אולסי פרי משלם
בכלא האמריקני - 10 שנים על עבירות סמים. בימים אלה, הוא מכין ערעור. משה שיינמן, כתב "ידיעות אחרונות", ראיין אותו במשך 7 שעות, בכלא. ראיון ראשון ובלעדי לתקשורת הישראלית. פרי, לשעבר כוכב מכבי תל-אביב, רשום בכלא כיהודי, אוכל כשר, מועסק כעוזר-טבח, הוסיף 12 ק"ג, ישראל בשבילו מולדת
הוא אהב לשמוע את שמו המהדהד בחלל היכל הספורט ביד-אליהו: "המספר 8, אוללללסי פריייייי". ובררת הצופים מריעה בהתלהבות. אולסי היה עושה את
הדרך מהספסל למגרש בריצה קלה, תוך נפנוף יד לקהל והחלקת ידיים לחבריו. "הייתי מלא גאווה. באותן שניות נדלק בי בנזין, לתת משחק עם פייט".
גם היום מכריזים בשמו ובמספרו. כל לילה בחצות, שעון ישראל, 4 אחר הצהריים שעון מרכז ארה"ב, מתחיל טקס ספירת האסירים בבית הכלא הפדראלי בסאננדסון, מינסוטה.
כמו שאר האסירים, מתייצב אולסי בבגדי חאקי מגוהצים במגרש המסדרים, כדי להמתין לבואם של הסוהר הראשי ועוזריו. במגרש שוררת דממה. איש לא פוצה פה עד לתחילת הספירה.
בבוא תורו הוא שומע את הסוהר הראשי מכריז בקול חד גוני, לעיתים מנוכר: "מספר 30613053/B, אולסי פרי".
שום ריצה, שום נפנוף יד, שום אוהדים נלהבים. תפקידו של אולסי מסתכם אז בלצאת מהשורה צעד אחד קדימה ולענות: " כן, אני כאן". אם לא יקרה הבלתי צפוי, אולסי אמור לעשות את זה עוד מאות פעמים, עד שתסתיים תקופת מאסרו. מדובר בעוד כפחות מארבע שנים, בתנאי שינכו לו על התנהגות טובה.
(צילום: טל כהן)
* * *
קרוב לעשר שנים שיחק אולסי במכבי ת"א. הוא היה שותף באחוזים ניכרים מהצלחות הגדולות של הקבוצה, בגביע אירופה ובזלילת התארים בארץ. אולסי היה שחקן פופולארי. הקבוצה אהבה אותו, האוהדים אהבו אותו, ארבו לו בכל מקום כדי שיעניק חתימה או להצטלם עמו.
התקשורת נתנה ביטוי לנוכחותו. אולסי פה, אולסי שם. אולסי משחק אולסי עם ארל, אולסי מתגייר, אולסי מתגייס, אולסי עם תמי בן עמי ואולסי גם בבית המשפט, באשמת שימוש בסמים.
במהלך ההיכרות בנינו בארץ, ראיתיו במצבים שונים. שמח, מנצח, עצוב, נרגש, עצבני. אך מעולם לא ראיתיו מושפל, מדוכא וכואב, כמו בדקות הראשונות לפגישתנו בתוככי הכלא. פגישה שארכה כשבע שעות.
* * *
לאחר תהליך הכניסה, התבקשתי לשבת באחת הכורסאות ולהמתין לכניסתו של אולסי. אולסי שחגג ביולי את יום הולדתו ה-37, בין כותלי הכלא, הוכנס לאולם הביקורים המרווח מדלת צדדית. הוא השתוחח מעט בכניסתו, כדי לא להיתקל במשקוף. כשהתיישר, תר מבטו את האולם אחר האורח הפתאומי. חלפו שניות עד שזיהה אותי.
