איש משפחה

"אני קלייב אוון, למען השם", מתפלץ אוון בספיישל חג המולד של הקומדיה המופתית, "ניצבים", למראה הניצבת שמגלמת את הזונה שלצידה הוא מתעורר ולרגליה הוא אמור להשליך כמה פרוטות. הניצבת היא אשלי (מגי ג'ייקובס), כוכבת הסדרה, לצד ריקי ג'רביס כמובן, ואוון מסביר לבמאי, מול פניה המכורכמות, שלעולם לא היה משלם תמורת סקס עם מישהי שנראית כמוה, וגם חינם לא היה נוגע בה.

כדי לפתור את המשבר, אוון מציע בקור רוח לסיים את הסצנה בכך שיטיח בפניה תערובת מחליאה של אוכל רקוב וחרא לשמחת הבמאי ומחלקת האביזרים. אשלי כמעט בוכה מהשפלה. כל הקטע המבריק ושופע ההומור העצמי הזה נבנה סביב ההנחה הסמויה שכוכבי קולנוע יפי תואר ורמי מעלה כמו אוון יכולים להשיג את מי שהם רוצים ולא צריכים לסבול פשרות כמו בני תמותה או שחקנים מתחילים.

סביר להניח שגם במציאות, אוון, 45, יכול לזכות בכל בחורה שרק יניח עליה את עיניו הכחולות, על הסט או מחוצה לו. מדובר בחתיך מקצועי שעם השנים הולך ומשתבח באופן מכעיס, שרמנטי, אלגנטי עם צחוק רועם, חוש בריא לחליפות כהות מוקפדות ושחקן נהדר ("האיש שבפנים" "קרוב יותר" "הילדים של מחר").

אבל אוון הוא אולי אחרון המונוגמיסטים המאושרים בתעשייה. כבר 20 שנה שהוא חוזר הביתה לאם בנותיו שרה ג'יין פנטון, אותה נשא לאשה ב־1995 ומעולם לא נדרש להכחיש רומן, סטוץ או אפילו לחישה פזיזה לאיזו כוכבנית, חשפנית או יצאנית. בזמן ששחקנים במעמדו חופנים מכל הבא ליד, מפרקים נישואין, מפרקים שורות מהבטן השטוחה של נערות ליווי ואז מפרקים במכות את הפפראצי שקולט אותם חומקים מאיזה בורדל יוקרתי, אוון נושא תדמית של בעל מושלם.

למעשה, אם תנברו היטב במעמקי הרשת, תגלו אייטם אחד בלבד שגורס כי אוון ניסה להפיג את בדידותו בעיר רחוקה עם אשה אחרת. בספטמבר האחרון נטען כי בפסטיבל טורונטו הוא חיזר במרץ אחר זמרת ושחקנית ידועת שם, נצמד אליה ולא הרפה ולמחרת אף הגיע למלון שלה והפעיל את כל יכולותיו כדי לברר באיזה חדר היא מתגוררת.

הזמרת היא נינט ולנו הסיפור נשמע כמו סינופסיס לסרט שמתרחש בתוך ראשם של מקורביה. אם כבר לילה עם מוצר ייצוא מצטיין מן הלבנט, אוון יעדיף לילה עם יוסי בניון, שחקנה של ליברפול שהוא אוהד במסירות, ועל כך בהמשך.

מרוויח מיליונים כדי להעמיד פנים ועושה את זה מצוין

אוון הספיק כבר לככב לצידן של הבייבז הכי גדולות בהוליווד, ג'וליה רוברטס, ג'ניפר אניסטון, אנג'לינה ג'ולי ואווה מנדז ושתי האחרונות אף רמזו כי היו שמחות לבדוק אם באימפריה הבריטית השמש אכן לא שוקעת לעולם. אבל אוון הוא כנראה סוג של קדוש, או שבעתיד נגלה כי הוא שקרן מעולה ולמעשה מקרנן את אשתו כבר שנים. לך תדע, אחרי הכל הוא מרוויח מיליונים כדי להעמיד פנים ועושה את זה מצוין.

יכול לזכות בכל בחורה. אוון (צילומים: יח"צ - Gettyimages)

את ההתנהלות השקולה שלו הוא מייחס לכך שטעם הצלחה בגיל צעיר, אבל שהפך לכוכב של ממש בצורה הדרגתית ולא בבום אחד גדול ומעוור. את ההטבות הנוטפות שמגיעות עם המקצוע הוא דוחה בנימוס משום שהוא מעריך מדי את מה שיש לו בבית וגם בגלל שהבין "בגיל צעיר שהדבר הכי חשוב הוא להישאר עם העיניים על העבודה. מפוקס. אחת הסכנות הגדולות כשאתה מצליח בגיל מאוד צעיר היא שיש הסחות דעת, אנשים מושכים אותך בכל מיני כיוונים שונים ומשונים וזה מאוד קל לשכוח מה חשוב בחיים".

אבל אתה יודע שאתה מושא פנטזיה של המון נשים.

"אני לא ממש חושב על זה. אני לא יושב בבית בשיכול רגליים וחושב, 'אוו, הן חושבות עליי עכשיו", הוא אומר בעפעוף מעושה ופורץ בצחוק גדול וכובש.

לכוכב ענק שסוחב על כתפיו סרטים מעולים

שמרן או זייפן, אוון מטפח כבר שנים תדמית של איש משפחה למופת. למרות שמרכז הכובד של הקריירה שלו מזמן עבר להוליווד, הוא מסרב לגדל את בנותיו האנה (12) ואיב (10) ביקום המקביל והפלסטי באל.איי ולקרוע אותן מסביבתן הטבעית בלונדון. הוא תמיד יעדיף לבלות זמן עם המשפחה על פני מועדונים, יטיס אותן לכל אחד מהסטים של סרטיו, כדי שלא יתעורר יום אחד כשהן בנות 16 ויגלה שהן בקושי יודעות מיהו. הן מבחינתן מתרכזות, על פי עדותו, בגלגול עיניים מול ניסיונותיו להיות מגניב ומעמדו כסמל סקס וקוליות חסר משמעות אצלן.

הוא נולד בקובנטרי ואביו, זמר קאנטרי, נטש אותו ואת ארבעת אחיו כשהיה בן שלוש. אביו החורג, כרטיסן ברכבת, גידל אותו יחד עם אמו, פמלה, בתקופה הלא הפשוטה של אנגליה התאצ'ריסטית. ב־1987 הוא סיים בגאון את האקדמיה המלכותית לאמנויות הבמה בלונדון והחל לשחק במחזות, בעיקר שקספיריים. את אשתו הכיר כששיחקו יחד את "רומיאו ויוליה", כמה קיטשי. כשנשאל על ידי אלן דג'נרס האם היתה זו אהבה ממבט ראשון, ענה שמבחינתו לגמרי, אבל אשתו ממש לא נפלה ממנו כל כך מהר.

ב־1988 שיחק בסרטו הראשון ("Vroom") ובסדרה הבריטית Precious Bane"". אחר כך הוא כיכב בסדרה המצליחה "Chancer", שפתחה עבורו את הדלת לתפקידים רבים בטלוויזיה. הפריצה שלו לתודעה של הקהל האמריקאי נעשתה באדיבות סדרת סרטים קצרים שביימו ב־2001 במאים ידועי שם, כמו אנג לי וגאי ריצ'י (שביים את אוון מתעלל במדונה, אז אשתו של ריצ'י – אל תחמיצו את זה ביוטיוב).

בשלב הזה שמו החל להופיע אצל כל המלהקים הנכונים, מה שסידר לו תפקידי משנה ב"פארק גוספורד" של רוברט אלטמן, "זהות בדויה" עם מאט דיימון, ותפקיד ראשי, לצד אנג'לינה ג'ולי, ב"הצלה מעבר לגבול". שבע שנים לאחר שכיכב במחזה "קרוב יותר" על במות ברודוויי והווסט אנד הוא לוהק לסרט על פי אותו מחזה ושיחק לצידן של נטלי פורטמן, ג'וליה רוברטס וג'וד לאו. על משחקו בסרט זכה אוון בגלובוס הזהב וב־ BAFTA והיה מועמד לאוסקר.

בשנים האחרונות הוא הפך לכוכב ענק שסוחב על כתפיו סרטים מעולים (הילדים של מחר" עם ג'וליאן מור), מתוחכמים ("האיש שבפנים" של ספייק לי), יצריים ("לירות כדי להרוג" עם מוניקה בלוצ'י) וגם סתמיים ("הבנק") או גרועים ("מחיר הבגידה" עם ג'ניפר אניסטון).

בסרטו החדש של הבמאי סקוט היקס ("ניצוצות"), "The Boys Are Back" שתורגם אצלנו משום מה ל"מתחיל מחדש", ומגיע לישראל השבוע, אוון הוא איש משפחה, אבל בנסיבות שונות לחלוטין מאלה שבחייו.

בסרט, שמתבסס על סיפורו האמיתי של האוסטרלי סיימון קאר, מגלם אוון את ג'ון וור, עיתונאי ספורט שאפתן ומצליח שבקושי נמצא בבית. כשאשתו מתה הוא נאלץ להתחיל לתפקד לראשונה כאב לבנו בן השש, ארטי (ילד אוסטרלי בן שש בשם ניקולס מק'נולטי שנותן תצוגת משחק מרהיבה).

אוון עם צוות סרטו החדש "מתחיל מחדש"

התמונה מסתבכת אף יותר כשאל המשוואה נכנס הארי (ג'ורג' מקאיי), בנו בן ה־14 של ג'ון מנישואיו הקודמים, שמגיע מאנגליה כדי להכיר את אביו לאחר שנים של ריחוק. ג'ון, הלום הצער מאובדן אשתו, מנסה לייצב את הסיטואציה הסוערת שסביבו באמצעות אבהות משוחררת, נטולת חוקים ורצופת טעויות של שמירה על שפיות דרך שחרור לא שפוי של הרסן. התוצאה מצליחה לרגש ולהצחיק מבלי להעיק.

האם יכולת לגלם את התפקיד אלמלא היו לך ילדים משלך?

"לא כמו שעשיתי את זה. לא חוויתי אובדן עצום כזה, אבל התחברתי לסצנות של האבהות, שהיא חלק גדול מחיי ואחת הסיבות שרציתי לעשות את הסרט. לא עשיתי סרטים כאלה עד כה והרגשתי בטוח להחצין את ההכרה שזה קשה. הצופים עשויים לחשוב 'הוא לא נחמד אל הילדים והוא לא אבא טוב' – היי, זה מה שקורה עם ילדים בגיל הזה!".

הסרט מתמקד בכך שהורות כרוכה בלעשות המון טעויות.

"בסרטים משפחתיים יש הרבה לבביות גם כשקשה, וזה לא ככה במציאות. יגון זה ממש בלגן, זה לא חמוד, זה קשה ומבולגן. כל הילדים לפני גיל שמונה הם משוגעים. הם מטורפים אובססיביים וזה היה הגיל בסרט. הרגשתי שחוויתי את זה כאבא".

אתה ידוע כאיש משפחה מסור. כמה קשה היה לשחק אבא שחווה אובדן כזה?

"היה מאוד קשה ומרגש. גם במהלך קריאת התסריט וגם בצילומים. בכל פעם שקראתי את הקטע בתסריט שהוא אומר לילד הצעיר, 'ייתכן שאמא לא תהיה בסביבה לעוד הרבה זמן', הייתי פורץ בבכי. רק הרעיון של לנהל שיחה כזו היה מאוד קשה לי. לשבת עם ילד ולהגיד לו 'אמא הולכת למות'".

בילית זמן עם השחקנים הצעירים שמשחקים את הבנים?

"בהחלט. במיוחד עם הקטן. זה היה חשוב. יצאתי מוקדם לאוסטרליה, שם צולם הסרט כדי שבמהלך החזרות יהיה לנו זמן איכות שבו יכולנו לעשות דברים יחד – ספארי למשל. הוא היה חייב לסמוך עליי, זה היה חשוב שהוא ירגיש בטוח. שכשנעשה את הסצנות הקשות יותר, שלא יחשוב שאני נכנס בו על רקע אישי".

איך נזהרתם מליפול למלכודות של צ'יזיות ושמרתם על מניפולציה רגשית סבירה?

"סקוט ואני היינו מאוד מתואמים בעניין הזה. זה היה מאוד חשוב לנו. כולנו ראינו גרסאות של הסרט הזה, אמא הולכת למות, הילד בוכה, האבא בוכה, המצלמה מתקרבת והכל מאוד רגשני. תמיד היה חשוב להעביר שזה אכן סרט מרגש, אבל לא באופן מובן מאליו. זה על התקריות הקטנות, התגובות הבלתי צפויות של הבנים, שזה מה שאמור להיות עם ילדים בגיל הזה. היינו מאוד נחושים שזה לא יהיה צ'יזי".

מבט מתנשא על קולנוע הוליוודי מיינסטרימי

היקס האוסטרלי, איתו שוחחתי לפני הראיון עם אוון, גאה כמוהו בתוצאה הסופית ומדגיש כי בעיניו הסרט "מרגש, אבל לא רגשני". שניהם חולקים מבט מתנשא על קולנוע הוליוודי מיינסטרימי ("אמריקאים שאלו אותי, 'למה הוא לא פשוט לוקח אומנת?'",צוחק היקס) ובטוחים כי סצנות כמו זו שאוון תיאר בפניי היו מקבלות טיפול סוחט דמעות בידי במאי אמריקאי, כולל יבבות, כינורות וגשם שמתחיל לרדת לפתע. את הקרדיט על כך שזה לא קרה הם מעניקים בנדיבות איש לרעהו.

אוון היה מעורב בפרויקט הזה כמפיק עוד לפני כתיבת התסריט הסופי וסמך על היקס שיביים אותו עם "הרגישות, העדינות והאינטליגנציה שלו". היקס, שכבר סידר לשחקן ראשי בסרט שלו אוסקר (ג'פרי ראש על "ניצוצות"), טוען לעומתו שמעורבותו של אוון היתה קריטית.

נראה כאילו חלק מסרטיו מכתימים את הרזומה המכובד. אוון ב"משחק כפול"

"הנחישות של קלייב לעשות את הסרט היתה גורם עוצמתי. ברגעים מכריעים הוא הציל את הסרט. הוא חתום על הסרט כמפיק והרוויח את זה בזכות. קודם כל קשה להשיג מימון לדרמות רציניות למבוגרים. האולפנים חושבים שאין לזה קהל, אבל יש – הם פשוט איבדו אותו. זה שהוא היה איתנו סייע רבות להשגת המימון. וחשוב לא פחות, הוא נכנס כמפיק כדי להבטיח שהסרט ייעשה לפי ראות עינינו, לשמור על החזון שבתסריט, לא לתת ללחצים חיצוניים להכתיב איך הוא ייצא".

למשל לחצים שהאלמנט הרומנטי בסרט יגבר? שתהיה סצנת אהבה גדולה שאפשר יהיה לדחוף לטריילר? מה זה, הוא לבוש כל הסרט!

"רציתי להציב את היחסים בין האב לבניו כסיפור האהבה של הסרט. כן, יש אינדיקציה לפתיחות מצידו להתחיל במערכת יחסים, אבל זה מרגיש שזה קצת מוקדם לו. יש לו עניינים לסגור. לסרט קוראים 'הבחורים חוזרים' (בתרגום חופשי - ר.פ), לא 'הבחורים חוזרים ולאבא יש חברה חדשה!' זה כבר סרט אחר".

אז יהיה המשכון.

"הבחורים חוזרים – שוב!", הוא צוחק.

לא מנסה לעצב לעצמו קריירה מלוטשת אלא ליהנות

עם התפקיד ב"להתחיל מחדש" אוון מפגין שוב את הגיוון שבבחירת התפקידים שלו. מי שכולם חשבו שיירש את פירס ברוסנן כסוכן 007 בשירות הוד מלכותה, אך לטענתו לא קיבל פנייה בנושא, מקפיד להשתתף במותחנים, דרמות אפלות, קומדיות ריגול מטופשות וסרטי עוקץ מסוגננים.

לפעמים זה נראה כאילו הוא מתפזר וחלק מסרטיו מכתימים את הרזומה המכובד ("משחק כפול" המביך עם ג'וליה רוברטס, למשל), אבל אוון טוען כי הוא לא מנסה לעצב לעצמו קריירה מלוטשת אלא ליהנות. מבחינתו הצלחה היא האפשרות לבחור לעבוד עם האנשים הכי טובים ואת התפקידים שהוא רוצה לעשות.

• עוד על קלייב אוון, הסרט הבא שלו עם ספייק לי וההערתה ל"ליברפול" - בגיליון פנאי פלוס החדש