"שתיהן אמהות שלי באותה המידה"

אין לה מושג כמה פעמים יצא מפיה המשפט "שלום, אני עדי ויש לי שתי אמהות" – וגם לא מעניין אותה לספור, אבל ממרום 20 שנותיה היא יכולה לקטלג אותו לפי תקופות. בגיל הגנון אמרה אותו לכל דרדס שפגשה בתור למתקני השעשועים, "זה היה הפיק-אפ ליין שלי לילדים‭,"‬ ובגיל התיכון סיננה אותו במסדרון הכנסת לעבר אישה שהעזה להכריז שמהיריון של זוג לסביות לא יכול לצמוח ילד נורמלי. "הלו‭,"‬ היא נופפה לעברה, "את רוצה לפגוש ילדה נורמלית שגדלה עם שתי הורות? הנה לך. אני‭"!‬

ככה זה כשאת אחת הילדות הראשונות בארץ שנולדו לזוג לסביות. "מיום שנולדתי, עיתונאים פנו לאמהות שלי בבקשה לתעד את התא המשפחתי המיוחד שלנו, והן תמיד ענו 'לא, תודה‭,"'‬ מספרת עדי בר מכפר-סבא. "הן טענו שזה לא הוגן מצידן לחשוף אותי ושהן נותנות לי זכות להחליט מתי, איך ולמי אני רוצה לספר‭."‬

עכשיו היא נחשפת לרגל כנס "משפחות הקשת" – הכנס הראשון להורות גאה בישראל (שייפתח ב‭10-‬ בפברואר במרכז הקהילתי הגאה בגן מאיר בתל-אביב‭,(‬ אבל הקווים האדומים שהנחו בעבר את שתי אמהותיה מנחים גם אותה. "הן לא רוצות להיחשף, וזו זכותן‭,"‬ היא מבהירה. "יש לי אח בן ‭,14‬ שלא מעוניין להפוך ל'ילד פוסטר‭.'‬ הוא לא מתבייש בעובדה שיש לו שתי הורות וכל החברים שלו יודעים, אבל הוא לא היה רוצה שידביקו לו את תווית 'הבן של שתי הלסביות‭,'‬ ומי כמוני מבינה אותו. גם אני לא אהבתי את התיוג הזה, ופעם אחת בחיים אפילו ניסיתי לברוח ממנו, עד שלמדתי בדרך הקשה שסוד הוא משהו רע. כשאתה מסתיר משהו – אנשים מפרשים את זה כחולשה‭."‬

זה קרה לה כשעברה מהחממה של היסודי לחטיבת הביניים, תקופה שהיא מגדירה כ"שלוש השנים הכואבות שלי" בגלל ניסיונה לשמור על התא המשפחתי בסודי סודות. "לא רציתי שיזהו אותי בתור 'הבת של הלסביות‭,'‬ כמו שלא הייתי רוצה לקבל את תווית 'הילדה של ההורים הגרושים‭.'‬ רציתי להיות פשוט אני. אבל ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים והציקו לי ב'יש לך אמא לסבית‭.'‬ בהתחלה ספגתי בשקט, למרות שיש לי פה גדול ולא מתאים לי לספוג, עד שבהפסקה אחת נעמד מולי איזה ערס ואמר 'אמא שלך אוכלת כוס‭,'‬ וזה כבר היה מוגזם‭."‬

מה עשית?

"בדקה הראשונה חטפתי הלם. שאלתי 'מה זאת אומרת‭'?‬ והוא ענה 'אמא שלך לסבית, אז זה אומר שהיא אוכלת כוס‭.'‬ לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי 'אה, אז לפי ההיגיון הזה אמא שלך מוצצת זין‭."'‬

הוא ברח?  

"ערסים לא בורחים, אבל הוא לפחות סתם. אם לא הייתי בת, בטוח הייתי חוטפת מכות. הפה שלי כבר סיבך אותי בלא מעט צרות. כשהבנתי שמשתמשים באמהות שלי כדי לנגח אותי, התחלתי להתבדח, והאפקט הקומי ניטרל את הדרמה. עם החברים הטובים שלי זה כבר מזמן הפך לבדיחה. כשמישהו מקלל 'כוס אמא שלך' אני שואלת 'איזו מהן‭'?‬ ולפעמים התשובה היא 'שתיהן‭.'‬ בצחוק, כמובן. ובתיכון, כשהערסים הציקו לאחד הבנים וקראו לו 'הומו‭,'‬ הייתי חייבת לפתוח את הפה הגדול שלי ולהתגייס לעזרתו. אמרתי להם 'למה להעליב? אם הוא מוצא חן בעיניכם, תזמינו אותו למסעדה או לסרט‭."'‬

 "לא היה לי שום צורך בדמות אב". צילום: יונתן בלום

מה זה לסבית

עכשיו היא זהירה. מדברת בקצב אוטוסטרדה, אבל שוקלת מילים. בטלפון הנייד הראשון שלה, שמספר התווים בו היה מוגבל, היא כתבה "אמא ש" ו"אמא נ" כדי שתדע למי מהן היא מצלצלת. מעולם לא נתנה משקל או עדיפות לאישה שהרתה אותה. "במשפחה שלנו יש שוויון טוטאלי, שתיהן אמהות שלי באותה המידה‭."‬

אז איך נקבע שם המשפחה שלך?

"לפי האם הביולוגית. זה החוק. הן לא התחתנו כי בישראל אי-אפשר, אבל הן יחד כבר יותר מעשרים וחמש שנה. בשנים האחרונות יש לסביות שפונות למשרד הפנים, וכל אחת מוסיפה לתעודת הזהות שלה את שם המשפחה של בת-זוגה, אבל האמהות שלי לא מצאו סיבה לעבור את התהליך הביורוקרטי הזה. גם אצל זוגות הטרוסקסואליים יש כאלה שמעדיפים לשמר את שם המשפחה הקודם‭."‬

שחר בר, אמה הביולוגית, בת ‭,52‬ נולדה בלונדון וגדלה בתל-אביב. האמא השנייה שלה, נעמי, שהיא אמו הביולוגית של אחיה, בת ‭,56‬ עובדת בענף התיירות. "שתיהן יפהפיות‭,"‬ עדי מתמוגגת. "אין שום קשר בינן לבין הסטריאוטיפ שמגדיר לסבית כיצור פמיניסטי, שעיר ודלוח. היו להן הרבה מחזרים, אבל שתיהן מעולם לא התחתנו. הן הכירו באיזו סדנה, התאהבו, ואני נוצרתי מתוך זוגיות של שתי נשים שהחליטו להפוך למשפחה, לא כמו במקרים של אישה שהייתה נשואה לגבר, יצאה מהארון ואחרי הגירושים מגדלת את הילד עם בת-זוגה‭."‬

גם את אביה – שאותו היא לא מכנה "אבא‭,"‬ אלא "תורם זרע" – היא עוטפת בערפל, "מתוך כבוד לפרטיות שלו‭,"‬ היא מדגישה. "לפני עשרים שנה כבר היה בארץ בנק זרע, אבל אישה יכלה להשתמש בשירותיו רק אם הייתה סטרייטית ונשואה. כשהאמהות שלי החליטו להפוך למשפחה, הן פנו לתורם פרטי, וזה כל מה שאני מוכנה לספר עליו‭."‬

מאז שהיא זוכרת את עצמה לא הרגישה בחסרונו. "זה לא שהיה לי אבא, ובעקבות גירושים או מוות הוא נעלם. הבנתי שיש לי שתי אמהות ושאין לי אבא. פשוט אין. ולא הבנתי למה לאנשים אחרים זה נראה מוזר.

כששאלו אותי איך זה לגדול עם אמא ואמא, עניתי שאני לא יודעת איך זה לגדול עם אמא ואבא. כשהתחלתי לדבר קראתי לשתיהן 'אמא‭,'‬ אחר-כך קראתי לנעמי 'אינה‭,'‬ טריק שנון שפיתחתי כדי שאדע מראש מי מבין שתיהן תענה. בשנים האחרונות או שאני קוראת לשתיהן בשמות הפרטיים, שחר ונעמי, או שלשתיהן אני קוראת אמא‭."‬

ובלילה, כשהתעוררת מחלום רע וצעקת "אמא‭,"‬ ידעת מי תבוא למיטה שלך?

