"בתולה לא רזה בת 23, מתי כבר יגיע תורי?"
"בחברה בה אני נמצאת, להיות בת 23 בלי היסטוריה של מערכת יחסים רצינית, זה סוג של טאבו. פעם בכמה חודשים אני יוצאת עם גבר רק כדי להפריך את השמועה על היותי לסבית. לא שיש לי משהו נגד לסביות, אני פשוט סטרייטית, לפעמים אני אפילו מצטערת על זה. נראה לי שללסביות יותר קל". שאלה ותשובה
קוראים לי אודליה (שם בדוי), אני בת 23 ואני בתולה, לחלקכם זה נשמע חמור מאוד ולחלקכם זה נשמע הגיוני, אני בת 23, אני בתולה ואני לא רזה. כן, אני אחת מאלה. אין לכם מושג כמה היה לי קשה לכתוב את השורות האלה. בחברה בה אני נמצאת, להיות בת 23 בלי היסטוריה של מערכת יחסים רצינית, אפילו אחת, זה סוג של טאבו. פעם בכמה חודשים אני יוצאת עם גבר רק כדי להפריך את השמועה על היותי לסבית. לא שיש לי משהו נגד לסביות, אני פשוט סטרייטית, לפעמים אני אפילו מצטערת על זה. נראה לי שללסביות כל כך הרבה יותר קל מלסטרייטיות.
הסביבה שלי מאוד מודאגת מעניין הרווקות שלי ומנסים להכיר לי, אבל עד שאני עונה בחיוב לשידוך, אני זוכה לפגוש לוזר. אין לי סטנדרטים גבוהים, באמת שלא, כל מה שאני מבקשת שיהיה יותר גבוה ממני, ואני חושבת שזה בר ביצוע, בהתחשב בעובדה שאני 1.62. אז למה לוזר? כי ככל הנראה הסביבה שלי לא מאמינה שמישהו באמת ירצה אותי, אז משדכים לי תמיד "בחורים טובים". אבל מה אני אמורה להגיד לבחור בן 25 בלי שאיפות שגר עם ההורים, ללא עבודה,אפילו זמנית, ו"נהנה מהחיים". או לבחור בגיל שלי שהדבר היחידי שיש לו בראש זה גודל החזה שלי? אני לא בררנית, אבל הערכה עצמית מינימלית יש לי.
ליד גברים אני פשוט כבויה
אני שמנמונת, כמו שמגדירים, מידה 42-44, וחסרת ביטחון עצמי. מעולם לא היה לי חבר, אבל התנשקתי עם שלושה בחורים. תמיד הייתי הבוגרת שבחבורה, רוב אנשים שמכירים אותי לא יוכלו לשער שאני מי שאני, אני משדרת אדם אחר. אבל ליד גברים אני פשוט כבויה. במועדונים אני לא מרגישה בנוח, כואב לי רגשית להיות שם. מספיק שיהיו שם אלפי כונפות וכוסית אחת - כל הגברים במועדון יילכו על הכוסית, מתוך מחשבה שאולי להם יש סיכוי, לא משנה איך הם נראים או מי הם. לכן לבנות כמוני אין סיכוי בחברה הזו.
אני פשוט תוהה, על רקע יום האהבה, מתי יגיע תורי?
תשובה:
את שואלת "מתי יהיה תורי?" כאילו תור לאהבה הוא משהו חיצוני שיש מישהו שמחלק ושאת, משום מה, לא מצליחה אפילו להיכנס לתור ולקבל כרטיס. אז ננסה לראות איך נכנסים לתור, מה אפשר לעשות, על מה כדאי לעבוד ועל מה לוותר.
אני יכול לומר לך שאת בתחילת תחילת חייך הבוגרים, הגיל הממוצע היום שבו נשים מתחתנות הוא קרוב ל-30, וגם זה קורה כשרוצים להביא ילד. הרבה בחורות בגילך עסוקות בלימודים ובמחשבה על מה הן רוצות לעשות כשיהיו גדולות. הלחץ שאת נמצאת בו, למצוא בן זוג, לא מותאם לשלב שבו את נמצאת בחיים.
