אדם יושב כותב את מות אימו

אָדַם יוֹשֵׁב כּוֹתֵב אֶת מוֹת אִמּוֹ

מִבְּלִי מַשִׂים חוֹרֵז גּוּפוֹ

בְּגּוּף הַמֵּת. כְּאֵב הַחַי חוֹמֵק

אֶל תּוֹךְ הַשִּׁיר

מוֹתִיר נַפְשָׁהּ. דָּבָר סָבִיר. יוֹשֵׁב כּוֹתֵב ואישוניו רָפִים,

אָדָם קוֹבֵעַ צֵל חַיִּים כְּחַיִּים. עוטה פָּנָיו

בִּדְמוּת הַאֵם, שׁוֹאֵל אֶת שְׁמָהּ, דָּבָר הוֹלֵם

וּמבַטֵּל, ניעור בהרף לֵיל

יוֹשֵׁב כּוֹתֵב וּמְבַקֵּשׁ שִׁירִים, מִלִּים חַיּוֹת

נוֹשְׁקוֹת לְנוֹף מֵתִים.

שלמה קראוס, יליד 1980, למד פילוסופיה וספרות באוניברסיטת תל אביב, משורר, מו"ל הוצאת "פלונית", לשעבר עורך מקים ועורך ראשי של כתב העת לשירה "אורבניה". פרסם שירים בבמות שונות. לשיר נוסף של קראוס לחצו כאן