שתף קטע נבחר

לצאת עם גוי, מבחינתה, זה לצאת עם טומאה

ההלכה אוסרת על משכב גויים. אפשר להבין, אין תרבות שאינה חוששת מהתבוללות, אבל איסור זה קיבל ערכים של גזענות

"אני, ייהרג ובל יעבור עם חילול כזה של המשפחה שלי", כותבת מרבל3 על נישואים עם גוי, באחד הסיפורים הדמיוניים בבלוג שלה, קרקס השמש. לצאת עם גוי, מבחינתה, זה לצאת עם טומאה.  

 

"היא כותבת על אהבות נואשות מכל הסוגים", אמר לי חבר שהמליץ בפניי על הבלוג של מרבל3, "כמו שאני מכיר אותך, אתה תאהב את הסיפורים שלה. היא כותבת אחרת. סגנון מפוזר, זרוק, מקפץ, מאוד דיבורי, בדיוק מה שחסר עכשיו בספרות העברית". 

 

אני כותב את הטור הזה בגלל הנושא של משכב גויים, אבל גם כהוקרה לכישרון הפורץ של האשה הזו, מרבל3, תהא מי שתהא.

 

איסורי ביאה

ההלכה מצווה מספר גדול של איסורי ביאה. להלן רשימה חלקית: שלא לבוא על האם, שלא לבוא על אשת אב, שלא לבעול אחות, שלא לבעול בת אשת אב, שלא לבעול בת הבן, שלא לבעול בת, שלא לבעול בת הבת, שלא לבעול אחות אב, שלא לבעול אחות אם, שלא לבעול אשת אחי האב, שלא לבעול אשת הבן, שלא לבעול אחות אשתו, שלא לשכב עם בהמה, שלא לשכב עם זכר, שלא לבעול אשת איש, שלא לבעול נידה, שלא להתחתן בגויים, שלא יבעל כוהן גדול אלמנה, שלא יישא כוהן גרושה, שלא יישא זונה.

  

הרשימה הזו מציגה תמונה מוסרית מרשימה ודי מקובלת. כמעט כל האיסורים האלה כלולים היום גם בקוד המוסרי של העולם המערבי. חלקם מופיעים בספרי החוקים של מדינות המערב, וחלקם לא מופיעים אבל מתאימים לדרישות הציבור (אין למשל איסור בחוק לבעול אשת בן, אבל התחושה הדי כללית כלפי גבר כזה היא תחושה של תיעוב).

 

יש ברשימה הזו גם מספר איסורים שהם במחלוקת. הבולט ביניהם הוא משכב זכר. אין היום איסורים חוקיים על משכב זכר, והחוק מגלה אפילו אמפתיה כלפי התופעה בשורה של חוקים ופסיקות, אבל בפאתי התרבות החילונית, יש עדיין מחלוקת. כך גם, אם כי בעוצמות דהויות, לגבי משכב גויים שיכול להיתפש מצד אחד כגאווה חילונית ("הייתי עושה את השוודית הזו") ומצד שני כהתבוללות מסוכנת.

 

שוט יעיל נגד פורקי עול

ניתן להבין את החשש מהתבוללות. אין תרבות שאינה חוששת. הבעיה, במקרה הזה, היא עם אופי האיסור ההלכתי על משכב גויים - הגויים מוגדרים כטמאים. אני יכול להבין שפעם, בימים ההם, המושג של "טמאות" היה שוט יעיל נגד פורקי עול וגם צורה יעילה לגייס את היהודים נגד עמים הקמים להורגם, אבל עברו מאז הרבה מאוד שנים. פעם לא דיברו על גזענות, והיום כן.

  

היום מעדיפים לדבר על יציאה לתרבות רעה במונח מתון יותר - "בוגדים". להתחתן עם גויים, בעיקר עם ערבים, יכול להיחשב לבגידה בעם היהודי, אלא שגם "בגידה" היא בעייתית. אולי היא לא גזענית, אבל היא מתירה את הדם.

 

טומאה היא מושג רוחני

טומאה ביהדות היא לא בהכרח מילה גסה. היא התייחסות זמנית אל מצבו של אדם, או חפץ. אדם שנגע במת, נמצא במצב של טומאה, כמו גם אשה במחזור. טומאה שולחת את האדם להיטהר. נשים שנטמאות ברגע שיוצא מהן דם, נשארות כך עד שטבלו. הטומאה אינה מיועדת להשפיל את היהודי, אלא דווקא לגרום לו למעשה של התרוממות רוח.

  

טומאה נתפשת ביהדות יותר כמושג רוחני מאשר מושג פיזי. אפשר להתייחס אל המושג הזה כאל הנחיות לחיים נכונים וטובים, על פיהם יש להיזהר מקירבה או מגע עם גורמים שעלולים לאיים על ערכי המוסר, הערכים הרוחניים, שלמות העם ובכלל זה גם על הבריאות הפיזית והנפשית.

  

טומאה כזאת שונה מהטומאה של כת הטמאים בהודו, שנתפשים כטמאים מצד עצמם. אין עבורם תהליך כלשהו של היטהרות שיכול לחלץ אותם ממצבם הטמא. טומאה, במובן הזה, דומה לגזענות.

 

האם הטומאה היהודית אכן חפה מגזענות? הרי נאמר שנשמת הגוי היא טומאה, ו"אין יונקין לא מן הנכרית ולא מן בהמה טמאה" ומי ששוכבים עם גויים, עוברת אליהם טומאתם.

  

בעילת נשים שיוצא מהן דם

בהלכה כמו בהלכה. כמו שיש עדויות מרשיעות, כך, ממול, יש גם פרשנות מזכה. אפשר להבין שהגויים טמאים לא מצד עצמם אלא מצד מעשיהם. הם טמאים משום שהם אינם נזהרים בטהרה כישראל. הם לא מקפידים, למשל, שלא לקיים יחסי מין עם אשה שיוצא ממנה דם. במובן הזה, הם טמאים כמו גם יהודים שאינם מקפידים. המנהג של "טבילת גרים" מחזק את הגישה המקלה הזו. גוי שעובר תהליך של היטהרות אינו טמא.

  

נשארה בכל זאת בעיה. טבילת גרים אינה עומדת בפני עצמה, אלא כחלק מהתהליך של התגיירות. גוי שאינו מתגייר אבל מקפיד על טהרת ישראל, נשאר בכל זאת טמא.

  

אפשר לטעון, במידה רבה של צדק, שמשום שגוי אינו מצווה בטהרת ישראל - קל יותר לחשוד בו שהוא טמא. הוא נחשב לטמא, למען הסר ספק. כך, בלוגיקה דומה, יודעים שהילד הוא יוצא חלציו של הבעל של האשה. מניחים שהוא כזה משום שרוב בעילותיה של האם הן מבעלה. אבל, על פי אותה לוגיקה, נראה שגם יהודים חילוניים אמורים להיחשב לטמאים. הרי גם הם אינם מקפידים בטהרת ישראל.

  

דניאלה, עליה מספרת מרבל3, יכולה להבטיח למרבל3 שהיא תתרחק בימי הנידה מראלף, הארוס הגוי שלה, ואף לשלוח אותו, באותם הימים, לישון בחדר נפרד. ועדיין, כך נראה, מרבל3 תסרב ללכת לחתונה של דניאלה, חברתה הטובה.

  

נוסיף לכך את הזווית הבאה: הזכות להתנצר היתה שמורה ליהודים מאז ומתמיד, לאמור שהיהודים לא היו נחותים בעיני הנוצרים על פי טבעם אלא על פי מנהגיהם, ולמרות זאת העם היהודי בחר בצדק להגדיר כגזענית את הפליית היהודים בארצות הנוצריות, כולל במקומות בהם לא הציקו ליהודים מעבר להטלת איסורים מפלים.

  

"גויים טמאים" הוא מושג טמא. לא חייבים להתחתן איתם, אבל לא חייבים בגלל זה להגדיר אותם כטמאים. ההשלכות של המושג הזה כל כך טמאות, ששווה בגללן לעבור תהליך של היטהרות.

 

  • יש לכם דילמה שקשורה ביחסים? כיתבו אלינו ואולי נתפלסף עליה כאן.

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מרבל3 תסרב ללכת לחתונה של חברתה הטובה
צילום: Jupiter
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים