שתף קטע נבחר

"אני מת מפחד שלא יעמוד לי עם אשתי"

הוא מעריץ את אשתו ומאמין בשלמות המשפחה, אבל מאוהב במישהי צעירה בעבודה. ליד אשתו הוא מרגיש זוועה, ליד הקולגה הוא מרחף. כך הערכים שלנו מתנגשים עם הצורך שלנו להתאהב

אנשים נשואים רבים מגיעים להתייעצות אישית אחרי שהתאהבו במישהו מחוץ לנישואים. הם בדילמה אכזרית: מצד אחד הם מסכנים את שלמות המשפחה ופוגעים ביקרים להם, ומצד שני עומד פחד להפסיד אהבה שנראית חד פעמית שהם לא יכולים לדמיין איך ימשיכו בלעדיה. וכמובן, קיים ספק גדול איך יחזרו לזוגיות טובה בנישואים אחרי מה שטעמו בחוץ.

 

הקטעים הבאים לקוחים מתוך התכתבות בפורום שנמשכה כחצי שנה עם גבר נשוי ומתעדים את השלבים שעבר ביחסיו עם צעירה שהכיר במקום עבודתו:

 

* * *

 

"אני בן 45, אוהב ומעריץ את אשתי ויש לנו שני ילדים. אני כאן כי אני מתלבט וממש זקוק לעזרתכם. פגשתי במקום העבודה אשה צעירה ממני, גם היא נמצאת בזוגיות, ואני מוצא את עצמי מבלה בחברתה יותר ויותר. היא מספרת לי על הבעיות עם בן זוגה ומתייעצת איתי, המבוגר והמנוסה, מה כדאי לעשות. אני חושש שמתחיל להירקם כאן משהו מעבר לידידות, כי אני לא מפסיק לחשוב עליה. למען הסר ספק - מעולם לא בגדתי, שלמות המשפחה היא ערך עליון בעיניי. ולמרות המשיכה שלי כלפיה, ברור לי שאני לא מתכוון לעשות איתה שום דבר פיזי. יש לי את הגבולות שלי. יש לכם עצה בשבילי?"

 

היצר גובר על המוח, אבל זו לא בגידה

* * *

 

"אני מרגיש צורך לעדכן אחרי כל התגובות שקיבלתי. זה לא הסתיים כמו שכולכם ייעצתם לי, אלא רק העמיק. חודשיים שאנחנו נפגשים, והתחיל להיווצר קשר חזק מאוד. אין מגע, אבל אני חושש שהתאהבתי, ואני חושב שגם היא".

 

* * *

 

"היא עזבה את בן הזוג שלה. אני מרגיש שאני נסחף למשהו שאין לי שליטה עליו. בראשונה בחיי, אני מפנטז על להתנשק. אני חייב להודות שנסחפתי עוד יותר בכיוון הגופני. היו נשיקות מדהימות וחיבוקים, אבל לא יותר מזה. אני מודע לכך שזה לא בסדר, אבל לא מסוגל לעמוד מול הצורך הזה לגעת בה. היצר גובר על המוח. אני מרגיש זוועה לצד אשתי ומרומם ומרחף לידה".

 

* * *

 

"עצרתי הכל! הודעתי לה שאסור לנו להיפגש יותר מעבר למה שאנחנו חייבים בעבודה, כי החיים שבניתי - העבודה, הילדים והזוגיות - חשובים לי יותר מהיחסים איתה".

 

* * *

 

"הפרידה לא צלחה. היא היתה ממש מפורקת, מתברר שאבא שלה עזב את אמא שלה כשהיתה ילדה, ומאז היא חיה בחרדת נטישה נוראית. היא עוזבת כל גבר שהיא פוגשת ומתקרבת אליו לפני שהוא יעזוב אותה. אני מתחיל להבין אותה יותר לעומק.

 

לגבי האזהרות שלכם כאן - זו לא בגידה. אין לנו יחסי מין, הפכתי להיות סוג של אבא עבורה, ואני לא מתכוון לנטוש אותה ולעשות לה בדיוק את מה שאבא שלה עשה. היא זקוקה לתמיכה שלי, אבל אני לא אהרוס את כל מה שבניתי עם המשפחה שלי בבגידה, למרות המשיכה שיש בינינו".

 

* * *

"כבר ברור לי שהפרידה הקצרה רק קירבה בינינו. ככל שאני מכיר אותה יותר - אני מוקסם. גם השיחות שלנו מדהימות. אני מרגיש שמצאתי נפש תאומה. מעולם לא הרגשתי כך עם מישהו אחר. גם היא אומרת לי שעם כל העקרונות שלה נגד יחסים עם גבר נשוי, היא לא מצליחה לוותר עליי והולכת ומתאהבת בי. אני מודה שזה מחמיא לי.

 

למרות שאשתי היא אדם מדהים, אני חייב להכיר בכך שחסר חום בינינו בשנים האחרונות. השיחות שלנו נעשו קצרות וענייניות, טכניות. אנחנו לא רבים, ומעמידים צוות מצוין מול הילדים, אבל עכשיו אני מבין שחסר משהו רציני - התרגשות, התלהבות, שמחה ותשוקה".

 

* * *

 

"עבר חודש. אני חייב להתוודות: כבר כמה שבועות שיש בינינו יחסי מין. מצד אחד אני מרגיש על גג העולם, אף פעם לא היה לי סקס מדהים כזה. מצד שני, זהו. חציתי את הגבול. הידיעה מה אני מעולל לאשתי ולמשפחה שלי אוכלת אותי מבוקר עד ערב.

 

אני מת מפחד שלא יעמוד לי עם אשתי ומתחמק מלהיות איתה. ברור לי שגם אם אנסה להתנתק עכשיו זה לא יחזיק מעמד, זה חזק ממני. זה רק עניין של זמן עד שאשתי תעלה על זה, יש לה את האינטואיציות שלה. עכשיו אני מבין למה אנשים בוגדים, ויחד עם זה ברור לי שזאת רק פרשיה, שום דבר לא יגרום לי לרצות להרוס את המשפחה שלי".


 

ההמשך בקיצור: לאחר חודשיים התחילה הקולגה הצעירה ללחוץ עליו. היא רצתה לדעת איפה היא עומדת. היא התאהבה בו והיתה מוכנה להקים איתו משפחה חדשה, למרות המטען הלא פשוט של גרוש עם שני ילדים על כל המשתמע מכך, או לשמוע ממנו שהוא לא מוכן לפרק ואז להיפרד ולבנות את עצמה מחדש, אבל שיחליט. הוא מצא את עצמו חושב לעזוב את הכל ולהקים איתה זוגיות חדשה ונמצא בהתלבטות וסבל גדול. מאז הוא לא פנה אלינו יותר בפורום.

 

יחד עם הריגוש מגיעים רגשות אשם

אז מה בעצם קרה לו, ואיך מסבירים את התפרקות כל הדעות והערכים עליהם גדל ודגל כל השנים?

 

ההתרגשות וכל מה שאנחנו מכנים "התאהבות" היא אחד הדברים הראשונים שנעלמים אחרי שחיים תקופת זמן עם בן זוג. למרות שהתמסדנו המערכות בגופנו שמיועדות לשרת את הצורך האבולוציוני של מציאת בן זוג, עדיין מתפקדות לטוב ולרע.

 

התחושות המתלוות להיכרות עם מישהו חדש נעימות ומרתקות. יש אנשים שהריגוש הזה מאוד חסר להם ביום יום, ואם קורה שנוצר עניין במישהו חדש - המערכת הרדומה קמה, וממש לא מתחשק להשתיק אותה שוב.

 

התאהבות, גם אם היא אסורה, מעוררת בנו כמיהה להיות כל רגע בחברת אהובנו. אנחנו מוצאים עצמנו מהרהרים בו ללא הרף, מתכננים איך ומתי לפגוש אותו, וההתעסקות הזו ממלאת את כל הווייתנו.

 

יחד עם הריגוש עולים מיד רגשות אשם, שכן ברובנו נטועים היטב ערך האמון בזוגיות והאיסור על בגידה. התשוקה שמתנגשת עם העמדה המוסרית שלנו מעוררת חוסר נוחות ופער שקשה להסתדר איתו לאורך זמן.

 

למנגנון השואף למצוא איזון ועקביות פנימית קוראים דיסוננס קוגניטיבי (פער הכרתי), תיאוריה שהגה ליאון פסטינגר במאה הקודמת ופועלת כשהערכים שלנו מתנגשים עם מה שקורה לנו בפועל. מתעורר מתח פסיכולוגי וצורך חזק לצמצם את הפער, גם אם הדבר כרוך בהתנהגות לא הגיונית.

