זאת דוּלה? את הדלת תראו לה
נשים רבות לא יכולות לדמיין את הלידה בלי דולה צמודה, אבל הרופאים והמיילדות לא תמיד מתלהבים מהאורחת. לא פעם, הם טוענים, היא ממרידה את היולדת, מסרבת לציית ומחלקת עצות. עכשיו תורם לייעץ לשומרת הראש הסכסכנית: תסתפקי בתמיכה נפשית
יש לידה אחת שד"ר בני חן, מנהל אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי מעייני הישועה בבני-ברק, לא ישכח לעולם. "יולדת הגיעה אלינו באמבולנס כשהיא בוכה מכאבים והיה נראה שהיא לקראת לידה," הוא נזכר. "עימה הגיעה אישה מבוגרת, שהנחנו שהיא אמה. היולדת נכנסה מיד לחדר הלידה, והמיילדת באה לקבל אותה וניסתה לעזור לה לפשוט את בגדיה ולעבור לחלוק. המלווה התערבה ואמרה 'לא! היולדת נשארת בבגדיה.' המיילדת ביקשה שלפחות תחלוץ נעליים לפני כניסתה למיטה עם סדינים נקיים ותשובת המלווה הייתה שוב 'לא' מוחלט. המיילדת ניסתה למדוד לחץ דם ולחבר את היולדת למוניטור – ושוב המלווה התנגדה.
"בשלב זה נקראתי לחדר והסברתי ליולדת שיש לחבר אותה למוניטור ולעירוי על מנת לבדוק את מצבו של העובר ולוודא שהיא בעצמה לא בסכנה. המלווה פסקה שהיולדת תהיה ללא מוניטור או עירוי. פניתי אליה ושאלתי מי היא והיא ענתה, 'אני הדולה.' הסברתי לה שהיא מפריעה לניהול הלידה ואם תמשיך כך, תתבקש לעזוב. היא הודיעה שאם היא עוזבת, גם היולדת תעזוב."
אז מה עשיתם?
"מאחר שלא היה לנו מידע על העובר, לאור העובדה שלא היה מעקב היריון, ומתוך תחושת אחריות לעובר, הושארה הדולה. היא נכנסה למיטה עם היולדת ועזרה לה ללחוץ, אבל המשיכה להפריע בכל מהלך הלידה. בסיכומו של דבר נולד פג במשקל 1,500 גרם. למותר לציין שהדולה קיבלה מכתב שבו נאסר עליה להיכנס לבית החולים שלנו."
תמיכה נפשית בלבד
חלק גדול מ10,000- היולדות הפוקדות את מעייני הישועה בשנה מגיעות בליווי צמוד של דולה (תומכת לידה,( גם בלידה שמינית או תשיעית. מי שמגיעה ללדת בליווי הבעל או האם בלבד יכולה להסתפק בתמיכת דולה מתנדבת מנשות תמ"ר (תמיכה, מזור, רפואה,( שנוכחותה לא מעצבנת את ד"ר חן. "מקובל עליי לראות בחדר הלידה דולות," הוא אומר. "תפקידן לתמוך ביולדת, ואני רואה אותן כמלוות לכל דבר כמו אמא, כמו חברה. אם היולדת מרגישה שהיא צריכה לצידה דולה, זוהי כמובן זכותה. אני מעדיף את הדולות המתנדבות של המרכז הרפואי, מכיוון שהן עברו השתלמויות והן מודעות בדיוק לכללים, מה מותר ומה אסור."
על הדולות הפרטיות, לעומת זאת, ד"ר חן סומך פחות – ובכך מעז לבטא תחושה שחולקים רופאים רבים, שלא תמיד מרוצים מהתערבותן של הדולות במהלך הלידה. הוא מספר, למשל, על זו שיעצה ליולדת לסרב לבקשת הרופא לחבר לה עירוי נוזלים ולעבור ספירת דם כאפשרות הכנה לניתוח קיסרי דחוף. "הרופא ביקש מהדולה לעזוב את חדר הלידה. היא התנגדה, והצוות נאלץ לבזבז זמן יקר לטפל בדולה במקום להקדיש תשומת לב מלאה ללידה המורכבת שהתרחשה."