אני מציע שתמצאי קודם כל מישהו שייכנס לך ללב
אני יכול לומר לך שבחורות רבות עדיין בתולות בגיל הזה, ובעיני גברים רבים זו מעלה. לפעמים בתולים פיזיים מעידים על בתוליות רגשית, וביתוק קרום הלב קודם לכל ביתוק אחר. אני מציע שתמצאי קודם כל מישהו שייכנס לך ללב.
אם המשקל שלך כל כך מפריע לך, את יכולה לטפל בו ולהצליח אם רק תרצי, שכן המשקל שלך קשור רק אלייך ולא לבחירה של מישהו חיצוני בך. אולי המשקל שלך הוא בכלל סוג של מגן או תרוץ שמונע מגע עם קושי עמוק יותר במציאת קשר.
לדעתי, הסביבה מעניינת אותך יותר מדי, ואולי כדאי שתפסיקי להתעניין בסביבה ובלתת לה הסברים ותתחילי לתת לעצמך הסברים.
לגבי הפגישות העיוורות, את יכולה לברר עם מי את יוצאת לפני שאת יוצאת איתו. לדבר איתו בטלפון, לצ'וטט, לשאול שאלות ולהחליט אם מתאים לך לצאת, ואולי אז לא תצאי עם לוזרים. לצאת ולספר שהבעיה היא בבחור, שכל גבר שאת מכירה דפוק, שאת "מגנט ללוזרים" – זו אמירה על עצמך ולא על הגברים שאת פוגשת.
אני חושב שאת לא מאמינה שמישהו ירצה אותך. את כותבת ש"הסביבה שלי לא מאמינה שמישהו ירצה אותי" ואני גם לא בטוח שאת רוצה אותך. ואם את לא רוצה את מה שאת - מי כן ירצה? ואם מישהו רוצה, ברור לך שהוא "לוזר".
ביטחון עצמי הוא דבר נרכש. מי שאין לו ביטחון עצמי לא הולך למקומות שבהם הוא מגרד את הפצע שוב ושוב, כמו פאבים ומסיבות. הרבה אנשים בונים את הביטחון העצמי שלהם לאט לאט. את יכולה ללכת למקומות שבהם את טובה, שיש לך מה לתת, שבהם את זו שיודעת. ושם את בונה את הביטחון. את יכולה גם להצטרף לקבוצה ולעבוד על הדימוי העצמי והביטחון העצמי בתהליך קבוצתי.
אני יכול לומר לך שגם בסיכום דברייך את בוחרת להסיר מעלייך את האחריות. את כותבת "או שגורלי יהיה להישאר לבד", האמונה בגורל מאפשרת לנו לחיות בשלווה, מתוך ביטחון שמה שאמור לקרות כבר יקרה. לכן אין סיבה שתלכי למועדונים, אין סיבה שתצאי כדי לרצות את הסביבה ואין סיבה שתרגישי רע. את יכולה לשבת בחדר חשוך, וכשגורלך יפעל בן זוגך יגיע. מי יודע, אולי אחד ה"לוזרים" שפגשת היה גורלך ואת הפנית לו עורף?
להחליט על תור חדש, התור של אודליה
אני רוצה לומר לך שאת יכולה להיכנס לתור, לעמוד בראש התור, לעקוף את התור ואפילו להחליט על תור חדש, התור של אודליה. זה בידייך להחליט מה תעשי בחייך. את כותבת באופן מרגש, מודע, מעמיק, כואב, "את הבוגרת". אז תחליטי שמגיע לך. תחליטי שאת שולטת בגורלך. תחליטי שאת מחליטה.
בהצלחה!
- גילי בר הוא מאמן ומנחה קבוצות, מכון זוגות
לפנייה לכתב/ת 
