבחינת בית החולים, מדובר בפרויקט מאתגר להצלת עוף הקרקע המרהיב, במיוחד לאור העובדה כי זו הפעם הראשונה שהגיע תחמס נובי חי לטיפול רפואי.

 


צילום: רועי תורג'מן

 

למרות הטיפול המסור, התחמס לא שרד

בשבועות הראשונים מצבו של התחמס נותר יציב ואף גילה סימני שיפור קלים. "התלבטנו מאוד כיצד לטפל בו בשבי, מאחר שקשה ביותר להרגילם לסביבת מחייה שבה הם אינם יכולים לעוף. התחמס נוהג באופן אינסטינקטיבי לצוד את טרפו לקראת שעות הערב וחלפו מספר ימים עד שהוא התרגל למגבלות החדשות שלו", מגלה לנדאו.  

 

התחמס שהגיע למשקל של כ-44 גרם, קיבל מזון עשיר בחלבונים ובבית החולים קיוו כי אם יצליח לשרוד, הוא יועבר לחי-בר יטבתה, שם במידה ויוחלט לאושש את המין המצוי בסכנת הכחדה חמורה, ניתן יהיה להקים גרעין רבייה.

 

לפני כשבועיים חלה החמרה במצבו של התחמס. הוא רזה, סירב לאכול ונחלש מאוד. למרות נסיונות הטיפול וההצלה של צוות המטפלים, הוא נמצא מת בתא האישפוז שלו בבית החולים. 

 

"גם אם התחמס היה מצליח לשרוד הוא לא היה חוזר בחזרה לטבע. המצב של הכנף חייב את קטיעתה", מסכם לנדאו את סופו העגום של עוף הקרקע החבול. "אנחנו משקיעים מאמצים גדולים כדי להציל כל חיה פגועה שמגיעה אלינו וזה עצוב במיוחד, כשחיה כל כך נדירה לא מצליחה לשרוד, אבל זה הטבע".

 


 


 

 

מצאתם חיית בר פצועה? צרו קשר עם הגורמים הבאים: מוקד הסביבה של רשות הטבע והגנים: 6911* >> שמוליק לנדאו בכל שעה: 057-8842263 (מירס: 96*77*2000) >> עינת מטלון במרפאת בית החולים בספארי בר"ג: 057-8663920, 03-6305322


פורסם לראשונה 06/10/2009 23:31

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רועי תורג'מן
צילום: רועי תורג'מן
צילום: רועי תורג'מן
מומלצים