הרגשת ריקנות והחמצה
"מכבי של הרבע הראשון תתקשה אפילו במארוסי, זו של המחצית השניה תעשה את העבודה. בינתיים הסתיים לו עוד ערב בתחושה של פספוס". מוטי דניאל על הפסד הצהובים לצסק"א במוסקבה
זה היה כבר פעמיים קרוב להפוך לערב בלתי נשכח עבור מכבי תל אביב, אך בסיומו של יום הסתיים לו עוד משחק חוץ של הצהובים בהפסד מינימאלי (77:72 לצסק"א) ובהרגשת ריקנות והחמצה.
הפעם הראשונה היתה באמצע הרבע השני, אז נראה היה שמכבי בדרך לתבוסה שתכנס להיסטוריה כאחת המשפילות בתולדותיה. חוסר תפקוד טוטאלי משני צדי המגרש, אומללות בהתקפה וחוסר אונים בהגנה, כאשר צסק"א חוגגת ושולטת בקצב - אחרי תצוגה מרשימה מתחת לסל ומפגן שלשות.
ההסבר היחידי שאני יכול לגייס מהניסיון האישי שלי הוא שפשוט הביקור בבירת רוסיה הקפואה לא עשה לשחקנים טוב. הקור העז והשהייה במלון, במיזוג אויר שמחמם את הגוף אך מייבש את השכל והריאות, מקשים מאוד על מי שלא רגיל לתנאים שכאלה. חוסר היכולת להתאוורר עם אויר צח, במשך כמה ימים, מביא לעייפות ואיטיות בתגובות, ולפתיחה כל כך גרועה של המשחק.
ואז הכל התהפך. שחקני מכבי תפסו פיקוד ואלו של ייבגני פשוטין נתקעו מבלי יכולת לקלוע סל. ההגנה הצהובה היתה חזקה, תכליתית ואגרסיבית. ההתקפה הרוסית איבדה כיוון ושיחקה בלי שכל, עם זריקות מבחוץ במקום לנצל את היתרון הפיזי הברור שיש לה על גבוהי מכבי. מכבי נגסה בהפרש וצברה ביטחון. אחרי פיגור ענק הצליחה לסגור די מהר את הפער, כשגם הירידה להפסקה לא עצרה אותה.
דיאור פישר נתן מלחמה אדירה בהגנה וגיון בהתקפה של קליעות מחצי מרחק והטבעות נאות. לא להאמין שרק לפני כחודש וחצי, במשחק הקודם בין השתיים, הבחור לא היה כלל ברוטציה הראשונית וזכה לדקות ראשונות רק במחצית השניה. חזרתו לעיניינים היא אחד השינויים לחיוב של השבועות האחרונים, שינוי שמוביל בצדק לדעתי את תחילת תהליך הפרידה ממאצ'יי לאמפה.
פישר הוא השחקן היחיד בסגל הארוך של מכבי שברפרטואר התנועות שלו יש איכויות ראויות של ביג-מן. לאמפה, לעומת זאת, הוא הכל חוץ מביג-מן ולטעמי לא היה צריך להגיע למכבי מלכתחילה.
יחד איתו בלט שוב צ'אק אידסון. אידסון הוא שחקן ורסאטילי מהחביבים עלי בסגל הנוכחי. יש לו יכולת להשפיע על המשחק ולשנות מומנטום עם פעולות מרהיבות. הוא בכושר טוב כבר כמה משחקים, והפעם היה מהגורמים המכריעים בחזרתה של מכבי למשחק. הבעיה איתו שהוא נסוג אחורה יותר מדי פעמים. זוהי כבר מגמה, בדקות ההכרעה הוא הופך לפאסיבי מדי ולא לוקח יותר אחריות. אידסון צריך להיות המוביל גם בדקות האחרונות, אך שם הוא נעלם ואת הפעולות שחרצו את גורל המשחק ביצעו שחקנים אחרים.
גם אלן אנדרסון היה יעיל סוף כל סוף ושינה מספר אלמנטים שהפריעו במשחקו. גם אם פתח לא טוב, ידע להתעשת והיה יותר חד מבעבר. אפשר היה לראות את זה בשפת הגוף שלו, בנחישות ובמבט העירני בעיניים. כמו כן, בכך שעצר לזריקה ואף מסר תוך כדי חדירה לצבע ולא התעקש להתקע מול גבוהי היריבה שהמתינו לו שם.
מכבי הגיעה לרבע הרביעי בפיגור מינימאלי ואף הצליחה להשוות. לרוע מזלה לא הצליחה לעלות ליתרון ולו פעם אחת. יש חשיבות פסיכולוגית למהפך בתוצאה אחרי שנפתח פער ענק במחצית הראשונה. למכבי היו לא מעט הזדמנויות לעלות ליתרון, אך אלו הסתיימו בכישלון שששמר במידה מסוימת על הביטחון המתערער של המארחים.
כשהמשחק היה שקול, ברור שכל כדור חשוב, ויותר מכך, כל החלטה חשובה. משום מה גרשון ודרוקר בחרו לרוץ עם דיויד בלוטנת'ל דקות ארוכות במחצית השניה, למרות שהבחור לא פגע. מבחינתי, אין הצדקה להשאיר אותו על המגרש ביום שברור לחלוטין שאינו במיטבו.
איבוד כדור אומלל של וויזנייבסקי, עבירה מיותרת על שישקאוסקאס (שהפעם האחרונה שהחטיא זריקת עונשין חשובה היתה בטח בקט-סל), שמו את מכבי בנחיתות בשניות האחרונות. ללכת על בלות'נטל לקליעה לשלוש עוד יכול להיתפס כמהלך הגיוני, אך בטוח שהוא לא השחקן שצריך לבצע חדירת חפירה ושהסיכוי שיצא עם נקודות נמוך.
פעולות אלו הבליטו בעיניי את היעדר הדומיננטיות של אידסון במהלכים הקובעים. שם הייתי מצפה ממנו ליותר. כדי לסיים את הבית במקום השני על מכבי לנצח עד לסוף הסיבוב ולייחל לניצחון של קאחה לאבורל במוסקבה (ועוד כמה דברים מוזרים). מכבי של הרבע הראשון תתקשה אפילו במארוסי. זו של המחצית השניה תעשה את העבודה. בינתיים הסתיים לו עוד ערב בתחושה של פספוס.