"בדרך-כלל לא צעקתי, אלא רצתי למיטה שלהן. מאז ומתמיד שתיהן היו מאוד חמות ומגוננות, אולי אפילו בצורה מוגזמת. סיפרו לי שהייתי תינוקת שאף פעם לא בכתה, כמו ילדה שהגיעה מבית יתומים ושמגיל אפס למדה שאין טעם לבכות, מפני שאף אחד לא ייגש אליה. אצלי זה היה להפך. לא בכיתי מפני ששתיהן כירכרו סביב העריסה שלי ללא הפסקה. שחר ילדה אותי, ונעמי הייתה הראשונה שהחזיקה אותי, בדיוק כמו שאבא טרי מקבל לידיו את התינוק הרך שילדה בת-זוגו – האם העובדה שהילד לא יצא מגופו מפחיתה מההורות שלו? אמי הביולוגית גדלה עם אבא חורג שנתן לה המון אהבה, וזה חידד בה את התחושה שנעמי תוכל לגדל אותי כאמא לכל דבר‭."‬

לגדול בקהילה

בגיל שנתיים, למיטב זיכרונה, צצו השאלות הראשונות. "איזה ילד שאל אותי איפה אבא שלי, וכששאלתי את שחר למה אין לי אבא, היא אמרה 'כי יש לך נעמי' והגבתי בשיא הטבעיות. אחלה. אם יש את נעמי, אז אני לא רוצה אבא. בהמשך האמהות שלי אמרו שאם אני רוצה, אפשר ליצור איתו קשר, אבל בחרתי שלא להכיר אותו מפני שזה פשוט לא עניין אותי. לא היה לי שום צורך בדמות אב. לילד יש צורך בשתי דמויות אוהבות ומי יודע, אולי רק בדמות אחת‭."

‬לא סיקרן אותך לדעת ממי ירשת את עיני האיילה המהממות שלך?

עדי פורצת בצחוק. "לכל המשפחה שלנו, המצומצמת והמורחבת, כולל תורם הזרע, יש עיניים בהירות, כחולות או ירוקות, ורק אני נולדתי עם חומות. תמיד אני צוחקת שאולי הגעתי מהדוור, אבל לשאלתך – לא. לא הסתקרנתי לראות למי אני דומה, מפני שבאופן מפתיע אני דומה גם לאמא הביולוגית שלי וגם לאמא השנייה‭."‬

כילדה מחוננת ובוגרת מכפי גילה מעולם לא ברחה לאשליה ששתי ההורות שלה, כהגדרתה, הן רק חברות טובות שמתגוררות תחת קורת גג אחת. "ידעתי שהאמהות שלי הן זוג לכל דבר. ראיתי שהן אוהבות אחת את השנייה. יש מיניות בבית. הן מחזיקות ידיים ומתנשקות בצורה חמודה, לא מטרידה. כשהייתי תינוקת ושתיהן יצאו לטייל עם העגלה, הן לא עוררו מבטים מפני שהן לא מתמזמזות ברחוב. אם הסתכלו עליהן, זה רק מפני ששתיהן יפות. גם ילד להורים סטרייטיים לא רוצה לחשוב על מה שהם עושים במיטה, ומבחינה זו לא הייתי שונה‭."‬

המודל של הורותיה לא היה היחיד בעולמה. "גדלתי בתוך הקהילה. אמי הביולוגית משחקת כדורסל למרות שהיא מטר שישים, וכשהייתי קטנה נסעתי איתה להולנד כשייצגה את ישראל באולימפיאדת ה'גיי גיימס‭.'‬ הן לקחו אותי למצעדי גאווה, ותמיד התארחו אצלנו הרבה חברים – לסביות, הומואים וסטרייטים – והסטיקר 'יש לי שתי אמהות' מתנוסס על דלת הבית שלנו, אבל על הצד הפנימי‭."‬

למונח "לסביות" היא התוודעה בכיתה ו‭,'‬ בזכות הערה של ילד מהכיתה. "שאלתי את שחר מה זה 'לסבית‭,'‬ והיא ענתה 'אישה שאוהבת אישה' ומיד הגבתי 'כמוך‭.'‬ היא הוסיפה 'הומו זה גבר שאוהב גבר' והינהנתי, מפני שהכרתי גברים כאלה. שום דבר לא נראה לי מוזר, מפני שהכל היה גלוי ולא היה צעד של יציאה מהארון‭."‬

מגיל 6 גדלה עדי בכפר-סבא. "עד היום הרבה אנשים חושבים שרק בבועה התלאביבית יש גייז‭,"‬ היא מגחכת. "נולדתי בתל-אביב, וכשהאמהות שלי התחילו לעבוד על ילד שני הן החליטו שבית גדול ויפה עם ריח של פרדס עדיף על דירה קטנה במקום טרנדי‭."‬

בגיל 14 עדי הביאה הביתה את החבר הראשון שלה, "וההורות שלי התנהגו כמו כל אמא שמתקשה לעכל את העובדה שפתאום התינוקת גדלה ושיש לה חבר כזה גדול. יכול להיות שאם הייתי מביאה הביתה בתזוג זה היה נראה פחות זר, אבל הן יכבדו את הבחירה שלי, כמו שאני מכבדת את בחירתן‭."‬

הן השפיעו על הזהות המינית שלך?

"אני יוצאת עם מי שאני יוצאת. אני נמשכת לאדם, לא למגדר. אם אתאהב באישה, אחיה איתה, ואם אתאהב בגבר, אחיה איתו. הגישה הזאת נובעת מהחום ומהאהבה שקיבלתי בבית. האמהות שלי תמיד אמרו לי 'לא משנה כמה תקבלי במבחן, העיקר שתאהבי את עצמך ותהיי מאושרת עם מי ומה שאת‭.'‬ הן יעמדו מאחוריי בכל בחירה. לבני הזוג שהיו לי, וגם להוריהם, לא הייתה שום בעיה עם זה שיש לי שתי הורות. אני לא יכולה להתאהב באנשים שאין להם ראש פתוח או ששבויים בדעות קדומות‭."‬

המציאות הוורודה שהיא מתארת ספגה חבטה קלה כשהתייצבה לצו ראשון. "ראו במסמכים שלי את שם האם, ראו ששם האב הוא משבצת ריקה, וכששאלו מי האבא אמרתי שיש לי עוד אמא. ואז שאלו 'מה את‭'?‬ ועניתי, בנימוס אך בתקיפות, 'זה לא עניינכם. אני באה למקום הזה בתור אדם, לא כמי שמחפשת שידוך‭."'‬

חודש אחרי שלבשה מדים שוחררה מסיבות רפואיות, ובימים אלה היא מסיימת שירות לאומי בן שנתיים ולומדת יחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה. "אני לא כל-כך מסתדרת עם מסגרות‭,"‬ היא מתנצלת. "אני אוטודידקטית, גם בתיכון הייתי יותר בחוץ מאשר בפנים‭."‬

כשהיית קטנה הן לקחו אותך למצעד הגאווה. כיום את צועדת בו?

"רק כשהוא משתלב בלוח הזמנים הצפוף שלי. אני לא משתגעת על הפרובוקציות של המצעד. לדעתי, כל סוג של סקס צריך להישאר בגבולות חדר השינה, ואני לא רוצה לראות שום זוג עושה סקס מול עיניי – לא הומואים, לא לסביות ולא סטרייטים. החשיבות של המצעד היא בהעלאת המודעות הציבורית ובהפגנת התמיכה ההדדית שיש בקהילה, שהתגברה בעקבות הרצח ב'בר נוער‭.'‬ זה היה פשע של שנאה, מי שנכנס לשם ידע שזה מועדון של ילדים בודדים, לא מועדון של גייז שמלא בחומר סיכה‭."‬

זו הסיבה שהסכמת להתראיין? כדי להילחם בהומופוביה?

"אני לא נלחמת, אני קיימת. באג'נדה שלי יש רשימת 'הלוואי' לא קצרה. הלוואי שהיו בארץ נישואים חד-מיניים. הלוואי שבתעודת הזהות שלי היה כתוב שיש לי שתי אמהות. הלוואי שמבחינת החוק שתיהן היו מוכרות בתור האמהות שלי. הלוואי שילד או ילדה עם שתי הורות לא ייחשבו למשהו מיוחד‭".