"התפתחות רוחנית היא לא חזרה לדתות העבר"

התשובה היא גם וגם, וגם, וגם, וגם. זהו המאפיין המרכזי שלי. אני לא יכולה לומר על עצמי שום דבר שעליו אני לא יכולה לומר את ההפך. זאת אומרת, נתחיל מזה שאני גם ספרדייה וגם אשכנזייה. אני ירושלמית שגרה בתל-אביב. אני אישה ומתעסקת בתחום שהרבה מאד שנים היה תחום גברי. אני הדבר הזה שעליו נוצרות המון דמויות אפשריות.

ומה מאפיין את הדבר הזה שעליו נוצרות הדמויות?

הדבר הזה הוא סקרן. הוא אוהב ללמוד, הוא אוהב להשתנות. לא בהכרח אוהב שינויים אבל אוהב להשתנות. אני כל הזמן עושה דברים אחרים, כל פעם מגיעה למשהו אחר בחיים שלי.

מבחינת תפיסת העולם שלך, מהי ואיך היא מתקשרת לזהות הזו שלך?

בגדול, הייתי אומרת שהתפיסות שלי הן הומניסטית, אבולוציונית, ומערכתית – תפיסה של מורכבות. אלה הם שלושת המעגלים המרכזיים.

מה כל אחת מהן אומרת בשבילך?

מבחינתי, תפיסת עולם הומניסטית מכוונת להסתכלות אופטימית על האדם, ולערך מאד גבוה לכבוד האדם. הומאניות היא היכולת להכיל את הקולות הזרים, השונים מאיתנו, לא לפחד מהם, לתת להם מקום ולתת להם כבוד. תפיסה אבולוציונית היא ההכרה בכך שאנחנו משתתפים באבולוציה של התודעה, שאנחנו מתקדמים לאיזשהו מקום, ושזה תלוי בנו אם זה יקרה או לא. ההתקדמות הזו אינה קבועה מראש, היא דורשת עבודה של כל אחד מאיתנו. ואם מדברים על רוחניות, זו התפיסה שהתפתחות רוחנית היא לא חזרה לדתות של העבר אלא התפתחות קדימה. ומורכבות היא מבחינתי דרך להסתכל על העולם, והיא גם דרך חיים. היא דרך שמבקשת להכיל את הכל, על השונויות ועל הסתירות והקונפליקטים הפנימיים, ועל השלמות שבזה. על הדינאמיות שבזה, ועל אובדן הדרך שבזה, ועל הסדר שבזה. כל אלה ביחד.

מתוך שלושת תפיסות העולם שתיארת, איך נראים לך האדם האידיאלי והחברה האידיאלית?

המושג "אידיאלי" מרחיק אותי, אבל אני יכולה לומר מהי החברה שהייתי שמחה לחיות בה. הייתי שמחה לחיות בחברה שמכירה ומקבלת את המורכבות שבה, חברה שבה חילוניים ודתיים וחרדים וימנים ושמאלנים ומרכזיים מסוגלים להקשיב ולשמוע זה את זה. שבה כל אחד מאלה מסוגל, אחרי שהוא השמיע את הקול שלו ואחרי שהקול שלו נשמע, לשתוק ולראות אם מהמכלול עולה תשובה חדשה.

אני ראיתי איך זה קורה מבחינה ארגונית. אם אתה מאפשר לקולות השונים להישמע, אם אתה מאפשר דיאלוג בין גישות ופתרונות שונים, כולל הקונפליקטים שביניהם, הרבה פעמים פתאום צף ועולה מזה פתרון חדש, ופתאום הוא נורא ברור לכולם. יכול להיות שלא כולם אוהבים את הפתרון שצף, אבל לכולם ברור שאחרי ששמעו את הכל, וראו את הכל, משהו נבנה כאן. ולכן הקבלה של הפתרון היא בדרך כלל יותר גדולה, גם אם לא כולם מאושרים ממנו.

איך התפיסה שלך, של התפתחות האדם והחברה, מתקשרת אצלך למדינה הקטנה שלנו?

תראה, אני הייתי במפגשים בין יהודים וערבים, בין חילוניים ודתיים, בכל מיני מפגשים, וברמה האישית-אנושית נוצר הרבה פעמים שיח מדהים. אבל ברגע שהשיח הזה עובר לשאלות של קיפוח, והוא תמיד עובר לשאלות של קיפוח, כי תמיד מישהו מקופח ומישהו מקפח, השיח הזה משתנה לגמרי. מפסיקים להקשיב ועוברים לצעקות.

ואני חושבת שהדבר היחידי שיכול להציל את המדינה הזאת הוא שנפתח את היכולת להביע את קולנו ולא רק לצעוק אותו, כמו גם את היכולת לשמוע את הקול של האחר.

ומבחינת התפיסה של מורכבות והמדינה שלנו, אני חושבת שמה שהייתי רוצה למדינה הקטנה שלנו זה שהקברניטים שלה יקבלו את המורכבות של המציאות, גם אם הם באים מתפיסה אידיאולוגית ברורה. שיבינו שאידיאליזציה של המציאות או מודליזציה של המציאות היא לא המציאות. זה בגדול.

ומעבר לכל מה שאמרתי עד עכשיו, אני גם רוצה שהמדינה שלנו תמשיך להיות בית ליהודים, ואולי גם בית ליהדות. אבל הייתי רוצה שהיהדות תהיה יותר פתוחה, יותר מתקדמת, יותר מעיזה, ופחות קופאת על שמריה וכפייתית. ואין לי תשובה טובה איך המדינה הזו יכולה להיות בית ליהודים וליהדות ועדיין שיהיו בה עשרים אחוז מיעוטים, שחיים בשוויון ורוצים להיות חלק ממנה. ואני גם לא יודעת איך נתמודד עם החרדיזציה של המדינה שמצפה לנו. לדברים האלה אין לי שמץ של תשובה. אולי במסגרת ההקשבה ההדדית גם זה יוכל לקרות.

• "יש לי חלום" - ראיונות עומק עם אנשי ציבור אמנים, אינטלקטואלים, פעילים חברתיים ואנשים מהשורה, על הזהות, תפישת העולם, החלומות והערכים שלהם. נסיון להביא לשיח הציבורי את האידיאליזם שפועם בעורקי החברה והתרבות שלנו, ולגבש ערכים וחזון חדשים ורלבנטיים למאה העשרים ואחת.
• עורך המדור, עמיר פריימן הוא יזם התפתחות תודעתית-תרבותית בחינוך, אמנות, החברה האזרחית, תקשורת ופוליטיקה. לראיונות המלאים לחצו כאן
• הצעות לקישור עם אנשים שהייתם רוצים לפגוש במדור שלחו ל- amirfreimann@gmail.com   

    לראיונות נוספים לחצו כאן.