עשור בכדורסל האירופי: בעין עקומה ובזרוע נטויה

שנות ה-2000 פרצו מתוך שבר בכדורסל האירופי. שתי ליגות נפרדות הולידו אלופות עם כוכבית, אבל ההמשך היה מרתק בהרבה: חמש קבוצות שונות הניפו את גביע היורוליג, בכל יורובאסקט זכתה מדינה אחרת ובנוסף הוכתרו שתי נבחרות אירופיות לאלופות העולם.

רגע לפני החלפת הקידומת ל-2010, ניסינו לצמצם עשר שנות כדורסל לאלף מילים. זה לא היה קל ובוודאי לא פשוט, בעיקר כשנאלצנו לבחור בין תיאו פפאלוקאס לדימיטריס דיאמנטידיס - או להשאיר ווינר כרמונאס שישקאוסקאס מחוץ לעשרת הגדולים. האמת אינה מוחלטת ובהחלט ניתנת לוויכוח, אבל אלו הבחירות שלנו ואיתן נלך. להתראות בעשור הבא.

שרונאס בברצלונה, יאסיקביצ'יוס בפאו ושאראס במכבי (עיצוב: ארן סלע)

שחקן העשור: שרונאס יאסיקביצ'יוס

חוכמת המשחק, הקילר אינסטינקט, הווינריות, יד הברזל והעין העקומה מתגמדים אל מול רשימת תאריו והישגיו של שאראס בעשור הזה: ארבעה גביעי יורוליג בשלוש קבוצות (שניים עם מכבי ת"א ואחד עם ברצלונה ופנאתינייקוס), אלוף אירופה עם ליטא ו-MVP של היורובאסקט, מדליות ארד באולימפיאדה וביורו, ניצחון על הדרים טים, שבעה דאבלים מקומיים, פעמיים בחמישיית העונה של היורוליג וגם MVP בפיינל פור. והוא עוד ביזבז שנתיים ב-NBA.

עוד בחמישייה הראשונה

תיאו פפאלוקאס מייצג יותר מכולם את תור הזהב היווני. בקיץ 2002 הוא נזרק מאולימפיאקוס, רק כדי להפוך לאחד הרכזים הטובים והחכמים שידעה אירופה. הוביל את צסק"א מוסקבה לשישה פיינל פורים בשש שנים, הביא לה שני גביעי אירופה אחרי 33 שנות בצורת ובין לבין גם הנהיג את יוון בדרך לזכייה באליפות אירופה ובסגנות אליפות העולם.

אנתוני פארקר הוא הזר הגדול ביותר שידעה אירופה (ויסלחו לנו בוב מקאדו ואחרים). הוא אמנם שיחק ביבשת רק חמש שנים, אבל השליטה הפנומנלית שלו בכל אספקט על המגרש ומחוצה לו הפכה אותו לטוען רציני ביותר לכתר. עכשיו רק חסרה לו טבעת אליפות ב-NBA. לברון ג'יימס, לטיפולך.

פפאלוקאס מודה לקהל מאמיניו. מחכמי רכזינו (צילום: AP) 

דיאן בודירוגה היה אחד הטובים בשלהי שנות ה-90, אבל לעשור האחרון הגיע בשל ומנצח הרבה יותר. הוביל את פנאתינייקוס לימיה הגדולים

והניף שלושה גביעי אירופה תוך ארבע שנים. בתווך זכה עם יוגוסלביה באליפות העולם ובאליפות אירופה והפך למודל להערצה בכל מקום בו דרך. השחקן האירופי הכי טוב שלא הלך ל-NBA.

החמישייה השנייה: מיטב המוחות

דימיטריס דיאמנטידיס הוא הסמל הגדול של פנאתינייקוס בעידן החדש. נבחר חמש פעמים בחמש שנים לשחקן ההגנה של היורוליג, אבל זה לא שיש לו על מה להתנצל בצד ההתקפי. הפסיד לפפאלוקאס בקרב על המקום בחמישייה, בגלל שהעביר חצי עשור באירקליס הקטנה. ואולי זה מה שמעצים את הישגיו.

נבארו ופארקר. איפה ישנם עוד כוכבים... (צילום: רויטרס) 

חואן קרלוס נבארו, 'לה בומבה' בשבילכם, יכול היה להצליח היום בגדול ב-NBA. אבל אל תרחמו על אלוף העולם ואירופה המכהן: האיש יכול לקלוע 30 נקודות בכל ערב נתון - וגם עושה זאת בכל פעם שיש ריח של מאני טיים באוויר. למרות זאת, הנציג הספרדי בעשירייה זכה רק פעם אחת ביורוליג (ולא כמנהיג בארסה). הוא מתכוון לשנות זאת העונה.

ניקולה וויצ'יץ' הפך כאן לקורבן של ההצלחות במכבי ת"א. אנחנו מודים: הוא היה הסנטר הטוב, המגוון והדומיננטי באירופה בעשור הזה. אבל שלושה שחקנים מאותה קבוצה בחמישייה אחת הם יותר מדי - ועל כן הוא ימתין להזדמנות שלו מהספסל. מכבי ויתרה עליו מסיבות תקציביות, אבל בינתיים הוא וגבו הכואב נותרו בצמרת והצהובים חולמים על הפיינל פור. יתקמבק בשנה הבאה?

מאמן העשור: ז'ליקו אוברדוביץ'

אטורה מסינה הפך כל קבוצה שאליה הגיע מלוזרית לווינרית, פיני גרשון צבר שלוש קדנציות במכבי ועוד אחת בפיראוס. בזמן שהם טיילו בין הטרמינלים השונים, ז'ליקו אוברדוביץ' הפך את פאו לסמל ולמופת. הוא זכה ארבע פעמים ביורוליג בטווח של עשור, החמיץ אליפות אחת ביוון ואם רק ירצה - יוכל להיבחר לראש עיריית אתונה. יש לו כבר 11 שנות אימון בפאו ברזומה והוא עוד לא בן 50.

הפינה לשיפוטכם: רגע השיא של הישראלים

• פנאתינייקוס - מכבי ת"א 67:73
  

זמן: 20.4.2000, מקום: סלוניקי, יוון, מעמד: גמר היורוליג של פיב"א

אחרי 11 שנות בצורת, מכבי חזרה לגמר האירופי ונתקלה בעודד קטש. הכותש היה שם כדי להחזיר את פאו מפיגור במחצית הראשונה, אבל זה היה רק הפרומו: מאוחר יותר קלע את שלשת חייו, שעצרה קאמבק צהוב, והבטיח את ניצחון היוונים מקו העונשין. הוא סיים עם 17 נקודות, גביע אחד ואינספור דמעות.

יניב גרין נאבק במרקו מיליץ' הסלובני ב-2003 (צילום: fibaeurope.com)

• עד גיל 20: ישראל - ספרד 65:69 (בהארכה)
  

זמן: 5.8.2000, מקום: אוחריד, מקדוניה, מעמד: חצי גמר אליפות אירופה

פאו גאסול נעצר על שתי נקודות, חוסה קלדרון על אפס ופליפה רייס על תשע. הם לא מצאו מענה ליניב גרין, איציק אוחנון, טל בורשטיין ואפיק נסים. אלופת העולם לעתיד הוליכה 32:45 בפתיחת המחצית השנייה וצעדה ביתרון 50:55, כשעל השעון שלוש דקות. אלא שחניכיו של יורם חרוש קבעו 56:56 בתום הזמן החוקי והשיגו את הכרטיס לגמר ההיסטורי.

• ישראל - סלובניה 76:78
  

זמן: 8.9.2003, מקום: נורשפינג, שבדיה, מעמד: אליפות אירופה

יומיים אחרי שהובסה 94:62 בידי האלופה שבדרך מליטא, הגיעה הנבחרת של מולי קצורין לקרב מול סלובניה (ההיא שניצחה את העתודה בגמר 2000). ההתאוששות היתה מרשימה: אחרי 9:0, 18:3 ו-37:20, גרין, עידו קוז'יקרו ומאיר טפירו החזירו את ישראל ליתרון. 2.6 שניות לסיום, ב-76:76, עלה בורשטיין לג'אמפ והטיס את ישראל לרבע הגמר.

• מכבי ת"א - ז'לגיריס קובנה 99:107 (בהארכה)
  

זמן: 8.4.2004, מקום: ת"א, ישראל, מעמד: טופ 16 ביורוליג

המשחק המכריע על הכרטיס לפיינל פור בת"א. מכבי לא עמדה בלחץ. חצי דקה לסיום הוליכה ז'לגיריס 86:92. גם כשצעדה ביתרון 91:94, 2.2 שניות לסיום, זה אמור היה להספיק. שאראס (37 נקודות) בירך את המאמן אנטנאס סירייקה, אבל אז גיידריוס גוסטאס החטיא פעמיים מהקו, טאנוקה בירד נכנס מוקדם לרחבה, גור שלף העביר מסירת קווטרבק ודריק שארפ נכנס להיסטוריה. נס ז'לגיריס.

• הפועל ירושלים - ריאל מדריד 72:83
  

זמן: 13.4.2004, מקום: שרלרואה, בלגיה, מעמד: גמר גביע יול"ב

עיר הבירה חוברה לה יחדיו - וזו לא היתה מדריד. 3,000 חיילים אדומים צעדו לספירודום ולא הותירו סיכוי לקבוצת הפאר מספרד. שרון דרוקר על הקווים, וויל סולומון ודורון שפר מבחוץ, טאנג'י אווג'ובי מבפנים ובעיקר קלי מקארתי מכל מקום דאגו שקבוצתם תצעד בראש לאורך כל הדרך להיסטוריה. לראשונה (ולאחרונה) קבוצה ישראלית שאינה צהובה זוכה בגביע אירופי.

• מכבי ת"א - סקיפר בולוניה 74:118
  

זמן: 1.5.2004, מקום: ת"א, ישראל, מעמד: גמר היורוליג

כשלושה שבועות אחרי נס ז'לגיריס, מכבי התעוררה למשחק הגדול בתולדותיה - ודווקא בגמר היורוליג. חניכיו של פיני גרשון שברו לא פחות מ-13 שיאים סטטיסטיים בדרך לניצחון הכי מרשים וחד צדדי שהיה (ואולי יהיה) בהיסטוריית הגמרים ביבשת.

(תודה מיוחדת למוטי דניאל, לחגי סגל ולירון ארבל

על הסיוע בפרויקט בחירות העשור בישראל ובאירופה)