לפתע ראיתי שהוא מתקרב אליי ומנסה לנשק

הצד שלה:

לפני כמה ימים יצאתי לשתות בירה בפלורנטין עם איזה מכר חדש. טוב נו, לא באמת בירה, היה יום חורף של צעיפים ומגפיים, אז התפרעתי עם חליטת תה. הבחור לומד איתי כבר שנה שנייה ורק באחרונה גיליתי אותו. התחלנו לדבר קצת בלימודים, ואחר כך הוא הציע לי חברות בפייסבוק.

בגלל שאנחנו דור מעפן שמתקשר דרך הודעות במחשב, התחלנו את אותו הערב בשיחה באינטרנט: קצת מה קורה, מה העניינים, תביאי לי למחר את החומר באקונומטריקה, ואל תשכח לשמור לי מקום שורה שלישית ליד הקיר.

לאט לאט נכנסנו לשיחות יותר מעניינות על טקסטים ששנינו כותבים, אהבות נכזבות, שיגרה שתוקפת אותנו ואופי של אנשים. החלטנו להפסיק להקליד ולהעביר את עצמנו לפאב. בא לי טוב כל העניין הזה שמצאתי לי אחלה בחור לדבר איתו, עם הומור שנון וכתב קריא להעתקת שיעורי בית.

שמתי על עצמי ג'ינס, חולצה חורפית, מגפיים, ואת מעיל העור ההורס שקניתי מהמינוס שלי בבנק, וקבלו במחיאות כפיים את קולקציית חורף 2010. כשירדתי הוא כבר חיכה לי למטה.

פתאום השתררה שתיקה מביכה של דייט

נכנסנו לפאב הראשון. לא מגישים בו תה, אבל זה לא שבר אותנו. הרמנו צ'ייסר לחיי האחוקיות החדשה שיצרנו פה ועוד שליש בירה בשבילי. היה מצחיק. התחלנו בבדיחות שחורות והוא המשיך בבדיחות על נשים ועל כישורי הנהיגה שלהן.

ריכלנו על הלימודים, או יותר נכון על הבנות בלימודים, כשמידי פעם המלצרית באה והריצה דאחקות עם עצמה, בדקה שאנחנו בחיים והעלתה לעצמה את הטיפ. חתכנו משם והחלטנו לזרום לפאב אחר שמגישים בו גם תה. בכל זאת, חורף.

בזמן שחיכינו לתה שלי בפאב החדש השתררה לפתע שתיקה מביכה, שתיקה של דייט. מוזר, היה לי ברור שאנחנו לא בדייט. לפני שהספקתי להעלות נושא שיחה שיפיג את השקט המזוויע ראיתי שהוא מתקרב אליי במהירות 90 קמ"ש בכביש עירוני ומנסה לנשק אותי.

"לא! אל תעשה את זה!" יכול להיות שצעקתי. לא התכוונתי שזה ייצא ככה, זה היה רפלקס. לא הייתי מוכנה לזה, לא צפיתי את זה בכלל. למזלי, הוא עצר כבמרחק כמה מילימטרים ממני ושאל: "מה, למה לא? חשבתי שכיף לנו".

אם צחקתי זה סימן שאני מדמיינת את הבוקר שאחרי?

איזה קשים אתם, לא יכול להיות שיהיה לנו סתם כיף בלי שינסו להזרים אותי בסוף הערב? אני לא יכולה לשבת עם בחור לבירה, להיות חמודה, חייכנית, ואז פשוט לסיים את הערב? אני צריכה להיות קרירה ומשעממת כדי להבהיר שהערב לא ייגמר בזה שתשאל אם "אצלי או אצלך?". למה הכל תמיד קשור לסקס?

ונניח, רק נניח, שנשבית בקסמיי כי מצאת אותי הורסת לרגע. הגיוני. אבל למה ישר להסתער, לא בודקים את השטח לפני? זה שצחקתי מהבדיחה על ההיא שלא יודעת לנהוג לא אומר שאני כבר מדמיינת את השלט על דלת הדירה המשותפת שלנו, או את ארוחת הבוקר שתכין לי מחר.

זה היה כל כך מתסכל. עכשיו אני צריכה להיזהר עם כל מילה שיוצאת לי מהפה, לא לקרוא לו "מאמי" חלילה, כדי שהוא לא יחשוב שאני מוליכה אותו שולל, ולא נעים לבקש ממנו שישמור לי מקום לידו. דווקא היה כיף לשבת לידו, זאת היתה יכולה להיות תחילתה של ידידות מופלאה. אוף, איך אתם תמיד הורסים הכל.

הצד שלו:

אני לומד איתה כבר שנתיים. היא נראית ממוצעת אבל מיוחדת, לא ברור. היא גם קוראת לכולם "מאמי", אז כשהיא התחילה לקרוא ככה גם לי הבנתי שאין מה להתרגש מזה. השבוע היא שיחררה לי "חתיך". זה היה הרמז הקטן הראשון.

אז יאללה, רציתי לבדוק מי זו והוספתי באותה בפייסבוק. את השיחה הראשונה בצ'ט היא יזמה, הנה רמז מספר 2, עדיין קטן. מפה לשם, זה התגלגל לישיבה על בירה. היא הסכימה מיד בלי שכנועים, למרות שהיה לנו שיעור למחרת בבוקר. רמז מספר 3.

חיכיתי לה למטה לבוש כמו שצריך ליום גשום, אבל בסך הכל עם אותם בגדים שאני בדרך כלל לובש למכללה. ואז, קלטתי את החמודה שלנו מחייכת ומבסוטית, בטוחה שעכשיו הוציאו אותה מהקטלוג עם ההוא מהישרדות, כולה מדגמנת את קולקציית חורף 2010 ולבושה ממש יפה בשביל בירה. יכול להיות שזה רמז מספר 4?

הסימנים הקטנים האלו גרמו לי לחשוד שאולי יש מצב שהיא רוצה, ויש שיטה בדוקה לברר את העניין. זה הולך ככה: מספרים לה בדיחה ממש גרועה ושוביניסטית על איך בנות לא יודעות לנהוג. אם היא פורצת בצחקוק פלרטטני, נראה שהיא בקטע, או שיש לה חוש הומור ממש גרוע. וואלה, היא צחקה, להלן, רמז עבה מספר 5.

אני שילמתי, והחוצפנית אפילו לא שיחקה את המשחק הנימוסי להוציא את הארנק ולהתנהג כאילו אנחנו לא בדייט, ומכאן אני מפסיק לספור רמזים. אגב, אומר להגנתי שאווירה של דייט היתה גם היתה. זרמנו למקום הבא, בו כן הגישו תה כמו שהיא רצתה.

כשאני רוצה לשבת על בירה, אני מתקשר לחברים שלי

המשכתי להיות מצחיק, הפעם באמת בלי בדיחות גרועות. כשמגיע החשבון מתברר שהמקום הארור לא מקבל כרטיס אשראי מתחת ל-30. בגלל האווירה הטובה והמאייה שיצאה לי מהכיס לפני כן, הרשיתי לה לחסוך מאיתנו הליכה מהירה לכספומט בגשם, להרגיש לארג'ית ולשלם.

ועכשיו יקירתי, לשאלתך, הבה אעדכן אותך בפרט מעניין. בנים חרמנים. תמיד. ככה זה, אם יש מצב, אלא אם כן היא קרובת משפחה או היתה פעם גבר, אנחנו שם. לבנים אין באמת ידידות, זה שקר שהמצאנו כדי להיות בסביבה שלכן עד שיהיה מצב לנסות.

מבחינתי, והייתי מצפה מקארי ברדאשו התל-אביבית לדעת – או שאני ואת סתם מכרים שמחליפים מחברות, או שאנחנו משפשפים ירכיים. כשאני רוצה לשבת על בירה, אני מתקשר לחברים שלי.

אז הסתערתי, ולא הלך. לא, אני לא מצטער כי וואלה, היית חמודה והיה מגניב, אז למה לא? תחשבי על זה טוב: אם לא הייתי מסתער דבר ראשון הייתי יוצא הומו, דבר שני בטח היית כותבת טור בסגנון - "איך הדביל משיעור אקונומטריקה לא קולט רמזים?" ושנינו יודעים שהיו מספיק כאלה.

האמת, קצת חבל לי, כי אם היתה זרימה גם מהצד שלך אולי היה מתפתח אפילו משהו מעבר. את דווקא נחמדה ומיוחדת בתוך החזות הממוצעת הזאת. אבל לא נורא, עכשיו אנחנו אחוקים, ויכולים לצחוק על זה. רק תזכרי, ה-sms הבא זה או לעזור לך בתרגיל או להחליף נוזלים, סבבה?