אולסי תפס בראשו וקרא: " הו, אני לא מאמין, אני לא מאמין". בצעדים מהירים התקרב אלי, חיבק אותי בכוח וגעה בבכי קורע לב. היה קשה להישאר אדיש. לא עזרו מלות ההרגעה.
הדקות הראשונות של המפגש העיקו. מי שהתרגל לראות את אולסי בטופ של הספורט הישראלי, יתקשה למצוא אותו עכשיו חי בעולם אחר, רחוק בתוך "הזבל של החיים".
זה היה מפגש שונה מזה שלפני שנתיים במסעדה הסמוכה למלון "לקסינגטון" בניו יורק. אז, בראיון ל" ידיעות אחרונות", הצהיר: " עשיתי שטות כשהשתמשתי בסמים. אבל עלי ועל סמים לא תשמע יותר".
* * *
לפני חמישה חודשים, הורשע בבית משפט בניו יורק על חלקו בהברחת סמים, ונידון לעשר שנות מאסר ול-45 אלף דולר קנס. חבר המושבעים האמין לתביעה, שטענה, כי היה שותף להברחת קילו וחצי מיליון דולר.
עכשיו, מהכלא במינסוטה, שנקרא " המתקן הפדראלי לתיקון", אולסי משווע לעזרה. את התיקון היחיד שלו הוא זקוק ימצא, לדבריו, מחוץ למתקן, בחופש.
אולסי: "הצילו אותי! אני חף מפשע! אני יושב כאן לחינם. תאמין לי, לא עשיתי כלום.
זה הכל דודני. לא הייתי מעורב כלל בקניית הסמים, ואל דיברתי על כך, בטח לא בעניין ההברחה.
"למה זה מגיע לי? תראה מה עשו לי. תסתכל על הבגדים האלה. אני, שכל חיי אהבתי את החופש, שהתלבשתי טיפ- טופ, תראה מה מונח עלי?"
אולסי השתפך , הרבה. הניסיונות לעודדו, לחזק את רוחו, רק הגבירו את שטף דיבורו. רק אחרי שעה ארוכה הפסיק והחל להתעניין בנעשה בארץ, במכבי ת"א, בקבוצות, בשחקנים, בידידים.
את האשמה על מצבו האומלל הוא מטיל בראש ובראשונה על עצמו. אחר כך יאשים גם את בן דודו, קנת' ג'ונסון. "שהכניס אותי לצרה הצרורה הזו, בלי שאדע דבר"- וכן את פרקליטו שלדעת אולסי לא השכיל למנוע את גובה המאסר, עשר שנים.
"הוא ניהל את הגנתי בצורה שלא נראתה לי. הביטחון העצמי שלו הרג אותי. הייתה עדות של דודני, למעשה הצהרה כתובה וחתומה לפיה לא הייתי מעורב בהברחה. אז אותו הוא לא העלה לעדות, כי הוא טען שההצהרה בשבועה מספקת. בנוסף, התגרה כל הזמן בשופט ובמושבעים. הם רק החמירו את מצבי בגזר הדין. תבין, אני שלא הייתי מעורב בפרשה, וידעתי עליה רק לאחר שנתפסנו, קיבלתי 10 שנים. דודני קיבל רק שש."
את הטיפול בערעורו, שיוגש בקרוב, יטיל אולסי על פרקליט אחר: "אני מחפש עורך דין אחר. יש לי את הנתונים והעדויות כדי לצאת מפה. כל יום אני יושב בספריה ולומד את המשפט שלי בספרי החוק וכן מתקדימים משפטיים.
אם זה לא היה עצוב הייתי יכול לחייך ולומר שהפכתי למשפטן או לפחות למומחה במשפטים הקשורים בסמים. אני בטוח, שעם עורך דין טוב אני יכול לצאת מפה.
