רוצה לקחת את זה לאט, אבל הלב שלי ממהר

זה מפתיע אותי כל פעם מחדש ומותיר אותי לא מוכנה, הרגע הזה של ההתאהבות. הלב שלי נוקט עמדה ברורה ונותן אשרת כניסה לבחור בלי להכיר אותו באמת. הוא אינו נוקט אמצעי זהירות בסיסיים, מכניס אורחים בלי לבדוק את המזוודות שלהם ואם ארזו לבד. כמו ילד שרץ לכביש, הוא ממהר להתלהב, לא מביט ימינה ושמאלה, לא שועה לקריאותיי לעצור. הוא לא זוכר שנפל, נדרס, נחבל וצולק. אני עדיין מלאת התפעלות מיכולתו המופלאה, איך בכל פעם הוא נשבר, מתאחה ורץ לחפש מישהו חדש לאהוב.

"עדיף להיות רגוע

זה עדיין לא הזמן להיפתח

שיעור שאך נלמד קל להישכח

זה לא בריא לרוץ בקצב שכזה

הדם רץ אדום בפניי

ההיגיון שלי טובע בים של רגשות

עצור לפני שתתחיל

היה שקט ליבי הפועם"

(סטינג)

לא מזמן קמנו מאבל על אהוב אכזב

הוא בעצם השדכן שלי, ופעימותיו הן הסיסמוגרף. יש מי שלעולם לא יחסיר בי פעימה, ויש מי שלמראהו ולריחו המשכר קצב הפעימות ייגבר באופן מסחרר, יזרים דם לכל הגוף ללא היסוס, ואז אדע שאני עומדת על סף תהום של להיות או לחדול. מבחינתו זה תמיד לאהוב או לחדול, אין אופציה אחרת.

"היה שקט ליבי הפועם

אתה חייב ללמוד להישאר על הקרקע

לעולם טועה

לעולם מבטיח ולא מקיים

כמו לשיר מול הרוח

או לכתוב על משטח של קרח

ואני מתפתל כמו דג שנתפש על היבשה

נאבק שלא לקבל סיוע"

הוא ממשיך לבקש לעצמו דייר קבע

כבר שקלתי לשלוח את הלב שלי לקורס גמילה: "כיצד תתאהב לאט ובטוח ב-12 צעדים", אבל הוא מסרב. באמת שהייתי רוצה להתאהב במתינות, פעם אחת בחיי לפסוע אל תוך האהבה לאט, ללכת שלב אחר שלב עם הפוטנציאלי, כך שהלב לא יקדים את ההיגיון. לא למהר, לא להתאבד ולהתאהב עד עמקי נפשי במישהו שאיני מכירה כלל. אבל לבי אחוז האמוק כבר רץ אל עבר מושא האהבה כאילו היה זה יומו האחרון.

הייתי רוצה לשלוט באיבר החיוני הזה, שתמיד מכניס אותי לצרות, במקום להמשיך לומר "אמרתי לך" כשקשר מסתיים. אבל לטוב ולרע, על אף שליבי דימם רבות, הוא ממשיך לבקש לעצמו דייר קבע שיגור בחדריו. שנינו עייפים מדיירי השכירות שיוצאים אחרי תקופה כשהם זורעים אחריהם חורבן והרס. הלב שלי רוצה דייר אחד שלא רק יתאכסן, אלא ירכוש את חדריו במיטב כספו, ירשום אותם על שמו בטאבו, ישלם מס שבח - ויישאר.

אז, ואולי רק אז, אוכל לקוות שהפעימות יחזרו לסדרן.

• מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על התאהבות ואהבה