מיהו דתי-לייט?
"אני אוכל רק בשר חלק, יש לי זקן וכיפה גדולה ואני מקיים מצוות בין ד' לחברו. לעומת זאת יש דברים שקשה לי לקיים, אני למשל מרמה את הבריות". הרב אבינר על דתיים לא כשרים
אני דתי לייט. דתי-קל. כך אני. קחו אותי כמו שאני.
יש אומרים שאני רפורמי, או ניאו רפורמי. חלילה! אין זה נכון! רפורמי הוא אדם שאינו מאמין שהתורה היא מן השמיים, ולכן הוא בוחר בה מה שמתאים להשקפת עולמו.
ואני כן מאמין בתורה מן השמיים, אבל אני גם מאמין בהנאות העולם הזה. לכן, אני מקיים בתורה מה שאינו סותר את הנאותיי. וכי יותר טוב שלא אקיים שום דבר?! ודאי שביני לבין הרפורמי כמרחק מזרח ממערב.
אך מה אעשה ויש לי יצר הרע ואיני מצליח לגבור עליו. הלוואי ויכולתי. לכן אני מקיים מה שקל לי ומה שקשה - לא.
אגב, אני לא היחיד. אני פוגש אין סוף אנשים כמוני האוחזים בשיטת הדתי- לייט, אבל במקום להודות על כך בכנות, הם עוטפים את התנהגותם בכל מיני תירוצים. לפחות אני אדם כנה, אני אומר אמת. ואני אפילו מוכן לפרט.
אם כן, אלו המצוות הקלות שאני מקיים כראוי: אני אוכל רק בשר חלק למהדרין, הוא טעים מאוד. אני לא אוכל אבקת חלב עכו"ם ולא ג'לטין, הרי אפשר להשיג מזון איכותי בלעדיהם. כמובן שאני לא אוכל יבול של חקלאים יהודים בשנת שמיטה. אני יודע שבכל אלה יש מתירים אך אתם רואים שאני לא רק מקיים מצוות אלה אלא אפילו מחמיר. בביתי אני לא מסתפק בשני כיורים לחלבי ובשרי, אלא יש לי שני מטבחים ממש. איזה יופי! איזו דירה נאה המרחיבה דעתו של אדם! אמנם זה עלה לי כסף רב אך כסף לא חסר לי, בחסדי ד', כפי שאסביר בהמשך. שכחתי מצה שמורה. אך לא רק בתחום המזון אני מקיים דברים קלים אלא בתחומים אחרים. אני מניח תפילין של רבינו תם, זה לא מאריך את התפילה. אני קונה אתרוג מהודר במאות שקלים. יש לי פאות, זקן וכיפה גדולה.
כל הדברים האלה אני מקיים בשמחה, כיוון שהם קלים לקיום ולמה לי להיות רע.
אבל...
לעומת זאת, דברים שקשה לקיים, איני מקיים. למשל אני מרמה את הבריות בעסקים. עכשיו אתם מבינים איך יש לי כל כך הרבה כסף. אני עוסק הרבה ברכילות, לשון הרע והוצאת דיבה. אני מאוד נהנה להשתתף בכל מיני אינטריגות, ואיני מוכן לוותר עליהן. אני גם די מציק לאשתי אבל זו בעיה שלה. בעצם, מצוות בין אדם לד' אני מקיים, ובין אדם לחבירו - לא. בוודאי ד' יותר חשוב מחבר!
אין צורך לומר שאני מעלים מס. לשלם מס זה ממש פשע. הרי איני גוזל אלא מעכב את הכסף במקום הנכון, ולא נותן לו להגיע למדינה שמבזבזת אותו על כל מיני דברים חסרי טעם. ואצלי הוא במקום הנכון, בעזרתו אני אוכל בשר חלק, קונה אתרוג מהודר ומניח תפילין של רבינו תם. בכלל, איני חושב שאני גונב את המדינה, אדרבה, אני חושב שבמיסוי היא גונבת אותי, הרי זה כסף שהרווחתי אז למה שתיקחהו ממני?!
אמנם אנשים אומרים לי
שגם אם אין זו גניבה, זו הפרת הסכם האזרחים עם המדינה, אבל אני מעולם לא חתמתי הסכם כזה... אך הסיבה האמיתית שלי היא פשוטה מאוד: אם את האנשים הפרטיים אני מרמה במסחר, קל וחומר שארמה את המדינה.
סך הכל אני די גאה בעצמי להיות דתי לייט. כי אני מצליח להדוף את היצר הרע ולקיים מצוות רבות למהדרין מן המהדרין על אפו ועל חמתו.
אני רק נותן לו תחום מחיה צר ומצומצם: בין אדם לחבירו. מה אעשה ואני מאוד נהנה לדבר לשון הרע. ואני אוהב לשנוא. אתם רואים, התורה היא תורת חיים.
המאמר המלא יתפרסם בשבועון "מעייני הישועה"
לפנייה לכתב/ת 
