רוצה אותך כלבה, עם נגיעות של חתולה
משפט ידוע הוא ש"הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם". אני מסכים עם מחברו, אבל דורש תיקונים קלים: "הכלבה היא ידידתו הטובה ביותר של הגבר". כי אם נקביל לרגע אחד בין נשותינו היקרות לבין שתי חיות הבית האהובות – נמצא קווי דימיון
בואו נעמוד על ההבדל בין שתי החיות האלה. נתחיל עם כמה נתונים על החתול: חיה קרירה, עצמאית מאוד, כשבא לה היא באה אליך, כשלא בא לה אין לך סיכוי להתעסק איתה, וגם אם היא כבר מתעסקת איתך, אתה לא יכול לדעת אם זה לא ייגמר בשריטה או בנשיכה שתגיע משום מקום, בדיוק כשאתה עושה לה קיצי בגב. החתול הוא חיה מאוד פוזאיסטית, ומראית העין חשובה לה מאוד, לכן תכסה מיד את צרכיה בחול מיוחד שתקנה לה בכסף רב, שכן מבחינתה גם הקקי שלה מיוחד וצריך להיעטף באריזת מתנה יקרה. היא מתהלכת בטיפוף מיוחד, מאוד חשדנית ומתגנבת בצעדים שקטים וחשאיים, כיאה לנצר למשפחת החתוליים האצילית.
הכלב, לעומת זאת, הוא לרוב חיה שמחה וטובת לב, נאמנה לבעליה ומגנה עליו בעת הצורך, עצובה מאוד כשבעליה עוזבים אותה אפילו לזמן קצר, יכולה לזהות עפ"י הריח בעלים קודמים מלפני שנים וקופצת על בעליה בטירוף עם חזרתו הביתה. הכלב מחפש את המשחק, את תשומת הלב, ותמיד יירצה להימצא בסביבת בעליו החוקיים.
משפט ידוע הוא ש"הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם". אני מסכים עם מחברו, אבל דורש תיקונים קלים: "הכלבה היא ידידתו הטובה ביותר של הגבר". כי אם נקביל לרגע אחד בין נשותינו היקרות לבין שתי חיות הבית האהובות – נמצא קווי דימיון מעניינים מאוד.
נתחיל עם בת הזוג החתולית. בהגדרתו בויקיפדיה, החתול נחשב בעל חיים טורף מבוית. החתולה קרירה אליך ולא תיפתח אליך בקלות. עד שתיחשב לבן הזוג, ייקח לך הרבה זמן. יש לה יכולות טיפוס נפלאות, בייחוד על נימי העצבים הדקים שלך, כי גם אם תבקש בפעם ה-300, היא תקנה בכרטיס האשראי שלך את הנעליים הכי יקרות. היא לא ממש סופרת אותך, וימי שישי יכולים לעבור בלעדיך בשקט, שכן זה הזמן שחתולות הרחוב מתכנסות בו לשיחה.
אכן, יש לה עיני חתול מעלפות, אבל כשמגיע אליך המבט מזווית העין, אתה יודע שכדאי להיעלם, שכן היא עומדת לנשוך. יש לה קינאה לטריטוריה, ואין מצב שעוזבים את תל אביב אפילו לא ליום אחד, כי מה היא איבדה בשק"ש באמצע המדבר. היא רגילה לריב עם זכרים, ריבים שלרוב ייגמרו ביללות רמות שמטרידות את מנוחת השכנים. יש לה תשע נשמות, והיא חוזרת לחיים שלך למרות שנשבעת בפעם העשירית שזו הפעם האחרונה שאתם חוזרים. למרות צווארה הלבן, אתה יודע שהיא חתול שחור, שתמיד נופל על הרגליים, והפרווה העדינה היא מעטפת קוסמטית בלבד לאישיות גבולית.
היא בת לוויה נדירה, שתמיד תלך בשביל ותייצג אותך בכבוד
ככלבה ממשומעת, היא בת לוויה נדירה, שתמיד תלך בשביל ותייצג אותך בכבוד בכל אירוע אליו תלכו. טוב, היא כלבת תחרויות יופי עם תעודות משפחתיות לטוהר הגזע, והיא רגילה למעמדים מסוג זה. היא תרחרח מעט כשתראה כלבה אחרת בסביבה שלך, אבל מיד תיזכר שאתה הולך רק אחרי ריח הייחום שלה. והיא יודעת את זה בלב שלם.
ולמען ההגינות, אתה בעלים נפלאים. אתה מאכיל בבונזו הטוב ביותר בעיר, הכולל סושיות וברים קטנים ליד הים. אתה מוציא אותה לטיולים כל יום, פעם בשדרות רוטשילד, ופעם בקוויקי שסגרת בברצלונה בדקה ה-90, מפני שמזמן לא הייתם שם רק שניכם. אתה קונה את עצמות הנשיכה הטובות ביותר, הכוללות רק תכשיטי איכות. מלביש אותה בחורף בבגד המצחיק הזה, כי ראית צעיף סגול מהמם שידעת שישב עליה בול. אתה עושה לה ניקוי מפרעושים ומנקה לה גם מאחורי האוזניים כשאתם ביחד במקלחת ואתה חופף את שיערה. ואם צריך לקפוץ לרופא, אתה תקנה לה שק של נחשי גומי, מפני שהיתה כל כך גיבורה בבדיקת הדם, למרות שהצבע אבד לה מהפנים בשנייה שראתה את האחות מתקרבת.
וכמובן, כשאתה חוזר הביתה, אתה מפנה את עצמך מכל עיסוקיך ומשקיע בה את כל החום ואהבה שאתה יודע לתת, ואתם מוצאים את עצמכם מתנשפים על השטיח בסלון אחרי קרב קצר, כי אתה כבר לא יכול עם הליקוקים שלה על כל הפרצוף שלך. זה פשוט הורג אותך מצחוק.
אז מהיום, אם אומרים עלייך שאת כלבה – לכי תדעי, אולי זו המחמאה הכי זוגית שקיבלת אי פעם מגבר. ואחרי הכל, גם כלבה יודעת במצבים מסוימים להיות חתולה, והיא יודעת ששריטה קטנה פה, או נשיכה קטנה שם, גורמים לקשר שלכם להיות כל מה שאתה לא יכול בלעדיו.
טוקבק כדורבנות:
רוצה אותך סוסון-ים, עם נגיעות בעצמי / אוהב את עצמו, בקעת-נרקיס
ידידו הטוב ביותר של עצמו אינו זקוק לכלבה ועכבר שמתחרה בעצמו על גלגל, לא ממש מחכה לחתולה.
האמת היא, שאני חיים שלי, הייתי מת למערכת יחסים משמעותית עם סוסון-ים.
וזה לא רק האלגנטיות, הייחוד, וההופעה האגדית שמזכירה לי אותי בגעגועים.
בשבילי אעשה הכל - אין מתאים יותר מזכר שהורה בכבודו, בעצמו, בגופו, את צאצאיו מביציות מופרות מופרעות עליו רצח, ומנציח את עצמו לעיני אהובתו הצופה בו בהערצה עיוורת ממי-מלח.
למה לי שיניים, למה לי ציפורניים, למעמקים אצלול לחפש אותי שאהבה נפשי כמו בייבי-שרימפ ברוטב אימו.
אהיה כפרה עליי, תנו לי רק מים שקטים ואפידורל.
לא רוצה רחמים, לא רוצה רחם, רוצה רק לצרוח: אני! תעשה לי ילד!