* * *
אולסי מגלה כי בכלא יש בחור ישראלי, המרצה עונש מאסר, אף הוא באשמת הברחת סמים. אולסי מסרב לחשוף את שמו, כיוון שפרשת מאסרו לא פורסמה בארץ. אולסי: "היה לו עורך דין מעולה מסנט לואיס, שהוא מתכוון להפנות אותי אליו. חרות לפיד שכבר עזר לישראלים רבים הכלואים בבתי סוהר בעולם, פועל לשחרורו. אחרי שיסיים את הטיפול עימו, אבקש מחרות שיפעל גם למעני".
אולסי מתכוון לפנות ללפיד, אם ערעורו יידחה. "אני לא רוצה לחשוב על אפשרות כזו", אומר אולסי. "שנה וחצי מחיי התבזבזו בבתי כלא בהולנד, ניו-יורק וכאן. גם אם ינכו לי על התנהגות טובה, יישארו לו עוד יותר משלוש-ארבע שנים להירקב בכלא הדפוק הזה. אלחם עד הסנט האחרון שלי, כדי לצאת מפה".
לשאלה כיצד הוא מסביר את עדות הדיילת, לפיו ניסיון הברחת הסמים נעשה באמצעות מכשיר רדיו שנמצא ברשותו במהלך הטיסה, השיב: "לא היה לי רדיו. בסך הכל, היה לי במטוס תיק מכתבים. איך הדיילת עשתה מזה רדיו, רק אלוהים יודע. לא ידעתי בכלל שרודני רכש את הסמים. הרדיו היה שייך לו והוא אשר נתפס עמו".
את סיבת נסיעתו להולנד הסביר: "הבטחתי לג'ונסון לנסוע לארץ. זאת הייתה כוונתי. הוא זה שרכש את הכרטיסים, והוא זה ששכנע אותי לעשות הפסקה בהולנד. כשנתפסתי הבנתי מדוע. חבל."
"אם רק הייתי יכול לתפוס אותו ולשאול מדוע סיבך אותי. האמת, שבכל תקופת המעצר בהולנד הייתי בטוח שאצא זכאי. לא חשבתי שיאשימו אותי. מג'ונסון גם למדתי, שהאיש ממנו רכש את הסמים, הוא זה שהלשין. רק בניו-יורק התחלתי לקלוט את גודל האסון שנפל עלי".
אולסי כועס על חלק ממכריו וידידיו בארץ. לדבריו הם זנחו אותו. "יש פתגם אמריקני האומר, שכל אחד ישמח להיות בחתונה, אבל אף אחד לא רוצה להיות בהלוויה".
"ישראל ומכבי תל אביב היו מהדברים היותר נעימים והחשובים לי. התקופה היפה ביותר בחיי, קשורה במדינה ובקבוצה. אבל, לגבי חלק מהאנשים שהכרתי באותה תקופה, התברר לי שהייתי נאיבי מדי. האמנתי שהם ידידי אמת. התפתיתי לחשוב שרצו בקרבתי, לאו דווקא משום היותי כדורסלן מצליח".
"לחלק עזרתי באופן אישי. אחרים, תפסו עלי טרמפ בעסקים וביצירת קשרים חברתיים. עכשיו, כשאני למטה, אף אחד לא מתעניין בי. נותרתי רק עם משפחתי הקרובה. השאר ברחו ממני כמו ממגיפה".
* * *
בהמשך אולסי התרכך. הנחתי לפניו שני מכתבים, מתמי בן-עמי ומלו סילבר. אלה נכתבו בני-יורק, ערב ביקורי בכלא. אולסי עיין בהם בהתרגשות.
לאחר שקרא פעם אחר פעם את מכתבה של תמי, שנכתב על דפי פרסום שעליהם התנוססה תמונתה, אמר: "היא האהבה הגדולה של חיי. היום, זו אהבה בלתי אפשרית. היא נשמה טהורה. לפני יותר מחודש הראו אותה פה בטלוויזיה, בתצוגה של גוטקס בארה"ב. אמרתי לאלה שהיו לידי: 'זו הייתה החברה שלי'. הם חייכו אחד לשני. חשבו שאני מדמיין".
מכתבו של לו סילבר, כיום משפטן העוסק בהסכמים בינלאומיים, ריגש את אולסי לא פחות. הוא קרא בקול את הקטע במכתב, בו מספר לו על משחק ההצדעה שערכה לו מכבי ת"א לפני כשלושה חודשים, מול נבחרת אירופה. כותב סילבר: "זה היה אירוע מרגש, במיוחד החלק בו הזכרתי את היעדרותך חסרת המזל. האנשים בישראל מעריצים אותך וממשיכים לחשוב עליך"...
כשסיפרתי לאולסי, כי בשעה שסילבר הזכיר את שמו, לפני המשחק, קמו האוהדים ושאגו "אולסי, אולסי", הוא לא הצליח לשלוט ברגשותיו. אולסי בכה. "אני לא מאמין. זה פנטסטי. אני אוהב את האוהדים. לו תמיד היה חבר אמיתי".
אגב, סילבר ורעייתו מיכל ניסו לבקר את אולסי עוד בהיותו עצור בני-יורק, אולם שלטונות הכלא לא אישרו לו. בעקבות ביקורי בכלא ניסה סילבר לפעול מבחינה משפטית למען פרי.
* * *
אולסי התעניין מאוד בנעשה במכבי ת"א. לשעה קלה, הפכתי משואל לנשאל. אולסי לא רצה להחמיץ דבר שקורה בקבוצה: שובו של רלף קליין, שחקן החיזוק השני במקום לי ג'ונסון. התעניין בקווין מגי, הכוכב הנוכחי של הקבוצה. שאל על הצעירים, וביקש לדעת נגד מי תשחק הקבוצה בגביע אירופה.
פרי שמח שמוטי ומיקי ממשיכים לשחק במכבי. פינה חמה במיוחד הוא שומר למוטי. חברים טובים בלב ובנפש. העביר לידי מכתב מיוחד למוטי. "שאל אותו מה הוא עשה בשבילי, ותבין מדוע אני כה אוהב אותו. אני בטוח שהוא לא שוכח אותי".
נחמה מעטה מוצא אולסי בעובדה שנפל לכלא, המסווג בדרגת קושי שנייה, מתוך שש קטגוריות, זאת למרות שהוא מרוחק מניו-יורק. מרוחק מאחותו סנדרה, המתגוררת בני-ג'רסי, ומאביו, הגר בצפון קרוליינה. כדי להגיע לכלא טסתי מניו-יורק למיניאפוליס, כשלוש שעות. בנמל התעופה שכרתי רכב, כדי לנסוע כשעתיים, 170 ק"מ, עד לעיירה נידחת, סאנדסטון, בצפון מדינת מינסוטה, לא הרחק מהגבול הקנדי.
הכלא האמריקני, המוכר מהסרטים, אינו דומה לכלא בסאנדסטון. זולת אגף אחד, שבו מרצים את עונשם טעוני הגנה ומקרים חמורים. הכלא, כהגדרתו של אולסי, דומה לקיבוץ או למחנה טירונות.
בדרך כלל יושבים בכלא סאנדסטון עברייני 'צווארון לבן', או כאלה שנמצאים בכלא פעם ראשונה. אין שם רוצחים.
אולסי שמן בכלא ב- 12 ק"ג. על תנאי מאסרו וסדר יומו הוא מספר: "בזבל שבו אני נמצא, אין לי טענות. הייתי יכול ליפול לכלא יותר גרוע, אחד מאלה המדורגים במקום השישי. הכלא בני-יורק היה דומה לקטגוריה הזו. ישבו שם רוצחים, שלא נדע מהם. רק מי שעובר בניו-יורק מרגיש את ההבדל. הסוהרים שם אגרסיביים, המשטר נוקשה. אין יום שעובר בלי מכות, פעמים רבות בלי שום סיבה."
"תמיד בסוף היה נשאר מישהו על הרצפה עם ראש פתוח והרבה דם. אלי לא ניגשו. פשוט, עמדתי בצד, לא התערבתי ולא התחברתי לאיש. אולי גם בגלל גובהי לא התקרבו אלי. היחידים שדיברו איתי היו ישראלים. בתקופה שבה ישבתי בני-יורק, היו איתי חמישה שנתפסו בברוקלין עם סמים. אחרים לא רציתי בכלל לראות. כל פעם היו עיתונאים מבקשים לדבר עמי, סירבתי. לא היה לי ראש אליהם".
* * *
"כאן זה אחרת. כמו שראית, אנשים חופשיים לטייל בזמן הפנוי שלהם, לשכב על הדשא ולשחק במה שהם רוצים. ישנים באולמות הגדולים. מסביב לכל מיטה יש מחיצה בגובה של כשני מטר וארון לחפצים. לוותיקים יותר ישנה עדיפות. הם ישנים בחדרים קטנים. אותו בחור ישראלי שסיפרתי לך עליו, ישן שם.
"יש כאן כל מיני טיפוסים: אמריקנים, יוונים, יוגוסלבים, קולומביאנים, מכסיקנים ושני ישראלים: אני והבחור. הוא הקשר שלי לארץ. אנחנו מדברים הרבה על המדינה, וכמובן חולמים עליה. אנחנו נזכרים בישראל תמיד במשחק השש בש. כבר הפכתי מומחה בו.
"אני מתעורר בשש וחצי, ובשבע ארוחת בוקר. אחר כך אני מתחיל לעבוד. הג'וב שלי: להכין ירקות למטבח. זהו ג'וב טוב. אני עובד שלוש שעות, חמישה ימים בשבוע. אחר-כך אני חופשי. בדרך כלל אני הולך לחדר כושר, מתעמל, רץ והולך לשחק כדורסל. אתה יכול לספר לשמלוק (איש הנהלת מכבי), שהברכיים שלי בסדר. תאמין לי, אני עוד יכול לשחק בשקט. אולי לא במכבי ת"א. אבל בכל קבוצה אחרת, בטח. אבל, תשכח מזה אני לא אשחק עוד בקבוצה בליגה.
"אחרי המנוחה והספירה אני יושב בספריה. כבר סיפרתי לך שהפכתי מומחה במשפטים. אחרי ארוחת הערב יושבים ורואים טלוויזיה ואחר כך הולכים לישון".
* * *
שעות הביקור שניתנו לי היו מ-8 וחצי ועד 3 וחצי. ניצלתי את כולן. כששעת סיום הביקור התקרבה, ניצלתי את האפשרות שניתנה למבקרים, וביקשתי מהסוהר המשגיח לצלם, תמורת שני דולר הצילום, את אולסי במצלמת פולארויד מיוחדת של הכלא. אולסי מתרגש שוב. מחפשים רקע שמח יותר מהקירות הריקים והאפורים. מוצאים קיר עליו צייר אחד האסירים. תחייך, תשלב זרועות, אני מבקש ממנו. החיוך יוצא עצוב. חיוך מאולץ. אפשר להבין. אני אצא בעוד מספר דקות. אולסי, יישאר.
רגעי הפרידה קשים. שותים משקאות נוספים מהמכשיר. עוד סנדוויץ' עם דג, שאפשר לחממו במיקרו גל. אולסי מגחך, מזכיר שמו של מסעדות טובות.
שוב חיבוקים. מילת עידוד אחרונה. משפט נוסף של אולסי: "כשאצא מהכלא, החלום שלי זה לחזור לארץ ולהיות מאמן ילדים. מה שיש לי בכדורסל אין לאחרים, ואני רוצה לתרום ולהעניק את מה שיש לי לארץ".
לפנייה לכתב/ת 
