ציפור נפשו

קרול ספיני כבר בן 76, אבל אין לו שום כוונה להפסיק לשחק בבובות. כאיש שמאחורי הדמויות האהובות "Big Bird" ואוסקר דה גראוץ', שמו ופניו של ספיני אולי לא אומרים הרבה לאדם הממוצע, אבל הדמויות אותן הוא מגלם היו ועודן חלק בלתי נפרד מילדותם של מיליונים, כבר 40 שנה.

חגיגות ה-40 ל"Sesame Street" המופלאה, שיצרה מהפכה באופן בו הטלוויזיה מתייחסת לצופה הפעוט - כבעל חוש הומור וסובלנות - מגיעות לשיאן היום (ג'), היום בו לפני 40 שנה עלה לשידור הפרק הראשון שלה. התוכנית כבר זכתה לנאום ברכה של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, למחווה מצד גוגל, ואתמול הוכרז קטע רחוב בניו-יורק בשם "רחוב סומסום".

ספיני עם אוסקר. עיצב אותו על פי נהג מונית ניו-יורקי זועף

מתוך 122 פרסי האמי שגרפה התוכנית ב-40 השנים האלה, ארבעה מתוכם הלכו לספיני, כולל פרס מפעל חיים. "פשוט מדהים בעיניי שהגענו עד כאן", הוא אומר בראיון טלפוני מהסט של התוכנית, במהלך הצילומים לעונה החדשה, שמתחילה ממש היום. "לא ציפיתי שאהיה כאן אחרי 40 שנה. בשנה הראשונה הרגשנו שאנחנו חובבנים ולא היינו בטוחים שזה יחזיק מעמד".

"תינוקות מזהים את הקול שלי"

למרות המשימה הלא פשוטה, לצלם 4,000 תוכניות כשהוא נע בין תחפושת של בובת ציפור צהובה בגובה שני מטר עם 3,000 נוצות לבין פח אשפה ענק, ממנו מבצבצת בובה ירוקה וכועסת, ספיני מאושר שהוא עדיין לוקח חלק בהפקה כל כך יוצאת דופן, במיוחד כשהיה חלק אינטגרלי בתוכנית מאז תחילתה.

ביג בירד. ספיני: "הוא בוכה, צוחק, כועס, הכנסנו לתוכו הרבה רגשות"

ג'ים הנסון, היוצר המקורי של בובות הסדרה, הוא שהזמין את ספיני להצטרף לצוות, לאחר שנפגשו מאחורי הקלעים של מופע כושל שספיני העלה בלאס וגאס. כמו הנסון, גם ספיני היה בובנאי, שהופיע עם יצירותיו בתוכניות טלוויזיה החל מ-1955.

למרות שלא היה שותף לעיצוב הבובות, היה לספיני חלק גדול בעיצוב האופי שלהם. "את אוסקר עשיתי על פי נהג מונית כועס במיוחד שנסעתי איתו בניו-יורק", הוא מספר, "אגב, הכי מוזר הוא שתינוקות מזהים את הקול שלי הרבה יותר ממבוגרים".

בתוכנית באמת יש תחושה מאוד ניו-יורקית - אורבנית. 

"בשנה הראשונה הקפדנו לא לומר באיזה עיר מדובר, אבל אז הגענו למסקנה שהרחוב כל-כך ניו-יורקי, שאי אפשר להסתיר את זה. ובכלל, מה רע בזה?".

מלבד הפסיכדליה השלטת בקטעי המעבר של התוכנית בשנותיה הראשונות, היו בסדרה גם אלמנטים חתרניים, שנועדו להראות לילדים עולם שאינו אידילי. מספיק להיזכר ב"לפטי", המוכר המפוקפק שמנסה לעניין את אריק בספרה "8" או בגביע גלידה בלתי נראה.

"בעיקר חששתי מהחתרנות והחוצפה שבדמות של אוסקר", אומר ספיני. "איזו מין דוגמה זו לילדים? אבל הם הרגיעו אותי שיש לו מקום בתוכנית, ושהוא מראה שיש כל מיני סוגי אנשים בעולם. יש גם ילדים רשעים. אני, כילד מאוד נמוך שהתעסק בבובות מגיל שמונה, הייתי צריך להתמודד עם כאלה בעצמי רוב הילדות".

אני מבינה שיש לך ממשיך.

"כמו בכל תפקיד טוב בשואו ביזנס, הכנתי לי ממלא מקום ושמו מאט פוגל. אגב, פוגל זה ציפור בגרמנית, אבל לא רק בגלל זה הוא נבחר. לאודישן, הגיעו ארבעה נבחנים והוא היה הכי טוב. עדיין, יוצא שהוא בקושי ממלא את התפקיד. אני עושה כמעט את כל העבודה. לא רק ב"רחוב סומסום", אגב. הרי אוסקר הופיע לאחרונה כאורח גם בסרט "לילה מוטרף במוזיאון 2" וב"סקראבס".

יצא לך להכיר את בן דודו הישראלי של אוסקר, מוישה אופניק?

"כן, יצא לי לעבוד עם מוישה אופניק במשך שלושה ימים ב"שלום סומסום" לפני הרבה שנים בתוכנית עם שרה-ג'סיקה פרקר. אני גאה בגירסה הישראלית, בגלל שאתם מראים ישראלים ופלסטינים שעובדים שם יחד. זה מעיד על דו-קיום".

הנסון. "איש נפלא וכריזמטי"

אתה מסכים עם הטענה שיש משהו קצת דו-מיני בביג בירד? מעל העיניים יש לו מעין צללית ורודה. ובכלל, בספרים המתורגמים לעברית הוא נקבה.

"הוא לחלוטין בן! החיים שלו וההתנהלות שלו הם של בן, אין במעשים שלו שום דבר נשי. אבל נכון שהוא לא נראה זכרי במיוחד, או נקבי. הוא פשוט ציפור".

ואז הופיע סנאפלאפגוס

במסגרת התאמת התוכנית להלך הרוח החברתי, החליטו יוצרי התוכנית ב-1985 להפגיש בין "החבר הדמיוני" של ביג בירד, מעין ממותה בשם סנאפלאפגוס, לבין המבוגרים שבתוכנית. משך 13 שנה היה "סנאפי" נעלם בדיוק כשהמבוגרים הגיעו, ובכל פעם שביג בירד דיבר עליו, טענו המבוגרים שהוא ממציא אותו, למרות התעקשותו שהוא קיים.

ואז, בעקבות שרשרת של דיווחים על מקרי התעללות בילדים, נפלה ההחלטה להפגיש בין המבוגרים לבין סנאפי, כשביג בירד מוכיח אותם על שלא האמינו לו. הצעד נעשה כדי להחזיר לילדים את הבטחון שהמבוגרים יאמינו להם כשהם מספרים שהם במצוקה.

"אני התנגדתי למהלך", אומר ספיני, "לא הייתי מתנגד אם הקשר היה נותר כשהיה. הרי הוא לא היה דמיוני, הוא פשוט היה הולך בדיוק כשאיזה מבוגר הגיע.

"אני מת על הקשר החברי בינו לבין ביג בירד. אחד הפרקים האהובים עליי היה כשכולם אמרו שנמאס להם לשמוע על החבר הדמיוני של ביג בירד ושיפסיק עם השטויות. בירד נפרד מסנאפי ואומר שהוא לא יכול לשחק איתו יותר 'כי אתה לא אמיתי ואני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני טיפשון'. הוא מחבק את החדק של סנאפי ואומר, 'יה, סנאפי, הדמעות שלך מרטיבות לי את הנוצות... רגע, אם הדמעות שלך אמיתיות, זה אומר שגם אתה אמיתי! הם טועים, סנאפי, ותמיד אשאר חבר שלך".

"כשנחלצנו מהתלבושות שלנו, גילינו אני וג'רי נלסון, המפעיל של סנאפי, ששנינו ממש בוכים. זה מה שאני אוהב בדמות. אתה ממש מרגיש אותה. ביג בירד בוכה, צוחק, כועס, הכנסנו לתוכו הרבה רגשות. אני אוהב לעשות דברים דרמטיים עם בובות, כי זה ממש נוגע בילדים".

מותו של ג'ים הנסון הפתיע אותך מאוד בוודאי.

"זה שבר לי את הלב. הוא היה איש עדין, נפלא וכריזמטי ומעולם לא חלמתי שימות - הוא בכלל היה צעיר ממני בשנתיים. נפער אצלי בור, שעדיין כואב, גם 19 שנים אחרי. לג'ים תמיד התרוצצו מחשבות נפלאות בראש בכל רגע נתון. הוא היה רציני, אבל היה גם קצת כמו ארני (אריק בגירסה הישראלית), קצת ממזרי שכזה שעושה דברים בשביל הצחוק ואוהב למרוט את האפים של הבובות".

הגברת הראשונה ביקרה אצלכם בחודש שעבר.

"מישל אובמה היתה אחת האורחות האהובות עליי. גם בגלל המעמד, וגם בגלל החמימות הנפלאה. היא מבריקה וממש טבעית מול המצלמה, גם בלי שום רקע במשחק. בהתחלה היא השתמשה בטלפורמפטר, אבל בטייק השלישי כבר לא נזקקה לו".

אובמה ב"רחוב סומסום". פירגנה בחזרה לאנשי התוכנית

אובמה, שהתוכנית בהשתתפותה תשודר במסגרת חגיגות ה-40, אגב, החזירה את המחמאה כשאמרה באו"ם: "אני בעננים. מעולם לא חשבתי שאהיה ב'רחוב סומסום' עם אלמו וביג בירד. אני חושבת שזה הדבר הטוב ביותר שעשיתי עד כה בבית הלבן".

להמשיך עד גיל 102

"בעונה הקרובה יהיו שרה ג'סיקה פרקר, שעשתה את טבילת האש שלה אצלכם בתוכנית הישראלית. גם יו ג'קמן ואווה לונגוריה יהיו. אחד הסלבריטיז הראשונים שביקרו אצלנו היה פיט סיגר, שחזר בזכותנו לטלוויזיה אחרי תקופה ארוכה שהוחרם מפני שנכלל ברשימה השחורה של מקארת'י ונחשד בקומוניזם. איזה קשקוש, הוא פטריוט למופת".

אחרי שזכית בשני פרסי גראמי, ארבעה אמי וכוכב בשדרות הוליווד, נותרו עוד יעדים לכבוש?

"אני צייר קריקטורות, ומקווה שאוכל להמשיך בזה. באופן טבעי, אני מצייר הרבה את ביג בירד. בעברי הייתי גם אנימטור. למעשה 'דיסני' קיבלו אותי לעבודה,

אבל לא רציתי בגלל השכר - 56 דולר לחודש לשנתיים הראשונות, והייתי צריך להגיע להוליווד בכוחות עצמי. משהו שלא היה פשוט בשנות ה-50.

"היעד הכי גדול שלי הוא להמשיך עם ביג בירד גם לחגיגות היובל. תחשבי כמה מיליוני ילדים ראו אותנו לאורך השנים. אחד מהם, אגב, הפך עכשיו לנשיא ארצות הברית. המודל לחיקוי שלי הוא סניור ונצאס, פיתום נפלא שהופיע עם הבובות שלו גם בגיל 102. יום אחד, אחרי הופעה במדריד, הוא חזר הביתה, הלך לישון ולא קם. ככה גם אני רוצה ללכת".