 

תפישת המציאות הופכת סלקטיבית

במקרה של הגבר שלנו, הוא שכנע את עצמו בשלבים הראשונים שהוא כאן רק על תקן "אבא" כי היא כל כך סבלה מהנטישה של אביה, והוא צריך לתמוך ולהוכיח לה שלא כל הגברים נוראיים. ההתבטאויות הנחרצות שלו לטובת ערכי המשפחה התרככו והפסיקו להיות נחושות ככל שחיי הרגש והתשוקה התגברו.

 

אנחנו פועלים באופן בלתי מודע בדרכים שונות כדי להגיע למצב בו אנחנו משלימים עם המצב הבלתי נסבל ומיישבים את הפער. ראשית, משהו בתפישת המציאות משתנה ונעשה סלקטיבי יותר. אנחנו משכנעים את עצמנו שהאהוב הרבה יותר מדהים ומתאים לנו, ובו זמנית "מקטינים" את בן הזוג הקבוע ורואים בו רק את מגרעותיו.

 

שנית, אנחנו מאדירים את מה שקרה כתור אהבה חד פעמית, אהבת חיינו, ועושים לעצמנו הנחה מול מערכת הערכים שמתאימה אולי לאנשים רגילים, אבל מתמוטטת מול אהבת אמת נדירה ומיוחדת כזאת.

 

שלישית, שינוי עמדות: אני "מגלה" שהשתניתי, אני בעצם אדם מסוג אחר, אני מחליט שאי אפשר לאהוב כל החיים את אותו אדם, אז מוטב לעזוב עכשיו, כאשר כל החיים לפני.

 

להכניס את ההיגיון חזרה לתוך ההתאהבות

אנחנו בעצם מתמודדים בלי להתמודד. אנחנו נישאר עם ההתנהגות שנעימה לנו ומתגמלת אותנו, ועד מהרה נמצא את ההצדקות בעיני עצמנו ונשנה את תפישת המציאות כך שתגבה אותה.

 

די ברור אם כך, שקשה מאוד להתמודד בצורה של דיסוננס קוגניטיבי עם ה"צרה המתוקה" שנופלת עלינו. להגיע לפיתרון לבד יהיה כמעט בלתי אפשרי. עצם החשיבה על ההתאהבות שלנו במונחים של דיסוננס קוגניטיבי יוצרת עוד דיסוננס קוגניטיבי ממנו נרצה להימנע.

 

אולי אם מאוהב הגיוני יותר יקרא את ההסברים האלו, הוא יבין איך ההתאהבות גרמה לו לשנות את דעותיו ומשהו בו יקרא לו לעצור ולשלוט במנגנון כדי שזה לא ישלוט בו. או אולי, אם קורא את המאמר מישהו על סיפה של פרשיה אסורה, הוא יבין מול מה הוא עומד ויצליח לעצור לפני ש"מחלת ההתאהבות" תדבק בו.

 

מי שייכנס לפרשיית אהבים יגלה עד מהרה שזו דרך ללא מוצא, סיבוך אמיתי בלי בו פתרון מיטיב. כולם נפגעים בשלב זה או אחר.

 

יועץ הזוגי העובד עם בני זוג שרוצים להתגבר על התאהבות מחוץ לנישואים שנחשפה ולשקם את הזוגיות יכול, כמובן לאחר שהוא נותן זמן לשלב ההכרחי של הוצאת הקיטור, להשתמש באותם עקרונות כדי לייצר מציאות התנהגותית חדשה.

 

ככל שאתה מתאמץ להשיג דבר מה - הוא הופך בעיניך יקר המציאות ורצוי יותר. לכן חשוב שבן הזוג הנבגד לא "ישתטח על הרצפה" ויבטיח לבוגד לתקן את כל הבעיות שאולי הביאו לבגידה, אלא דווקא יציג דרישות, ישים גבולות ולא ימכור את עצמו בקלות למען שלום בית.

 

לשקם או לפרק?

על הצד הבוגד לעשות עכשיו מאמץ כדי להתקבל לזוגיות ולבית בחזרה. עליו לייצר פעילויות מיוחדות לשיקום ולהקדיש לכך זמן ומחשבה. יש סיכוי שככל שיתאמץ ויהיה עסוק בפועל בשיקום - כך ותפישתו את המציאות תיישר קו עם מעשיו.

  

  • דורית כהן היא פסיכולוגית, יועצת זוגית המתמחה בבעיות תקשורת ואינטימיות רגשית ומינית, בעלת אתר זוגיות – טיפול זוגי

 


 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מערכת הרדומה קמה, וממש לא מתחשק להשתיק אותה שוב
צילום: Index Open
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים