"עשיתי את 'פרשס' כדי להשתיק את אמא"
"אני עושה סרטים בשבילי, לא לקהל", מתוודה הבמאי לי דניאלס, ומספר על סרטו החדש "פרשס", הקפריזות של מריה קארי וחוסר הבטחון של השחקנית הראשית וכבדת המשקל
במהלך הקרנת הבכורה של "פרשס" בפסטיבל קאן האחרון, הכריז לי דניאלס יוצר הסרט: "'פרשס' הוא כמוני: קצת הומו, קצת אירופאי, קצת גטו". כשנפגשתי עם דניאלס למחרת הבכורה, ביקשתי ממנו להרחיב ולפרשן את המשפט הזה. "יש בסרט שלי ניחוח אירופאי, האווירה שלו היא מהגטו - משם אני בא, והוא קצת הומו – כיוון שזה מה שאני".
השילוב של הטעמים, החומרים והתבלינים הללו הצליח להוביל את דניאלס בן ה-50 לטקס האוסקר המתקרב. סרטו "פרשס" מועמד לשישה פרסים, כולל בקטגוריות הנחשבות: הסרט המצטיין והבמאי הטוב ביותר. אם דניאלס יזכה, הוא יהיה הבמאי השחור הראשון שזוכה באוסקר. קרוב לוודאי שזה לא יקרה, מאחר שהקרב המשמעתי מתנהל בין בני הזוג לשעבר ג'יימס קמרון ("אווטאר") וקתרין ביגלו ("מטען הכאב"). בכל אופן, דניאלס עשה את שלו, והוא נחשב לאחד היוצרים היותר מבטיחים כעת בהוליווד.
"פרשס" (שנוחת אצלנו ביום חמישי הקרוב) מסתמך על "תלחצי!", ספרה של המשוררת והסופרת ספייר, ומתרחש בהארלם, 1987. העלילה מתמקדת בפרשס, תלמידת תיכון אנאלפביתית ועצומת משקל, שהוריה מתעללים בה מינית ונפשית. כתוצאה מאינוסי אביה, יש לפרשס בת ה-16 ילדה בעלת תסמונת דאון. פרשס מפנטזת על עולמות טובים יותר, להיות מפורסמת.
כשפרשס נכנסת להריון שני, המנהלת נאלצת לזרוק אותה מבית הספר ומפנה אותה לבית ספר מיוחד. אחת המורות, לסבית מרהיבה ביופייה, לוקחת את פרשס תחת חסותה, מלמדת אותה קרוא וכתוב, ומעודדת אותה לבטא את כשרון הכתיבה שלה.
בריחה לבועה
"זהו סיפור אוניברסלי ואנושי", מעיד דניאלס. "מעבר לסיפורה של אישה, זהו סיפור על הישרדות, כוח המילים והיכולת ללמוד לאהוב את עצמך. לרוב הגברים יש את פרשס בתוכם - כולנו רוצים להיות טובים, יפים, חתיכים ומוצלחים יותר. גם אליי הספר מאוד דיבר. הוא הזכיר לי דברים שחוויתי בצעירותי. אמנם לא התעללו בי מינית, אבל חוויתי התעללות פיזית. ובגיל 12, הייתי עד לרצח. כמו פרשס, גם אני פינטזתי על כל מיני דברים, וברחתי לבועה משלי, כשהיה לי רע".
דניאלס. ברח לבועה (צילום: MCT)
דניאלס נולד בפילדלפיה, ובילדותו הרבה לנדוד. "מאחר והוריי היו גרושים, הייתי צריך לחיות על הקו הארלם-פלורידה. אבי מת כשהייתי בן 13, ומאז אני מוקף בנשים. אני אוהב נשים ונהנה לעבוד איתן. הם מאוד מזינות ונותנות. אני לא יודע איך זה שבתור הומו, אני אוהב כל כך הרבה נשים".
דניאלס הצעיר עקר ללוס אנג'לס והחל דרכו בעסקי השעשועים כסוכן שחקנים וכמלהק. בהמשך פנה להפקה – בזכות סרטו "מונסטר בול", השחקנית האלי בארי זכתה ב-2002 בפרס האוסקר. סרט הביכורים של דניאלס כבמאי נוצר ב-2006: "Shadowboxer", מותחן בכיכובם של הלן מירן וקובה גודינג ג'וניור. אחריו ביים את "פרשס".
"הרבה פעמים, במאים עושים סרטים שהם חושבים שהקהל רוצה לראות", סובר דניאלס. "אני לא עושה סרטים לקהל, אני עושה סרטים בשבילי. אמא שלי תמיד אומרת לי: 'למה אתה לא יכול לעשות סרטים משעשעים וקלילים כמו שעושה טיילר פרי? למה אתה תמיד עושה סרטים כמו 'מונסטר בול' - מדכאים, נועזים, לא אופטימיים? אני לא יכולה להגיד לאנשים שמתפללים איתי בכנסיה שילכו לסרטים שלך'.
"פרשס". מדכא, נועז, לא אופטימי
"אני חושב שעשיתי את 'פרשס' כדי להשתיק את אמא שלי. כדי להיות בטוח שהשתקתי אותה, אמרתי לטיילר פרי, שנמנה על מפיקי 'פרשס': 'אתה יכול לראות את הסרט, ואז אגיד לאמא שלי שאפילו טיילר ראה אותו'".
ללכת בגדול
דניאלס מצטיין ב"פרשס" ביכולות הליהוק שלו. לתפקיד של פרשס הוא בחן מאות בנות, ובסוף הלך על סטודנטית לפסיכולוגיה דשנה ונטולת ניסיון במשחק. בשם גבורי סידיבי, המכונה גבי. "בצילומים, היה לי חשוב לגונן על גבי, בגלל שלא רציתי להרגיש שאני מנצל אותה", מודה דניאלס. "גם בגלל שיש דמיון פיזי בינה לבין פרשס – המשקל הרב וצבע העור הכהה מאוד (אביה של גבי הוא נהג מונית יליד סנגל - א.ק.).
"גבי חשדה שיש לי דעות קדומות כלפי אנשים, שיש להם צבע עור כהה יותר משלי. אני אכן חשבתי שאם אתה סובל ממשקל עודף כמוה, ושחור כמוני, אז אתה מלוכלך ועצל. המתנה שגבי נתנה לי – שהיא הרבה יותר פיקחית ונקייה ממני".
סידיבי, קארי ודניאלס בפסטיבל קאן (צילום: MCT)
לצד סידיבי המועמדת לאוסקר, הוא שיבץ את הזמרים מריה קארי ולני קרביץ. מסתבר שהוא לא חשש להתמודד עם הגינונים של קארי, בה דבקה תדמית הדיווה הקפריזית והנוצצת. "כשמסתכלים על התדמית של מריה, לא יודעים שיש משהו בפנים", אומר דניאלס, "אבל מריה היא אדם מורכב, הפכפך ואנושי – יום אחד היא נפלאה והיא אוהבת אותך, ולמחרת היא שונאת אותך. זה תלוי ביום, ואתה צריך לתפוס אותה ביום הנכון. היא פשוט בלתי צפויה, ואני אוהב אותה בגלל זה.
"יחד עם זאת, זה לא פשוט לעבוד עם מריה, בגלל שהיא מאוד מודעת למצלמה. היא שומעת דברים. אנשים יכולים לדבר במרחק רב ממנה, והיא קולטת מה שהם אומרים".
בין הדחקה לשחרור מיני
בתור הכנה, דניאלס הראה לשחקנים שלו את הסרט התיעודי "פריז בוערת", שהנציח את מועדוני הגייז, אולמות הריקודים והנשפים של הקהילה השחורה והלטינית בניו יורק של שנות ה-80, "רציתי לחשוף בפניהם איך גדלתי בשנות ה-80, שם גיליתי את עצמי. לא הייתי אמנם דראג קווין, אבל גדלתי באחד האולמות האלה, מוקף במלכות דראג ורקדנים, וב'פרשס' יש מספר מחוות לתקופה הזאת בהארלם".
מתוך "פרשס". השחקנית גבי סידיבי
האם הסרט פרשס אינו כמטאפורה למצב הגייז בשנות ה-70 וה-80, שעוברים ממציאות של דיכוי והדחקה למצב של שחרור וביטוי עצמי?
"העניין ההומואי תופס בהחלט מקום בסרט. בגלל שאני הומו, אני מביא עמי הרבה ניואנסים ורגישות הומואית. אגב, להיות הומו בתרבות האפרו-אמריקאית, זה עדיין משהו מאוד מאוד רע. זה כנראה הדבר הכי גרוע שאתה יכול להיות. לכן יש הרבה
גברים שחורים שנמצאים בארון. זה משהו שמאוד נפוץ. לפעמים הם מעבירים את נגיף האיידס לנשים, איתן הם שוכבים בלי להשתמש באמצעי ההגנה.
"לאור כל זאת, חשבתי לעצמי שאם הקהל האפרו-אמריקאי יגלה שהאישה היפהפייה בסרט – המורה שעוזרת לפרשס לקרוא, ובכלל מסייעת לה להתמודד עם הקשיים שלה, היא לסבית, הם יגידו: 'מה? היא לסבית?'. חששתי שזה ידפוק דברים, ויעצבן אנשים. אבל אז הבנתי שבעצם הקהל יחשוב על הנושא, והודות לדמות החיובית של המורה, זה יגרום להם לחשוב: 'טוב, אולי זה בסדר להיות לסבית'".
אתה מרוצה ממצבם הנוכחי של היוצרים האפרו-אמריקאים בהוליווד?
"השיטה ההוליוודית שמה את האפרו-אמריקנים בקופסא, ולכן הקולנוע שהם עושים לא מצליח מחוץ לגבולות ארה"ב. האולפנים מכריחים אותנו, הבמאים האפרו-אמריקאים לעשות סוג מסוים של קולנוע, שמתאים לסוג מסוים של אוכלוסיה, ואני חושב שהסרטים שכן מעיזים לחרוג מהקופסה הזאת, כמו 'פרשס', כן מצליחים להגיע לקהל אחר, בינלאומי".