מה הדולה צריכה לדעת לפני שהיא מגיעה אליכם?
"יש לדולה תפקיד חשוב בעידוד היולדת ומתן תמיכה. אין לה הידע והניסיון שיש לרופא ולמיילדת. עליה להבין שמטרת הצוות היא יולדת בריאה עם תינוק בריא ולעודד את היולדת להקשיב להסברי הצוות. ודאי שאין זה מתפקידה לתת חוות דעת או עצות רפואיות. החלוקה צריכה להיות חד-משמעית: רופאים ומיילדות מטפלים בצד הרפואי, בעוד שהדולה נותנת עידוד ותמיכה נפשית בלבד."
בבית החולים לנשים בבילינסון ניתנת לדולות אפשרות ללוות את היולדות, אם הן יודעות את מקומן ואת תפקידן. "הלידה צריכה להיות חוויה נהדרת, שנשארת בזיכרון ככזו. כל מה שמקדם את המטרה הזו הוא נכון בעיניי, כל עוד הוא לא פוגע בבטיחות," אומר פרופ' מרק גלזרמן, מנהל בית החולים. "אם דולה מעניקה ליולדת ביטחון ותמיכה, זה טוב, אלא שצריך להיות לה ברור שרק על הצוות המטפל ביולדת מוטלת האחריות. כאן אנחנו לא מתפשרים. אם אותה מלווה מתערבת בשיקולי הצוות המקצועי שלנו, זה לא לעניין. ואגב, זה קורה גם עם אחות או חברה."
פרופ' גלזרמן שומר בקפידה על מדיניות אפס סובלנות בחדר הלידה. "לכל מלווה, לרבות הדולות, שמתערב בטיפול באופן דומיננטי, אנחנו מסבירים יפה שזה לא בתוקף תפקידו ושהיולדת היא באחריותנו. אם אותו אחד ממש לא יכול להתאפק וחייב לומר את דעתו המנוגדת, נבקש בנימוס שייצא מהחדר. אנחנו גם רוצים לשמוע את פיה של היולדת ולא את הדוברים שלה, ואם היא מסרבת לקבל את דעתנו, אנחנו מתעדים זאת בגיליון שלה."
מהי התערבות לא מקובלת?
"כל עוד הדולה מלווה ברמה של תמיכה רגשית, מסז' בגב, עזרה בנשימות – אין כל בעיה. ברגע שהיא מתערבת בטיפול הרפואי ולמשל נוגעת באינפוזיה, מנסה לשנות מינון של פיטוצין לזירוז הלידה על-פי שיקול דעתה וכדומה – ברור שזה לא בא בחשבון. הנושא מוסבר מראש, והדולות יודעות זאת. קורה גם שדולה קורצת או רומזת בדרך כלשהי ליולדת, אם לומר כן או לא על דבר זה או אחר, ואז נוצר הרושם שהדולה מעמידה את עצמה בין המיילדת והיולדת. המטרה שלנו היא לא להרחיק את הדולות, אלא לבנות יחסי אמון וביטחון בין הצוות ליולדת.
"הסוגיה הזו, אגב, מוכרת לא רק בחדר היולדות. בכל הקשת הרחבה של השירותים הרפואיים יש מקרים שבהם אדם מסוים עומד כחיץ בין הרופא המטפל למטופל. הכי חשוב להסביר את כללי המשחק. במקרה של לידה צריך לשאוף לחוויה חיובית במינימום סיכונים. אנחנו אפילו מעודדים בעלים להיכנס לניתוח הקיסרי של נשותיהם, אבל שוב, הכל לפי הכללים – אסור לצלם, אסור לתת עצות ולהפריע לצוות המטפל. ברגע שמקבלים את הכללים, הסיכוי לחיכוך יורד באופן טבעי."
"תפקידן לתמוך ביולדת, כמו אמא או חברה". צילום אילוסטרציה: index open
ושלא יתקרצצו
גם גלית (השם שונה. השם המלא שמור במערכת,( מיילדת בכירה ממרכז הארץ, נתקלה לא פעם בהתערבות מוגזמת של דולה. "הגיעה אלינו יולדת בלידה ראשונה מלווה בדולה צעירה, אולי בת ,20 שאיני יודעת מהי הכשרתה. גילינו במוניטור מצוקה עוברית קשה. היה ברור לי ולרופאים שצריך לבצע ניתוח קיסרי למען שלום היולדת והתינוק. הדולה לא חשבה ככה, ומיד נעמדה כחיץ בינינו, הצוות המקצועי, לבין היולדת. היא הסבירה לה שיש לבית החולים אינטרס לנתח, שהיא מבינה במוניטור ושהמצב לא חמור כפי שאנחנו חושבים."
היולדת העדיפה להקשיב לדולה שלה, בחרה בלידה טבעית, והתינוק נולד במצוקה קשה. "אחר-כך הדולה נעלמת מהשטח," קובלת גלית. "אין לה כל אחריות. היא לא חתומה על שום חוזה. האם היא זו שתעמוד למשפט כשהמערכת תיתבע על-ידי זוג זה או אחר"? לדבריה, במקרים שכאלה נוטה צוות בית החולים להרחיק את הדולה מחדר הלידה. "זה מה שעשינו גם במקרה הזה, אלא שהיולדת הייתה מושפעת באופן קיצוני מהמלווה שלה, וכנראה זה תהליך שהתחיל מספר חודשים לפני כן. בסיטואציה כזו הצוות נמצא במצב לא קל. זוהי חדירה חצופה לטריטוריה שלנו על-ידי מישהי שאין לה שום סמכות לעשות זאת. זה ממש מקומם, והנזקים עלולים להיות בלתי הפיכים."
לפי הערכות גסות, בישראל יש כ1,500- דולות. חלק מהן, לטענת גלית, מספרות בחדר הלידה שהן חברה או אחות. "הן מתחזות כדי לא ליצור את תחושת האנטי מההתחלה. אני מזהה אותן מרחוק, לפי העמידה הבטוחה והאסרטיבית לצד היולדת, לפי ההנחיות שהן מחלקות. מה שמרגיז זה שהן לוקחות על עצמן תפקיד שלא הוסמכו לו כלל. הרופא מוסמך ומבין, המיילדת עברה שנים של לימודים, החל מלימודי האחיות וכלה בקורס הכשרה שנמשך כשנה, וזהו המקצוע הסיעודי הבכיר בארץ. אבל נושא הדולות ממש פרוץ. בעצם אין רישיון לעסוק בכך. כל אחת יכולה להיות דולה. אין קריטריונים לפתיחת בית-ספר לדולות, אין פיקוח על ההכשרה, אין הנחיות."
כדי להדגיש את הנקודה גלית שולפת עוד סיפור אימה על דולה סוררת, שהגיעה לביתה של יולדת בשלהי ההיריון. "היא בדקה את היולדת בדיקה פולשנית, שהיא בכלל לא מוסמכת לעשות, ואמרה לה שהיא לא לקראת לידה וכדאי שייצאו לטייל, כי חבל ללכת מוקדם מדי לבית היולדות. הצירים גברו, והיולדת חזרה מהטיול וילדה עם הדולה בביתה. בעיניי זה מקרה נורא. הבעיה היא שלאט-לאט הדולות מרחיבות את שטח העבודה שלהן ועושות דברים לא אחראיים, שתוצאותיהם עלולות להיות הרות אסון." חוק זכויות החולה והנחיות משרד הבריאות מחייבים את בתי החולים לאפשר לכל יולדת מלווה, אך הוא אינו רשאי לטפל ביולדת במהלך הלידה, "ואת זה הדולות עושות לאורך כל התהליך," זועמת גלית.
בעימות של הצוות הרפואי מול הדולה מתקבלת לעיתים עזרה ממקור לא צפוי. "לרוב הבעלים פחות קיצוניים ולא נלהבים מהליווי של הדולות. לכן, כשיש צורך בהכרעה בין ההחלטה של הרופא והמיילדת לבין זו של הדולה, אנחנו מעדיפים לערב את הבעל ולשמוע את דעתו, ולפעמים זה עוזר."
אז למעשה הדולות מיותרות?
"משרד הבריאות לא צריך לאפשר לאנשים בלי הסמכה לתת טיפולים שונים ולא לתת יד למקצועות לא מורשים, כדי שהיולדת תוכל ללדת בשקט ובשלווה, בליווי הכי מקצועי שקיים".
יש עשבים שוטים
"אני שומעת על דולות שנכנסות לתחומים לא להן ואף יכולות לסכן את היולדת והתינוק," מודה גילה רונאל, הדולה הראשונה בישראל, מכשירת דולות ומנהלת מקצועית ברשת דיאדה. "אבל האם די במספר עשבים שוטים כדי להכפיש את שם הדולות? האם אפשר להתייחס לכל הגינקולוגים כמקשה אחת? לכל המיילדות? בכל מקצועות הטיפול והריפוי יש אנשים שחורגים מהמסגרת שבתוכה הם צריכים לפעול. האם אני יכולה לומר שמיילדות פוקעות מי שפיר – כלומר, מורידות אותם באופן מלאכותי מבלי לבקש רשות, או שרופאים לא קשובים לצרכים הרגשיים של היולדת? בוודאי שלא. יש פשוט כאלה שעושים זאת, מדי יום ביומו, והרבה מאוד שלא."
סיפורים כמו אלה שמופיעים בכתבה מוכרים לרונאל. "צר לי לשמוע חדשות לבקרים השמצות על דולות. אבל גם אני, שידועה בקרב מי שאני עובדת איתם כמי שמכבדת את הצוות המקצועי הרפואי, נתקלתי לפני שנתיים בהאשמת שווא. ליוויתי יולדת בבית חולים מוכר במרכז הארץ. היא נבדקה פעמיים בחצי שעה על-ידי שני רופאים שהתייעצו ביניהם ושיתפו אותה. כאשר נכנס רופא שלישי לחדר כעבור כמחצית השעה ורצה לבדוק, היא אמרה לו: 'נבדקתי לפני כחצי שעה, אין סיבה שאבדק שוב.'
"באותו זמן לא הייתי לידה, אלא בקצה השני של החדר, אבל הרופא השלישי יצא זעוף ונעלב ורץ למנהל המחלקה לומר לו שאסרתי עליו לבדוק את היולדת. מנהל המחלקה ענה לו שהוא מכיר אותי, וזה ממש לא ייתכן, והמיילדת שהייתה בחדר אישרה שלא הייתה לי יד ורגל בהחלטתה של היולדת שלא לתת לאיש צוות נוסף לבדוק אותה."
לנטייה של רופאים ומיילדות להאשים את הדולות יש לה אינספור הסברים. "לעיתים זו תגובה של רופא פגוע או ניסיון להפיל משהו על מישהו שהוא לא חלק מהמערכת. אם רופאים יתמקדו בדבר האמיתי, הם יפנו למחקרים שמדברים על היתרונות שבנוכחות דולה בחדר לידה, ולפיהם ליווי על-ידי דולה מקצר לידה ראשונה בשעתיים בממוצע, מפחית בחצי את הסיכויים לניתוח קיסרי, מפחית את השימוש במשככי כאבים ועוזר לאבות להיות שותפים בתהליך מתוך ביטחון. אני מציעה שכל אנשי הצוות והדולות יירתמו יחד לטובת היולדות ולטובת התינוקות שבדרך."
- הכתבה מתוך מוסף "זמנים מודרניים".


