שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המצווה ו"עונשה"
    "הוא התקרב אליי יותר ושאל שוב, בקול רם 'זה מהתפילין?' לא יכולתי להתעלם עוד ועניתי 'כן, מה אתה רוצה ממני?' הוא תפס לי חזק את יד שמאל והתחיל לבעוט בי". נועה רז הותקפה על-ידי חרדי בגלל אמונתה הדתית

    בכל בוקר אני קמה ומתפללת שחרית, עם טלית ותפילין, כפי שציוונו הקב"ה. בתור מי ששייכת לתנועה המסורתית (קונסרבטיבית), ברור לי לגמרי שהמצוות הללו - להתפלל, להתעטף בטלית, להניח תפילין - חלות על כל יהודי מאמין באשר הוא, גם על היהודיות.

     

    אני רגילה לשמוע אמירות מתריסות בנוגע לאמונתי הדתית, החל מ"קונסרבטיבי? מה זה בכלל?" וכלה ב"אתם בכלל לא יהודים, אלא כופרים". אני גם מורגלת לצערי לקרוא חדשות על האלימות הדתית המשתוללת במדינה. זה מתחיל באלימות נגד נשות הכותל, עובר דרך קווי ההפרדה שהולכים ומתפשטים בכל הארץ ופרשת הקברים בברזילי, ואיפה זה ייגמר? אני לא בטוחה שאני רוצה לדעת.

     

    אבל כל המורגלות שלי וכל המודעות שאני מסתובבת איתה כמו שריון, לא עמדו לצדי ביום שלישי בבוקר, כשחרדי עם שנאה בעיניים החליט לתקוף אותי בגלל האמונה שלי באלוהים.

     

    "אישה, תועבה, חילול הקודש"

    השעה הייתה 07:30 בבוקר, שקט ברחובות. ישנתי אצל חברה בבאר שבע, קמנו, הנחתי תפילין, התפללנו, חלצתי תפילין, שגרה. יצאנו מהבית, נסעתי לתחנה המרכזית וכל מה שחשבתי עליו זה איך אני מרוויחה כמה שעות שינה לפני העבודה, אבל זה לא ממש יצא לפועל.

     

    כמה דקות אחרי שהגעתי לתחנה, שמתי לב לאדם מבוגר, בלבוש חרדי, שעומד ובוהה ביד שלי. עברו כמה שניות נוספות, וכנראה שהוא הבין שהמבט שלו לא מעביר את המסר מספיק בבירור. הוא רכן קצת לעברי, הצביע על הפסים האדמדמים על היד, אלו שנשארים על העור גם דקות ארוכות אחרי שהוסרו התפילין, ושאל "תגידי, זה מהתפילין?" התעלמתי, אבל הוא שוב שאל: "זה מהתפילין?" התעלמתי שוב, והוא התקרב אליי עוד יותר, נעמד ממש בצמוד אליי, ושאל שוב, בקול רם: "זה מהתפילין?" לא יכולתי להתעלם יותר, אז הסתכלתי עליו ועניתי: "כן, מה אתה רוצה ממני?"

     

    האמת שהייתי בטוחה שברגע שאענה לו הוא יפלוט איזו קללה, יסתובב ויעזוב את המקום, אבל טעיתי. הוא רק התחיל. הוא תפס לי חזק את יד שמאל, ופשוט התחיל לבעוט בי. על הדרך גם לא שכח לצרוח בליל מלים כגון "אישה", "תועבה", "חילול הקודש" ועוד.

     

    ברגעים הראשונים לא יכולתי לזוז. בכלל לא הבנתי מה קורה. אחרי כמה שניות התעשתתי, נאבקתי בו כדי לשחרר את עצמי, ורצתי לאוטובוס שהגיע. הרגשתי לגמרי לבד. המקום לא המה אדם, אבל היו שם אנשים. חלקם הסתכלו בעניין, חלקם הסיטו המבט. רק אישה אחת זרקה לעברו "תעזוב אותה כבר בשקט". אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו לא הייתי מצליחה להתחמק.

     

    כל דאלים גבר, כל דמושפלת אישה

    לא, זה לא סיפור על איש אחד שתקף מישהי בתחנת אוטובוס. זה אפילו לא סיפור על אלימות נגד נשים. זה סיפור על אלימות דתית. זה סיפור על תקיפה של אדם על רקע אמונתו, על רקע רצונו לעבוד את הקב"ה בדרכו, בדל"ת אמותיו, לפי תפישתו, לפי הבנתו את תורתנו הקדושה.

     

    הבעיה אינה טמונה רק באיש ההוא, בתוקף. היא טמונה באלה שחינכו אותו, במנהיגיו שמתבטאים באופן בוטה ואלים נגד כל פרקטיקה דתית שאינה חרדית. באלה שגידלו אותו וטיפחו אותו באווירה שבה ניתן להגיד בלי להניד עפעף שקונסרבטיבים הם לא דתיים, שמישהו מעדה אחרת הוא ג'וק, שישנו רק מגזר אחד (חשוך במיוחד) שקובע מיהו יהודי.

     

    אנחנו חיים במדינה שבה כל דאלים גבר, וכל דמושפלת אישה. ככל שאנחנו הולכים ומתחרדים, הולכים ומקצינים, הקצוות האלה הולכים ונהיים יותר ויותר ברורים ומפחידים. היהדות הפלורליסטית, על גווניה השונים, עושה ימים כלילות כדי לשנות את המצב הזה. זה מתחיל בבתי כנסת שוויוניים ומכילים, וממשיך בטקסי חיים לכולם, כולל כולם.

     

    איך שאני רואה את הדברים, התנועות האלה מצילות את צביונה היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל, וזה עוד מעבר לתפקידן בזירה הבינלאומית, ההסברתית והחינוכית. אבל המדינה שלנו, זו שאמורה מצד אחד להגן עלינו ממטורפים ומשיחי שקר, ומצד שני
    לטפח כוחות חיוביים ומקדמים, המדינה הזו יורה לנו ברגל כל פעם מחדש.

     

    אנחנו יכולים לצאת נגד החרדים עד מחר, אבל הם לא האשמים הבלעדיים. הם חרדים, זו אמונתם, וזכותם להחזיק בה. מי שאשם באלימות זו גם המדינה, שנותנת להם גושפנקא לכל התפרעות, ואנחנו, שסוחבים ושותקים. ואם לא נתעורר ונעשה משהו, נמצא את עצמנו עוד כמה שנים חיים במאה שערים פינת טהרן.

     

    ביום שלישי בלילה חזרתי הביתה מהעבודה. בפינת הרחוב שלי חנה טנדר של חב"ד שהיה מוקף בחסידים. אני מחבבת את אנשי חב"ד, רובם ככולם אוהבי אדם ועם רבים מהם יצא לי לנהל דיאלוג פורה, על אף חוסר ההסכמה העקרונית בינינו. אבל הפעם מצאתי את עצמי עושה עיקוף רק כדי לא לעבור דרכם. הפחד משתק, גם אותי. זה נכון שהאיש שתקף אותי אינו מדגם מייצג, אבל לבעוט במישהי רק כי היא מתפללת לקב"ה? הדרך מכאן ועד לשליפת סכין מאוד קצרה. זה גורם לי לתהות מי מבינינו הוא היהודי.

     

    • הכותבת היא חברת התנועה המסורתית. תלונה הוגשה במשטרה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים