מי למעלה מי למטה
איזו מנהיגות עדיפה - זו של יוסף, המנסה לעצב את המציאות על-פי חלומותיו ופועל "מלמעלה למטה", או זו של יהודה, שנופל וקם ומצמיח את חלומותיו "מלמטה למעלה"? לתנ"ך ולמציאות יש תשובה ברורה
הפרשות הקרובות עוסקות ביחסים השוררים בין בניו של יעקב, הלא הם שנים-עשר אבות השבטים. הפרשות מעמתות בין שתי הדמויות המרכזיות, שהם וצאצאיהם הובילו את עם ישראל במשך כל תקופת התנ"ך, ולפי המסורת יובילו אותו גם בעתיד - יהודה ויוסף.
שרטוט מהיר של שתי הדמויות מגלה כי הן נבדלות בניהן באופן הצבת החזון ומימושו.
איננו מכירים את חלומותיו של יהודה. התנהלותו היא "מלמטה למעלה", הוא בבחינת נופל וקם: הוא נותן את העצה הרעה למכור את יוסף לסוחרים שבסופו של דבר מורידים אותו למצרים, ואחר כך מתחרט על כך. הוא נכנע לפיתוי המיני של הקדשה שבדרך, שבסוף מתגלה ככלתו. הוא גם יודע להודות בביזיונו, ומציל אותה ממוות בשריפה שהוא משית עליה אגב התבזות פומבית. הוא לוקח אחריות על הורדת בנימין למצרים כדי להציל את המשפחה מרעב, ומגלה בכך נאמנות יוצאת דופן לבניה של רחל, שבהם פגע קודם. יהודה הוא בבחינת "נופל וקם". הוא בונה את מנהיגותו מתוך המשברים הניחתים עליו. הוא צומח מלמטה. רוחו הייחודית מתגלה מתוך ההתמודדות עם המשברים.
יוסף לעומתו הוא "בעל החלומות". הוא חולם, מפרסם את חלומותיו, וחי על פי חלומותיו. השאלה הלא פתורה, מדוע מענה יוסף את אחיו ואביו? מדוע הוא אוסר את שמעון, מאיים ומפחיד עד מוות את אחיו? למה הוא מענה את אביו בכך שהוא מאלץ אותו להוריד את בנימין? ובכלל, מדוע אין הוא מתגלה אליהם מיידית? תשובת רבי משה בן נחמן (הרמב"ן) היא מאלפת. יוסף יודע כי עליו לממש את חלומותיו לפני שיתגלה לאחיו. כזכור החלומות התמקדו במנהיגותו. יוסף ככוכב של גרמי השמיים משתחווים לו, או יוסף כאלומת חיטים שכל אלומות השדה משתחווים לו.
על יוסף, אומר הרמב"ן, לגרום לכך שמשפחתו תקבל את מלכותו ותשתחווה לו. החלומות הללו גורמים לאחים להגביר את שנאתם כלפיו וכמעט לרצוח אותו נפש. "בעל החלומות" הם מכנים אותו. החלומות הללו הם גם המניע לעינוי המתמשך אותו הוא כופה עליהם. יוסף נאמן לחלומותיו, יוסף נאמן לחזונו. סוג המנהיגות שלו הוא "מלמעלה למטה". הוא, בניגוד ליהודה, איננו נכנע לפיתוי המיני של אשת פוטיפר, הוא נאמן לעקרונותיו, נאמן לחזונו.
במי אתם בוחרים?
איזו מנהיגות עדיפה? איזו מנהיגות תשרוד? העתיד מלמד שבית דוד בונה את המלכות העתידית. מדוד המלך ועד משיח בן-דוד. ואילו משיח בן יוסף, שמנסה לממש את חזונו לאורך כל הדרך תיכשל.מהפרשות הנוכחיות אנו למדים מה גודל המחיר שמשלמים יוסף ומשפחתו על תפישת המנהיגות הזו ש"מלמעלה למטה". הקרע במשפחה אינו מתאחה, ואחיו של יוסף משוכנעים עד לרגע האחרון שיוסף ינקום בהם. גם לאחר שהמשפחה מתאחדת כביכול נשארות הצלקות העתידיות.
איזו מנהיגות עדיפה? זו המצמיחה את חלומותיה תוך דיאלוג מתמשך עם המציאות. או זו הכופה את חלומותיה על המציאות? התנ"ך, ואולי גם המציאות קובעים שרק מנהיגות שמהלת דיאלוג מתמיד עם המציאות, תוכיח את עצמה כמנהיגות של ממש.
לפנייה לכתב/ת 
