אופטימיות בוול סטריט, בגלל הדו"חות

המשקיעים בוול סטריט התעודדו השבוע מהמשך פרסום דו"חות כספיים מעולים בארה"ב, בייחוד בענף הפיננסים. 37 מחברות ה-S&P500 דיווחו עד כה על תוצאותיהן ברבעון השלישי, ודו"חותיהן של 31 מחברות אלו העפילו על תחזיות האנליסטים.

בסיכום שבועי עלה מדד ה-S&P500 ב-1.54%. הדאו-ג'ונס עלה ב-1.1%, והאג"ח הממשלתי האמריקני ל-10 שנים ירד ב-0.3%. הדולר נחלש במסחר מול ששת המטבעות המובילים ב-0.7%. 

למרות האופטימיות, מדד הפחד (ה-VIX, הבודק את סטיות התקן הגלומות באופציות על מדד ה-S&P500) ירד השבוע מ-23 נקודות ל-21.4 נקודות. נתון זה מאותת כי המשקיעים עדיין שומרים על עירנות.

הדו"חות הטובים החזירו את המשקיעים לאפיקים מסוכנים יותר, בהם שוקי המניות, אך גם שוקי הסחורות. מחיר הנפט, שבחודשים יולי עד ספטמבר נסחר סביב רמה של 70 דולר לחבית, זינק ביותר מ-8 דולר לחבית.

העליות במחירי הסחורות הובילו לחשש מפני לחצים אינפלציונים. האינפלציה המשוקללת שצופים המשקיעים לשנה בעשר השנים הקרובות (לפי המגולם בהפרש בין תשואות אגרות החוב הצמודות למדד המחירים לצרכן לבין הלא צמודות) החלה לעלות מרמה של 1.72% בתחילת החודש ל-2% כעת. למרות עליית הציפיות, נתוני מדדי המחירים בארה"ב ואירופה שהתפרסמו השבוע לא מצביעים עדיין על לחצים אינפלציוניים כאלה.

הרשו לי להגיד כמה מילים על ציפיות האינפלציה כפי המגולמות בשוק האג"ח. היסטורית, מסתבר שהאינפלציה הצפויה על ידי שוק ההון נמוכה בממוצע מהאינפלציה שמתרחשת בפועל. כלומר, האינפלציה כמעט כל שנה היא גבוהה יותר ממה שגולם באג"ח. למעשה, מאז החלו להיסחר אגרות החוב הצמודות (TIPS) בארה"ב ב-1999, התשואה השנתית הממוצעת שהשיגו המשקיעים על השקעה בהן הייתה גבוהה בכ-1.1% מזאת באג"ח לא צמודות. רק בשלוש מאותן עשר שנים, השקעה באג"ח צמודות השיאה תשואת חסר - ב-2003, ב-2005 וב-2008.

כדאי להעדיף השקעה באפיקים צמודי מדד

חלק מהתשואה העודפת מיוחסת אומנם לתוספת הסיכון אותו דורשים משקיעים על חוסר הוודאות הקיימת מבחינתם באג"ח הצמודות, אך עדיין אין בה להסביר את הפער הגדול המוזכר. בחמש מתוך עשר השנים עמדו ההפרשים על יותר מ-2%. נתונים אלה מצביעים על כך שלמשקיע לטווח ארוך כדאי להעדיף השקעה באפיקים צמודי מדד.

דאו ב-10,000 נקודות, היום וב-1999: מחירי המניות העולים, כאמור, הצליחו לרשום הישג כשמדד דאו ג'ונס חצה החודש את המספר העגול של 10,000 הנקודות. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא מגיע למספר הזה, ולמען האמת הוא כבר חצה אותו לפני יותר מעשר שנים - במרץ 1999.

נשווה כמה נקודות מעניינות לגבי מצב הכלכלה אז והיום:

1999: מיקרוסופט מגנה על עצמה מפני נטסקייפ; חבית נפט עולה 12 דולר; ריבית הפד עומדת על 4.75%; שיעור האבטלה עומד על 4.4%; החוב הציבורי האמריקני עומד על 5.6 טריליון דולר; האסטרטג הראשי של ליהמן ברדרס צוטט אומר "עשינו את זה".

2009: מיקרוסופט מגנה על עצמה מפני גוגל; חבית נפט עולה 75 דולר; ריבית הפד עומדת על 0%; שיעור האבטלה עומד על 9.8%; החוב הציבורי האמריקני עומד על 12 טריליון דולר; וליהמן ברדרס כבר לא קיימת.

משום מה נראה שלפני עשור היה יותר סיכוי לעלות, אבל הפסיכולוגיה של השוק הפוכה משל בני האדם, אז לא ננסה אפילו להסביר.

אופטימיות נוספת מכיוון הצרכנים

פרט לדו"חות חיוביים, התפרסמו השבוע מספר נתוני מאקרו שהגבירו את האופטימיות. במיוחד בלט נתון המכירות הקמעונאיות בספטמבר, שאמנם רשם ירידה של 1.5% אך חלקה הגדול נבע מירידה חד פעמית במכירות הרכבים. ללא סעיף מכירות הרכבים הצריכה עלתה בשיעור של 0.5%, גבוה מהערכות המוקדמות לעלייה של 0.2% בלבד.

אז מה גורם לצרכנים האמריקנים לחזור ולקנות? אולי אלה הצרכניות שבדיוק חייבות מגף חדש, ואולי אלה הצרכנים שבדיוק חייבים לשדרג ל-windows 7. הצריכה בארה"ב, נזכיר, מהווה כ-70% מהתוצר האמריקני, ולכן הנתון חשוב מאד להבנת מצב הכלכלה והחברות. 

למרות האופטימיות, האג"ח הממשלתי יציבות

לכאורה לא הגיוני: הכלכלה מתאוששת, משקיעים נוהרים למניות ולסחורות, והאפיק שצפוי היה להיפגע, האג"ח הממשלתי, די יציב, ומחודש יוני אף נמצא במגמת עלייה (למרות שהשבוע ירד מעט).

זה לא שהמצב של הממשל האמריקני טוב. החוב הממשלתי עלה מתחילת השנה בכ-1.1 טריליון דולר, הדולר במגמת נפילה, ארה"ב מתכננת רפורמה במערכת הבריאות בעלות אסטרונומית, והלחימה באפגניסטן מתרחבת. אז מי קונה את האג"ח ומאיפה מגיע הכסף?

הערכות הן כי הביקושים מגיעים בעיקר מהמערכות הבנקאיות בארה"ב, באירופה וביפן, שמנסות לצמצם את הסיכונים הטמונים במאזנים שלהן. הנתונים מראים שאחזקות אג"ח ממשלתיות על ידי הבנקים בארה"ב זינקו ב-30% ל-4.6 טריליון דולר.

להערכת בנק ההשקעות ברקליס ימשיכו הבנקים באמצעות המשך הרכישות לתמוך באפיק מהמשלתי. גורם נוסף שתומך באפיק הם הבנקים המרכזיים בעולם, שמנסים, כדוגמת בנק ישראל, להחליש את המטבעות המקומיים שלהם. לצורך כך עליהם לקנות נכסים דולריים, וכדי לא לקחת יותר מידי סיכונים הם מעדיפים רכישת אג"ח ממשלתיות.