שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מפלצות התהילה

    בשנה הבאה מטאליקה תסגור 30 שנות עשייה, רובן הרבה אחרי השיא שלה בשנות ה־90. ובכל זאת, הלהקה סוחבת איתה המוני מעריצים נאמנים, שרובם לא נולדו כשהוקמה, והם סולחים לה על הכל: על המוזיקה הבינונית, על פרשת נאפסטר, על ההתמסחרות. למה דווקא מטאליקה? המעריצים מגלים

    לא לחינם נקרא הסרט התיעודי אודות מטאליקה משנת 2004 "סוג של מפלצת". הלהקה, שנותנת בראש כבר מאז 1981, היא אחת ממפלצות הרוק האחרונות שממשיכות לעבוד, להעלות מופעים ראוותניים ובעיקר ממשיכות לנסות ולרצות את הקהל הנאמן שלהן. אם תשאלו את עשרות אלפי מעריצי הלהקה בארץ, אז ג'יימס האטפילד, לארס אולריך וקירק האמט היו יכולים כבר מזמן לפרוש ולהשתרע על ערימות של תמלוגים שהרוויחו עבורם ארבעת אלבומי הלהקה הראשונים והמצליחים.

    אם תתעקשו, תצליחו לחלץ מאותם מעריצים, שמתפזרים על פני לא מעט גילים (מ־12 עד 50), הודאה שמאמצע שנות ה־90 התוצרת היא לא ממש אותה התוצרת, אבל אהבה ראשונה, אתם יודעים, קשה עד בלתי אפשרי לזנוח מאחור. אין פלא אם כך שהם מוכנים לשלם קרוב לאלף שקל לאדם (מחירי הכרטיסים נעים מ־350 שקל ועד 990) כדי לראות אותם מופיעים בארץ ב־22.5.


    כמו חנות מכולת? פועלת כמו עסק לכל דבר ועניין. מטאליקה

     

    למרות שהלהקה היתה כאן כבר פעמיים (ב־93' בפארק הירקון וב־99' בראשון לציון), צפויים להגיע להופעה הנוכחית מעל 30 אלף איש, על פי הערכות המפיקים. מדובר במספר די מרשים בהתחשב בעבודה שהמפיקים לא הצליחו למצוא ספונסר גדול שיציע מבצעים להוזלת הכרטיסים. כל אלה רק מחזקים את התחושה כי מטאליקה היא אחת הלהקות הגדולות ביותר שהציבור הישראלי, על כל גווניו, אוהב להעריץ וגם לגדף מדי פעם. האזכור, בהקשר הזה, של הסרט הדוקומנטרי המדובר על הלהקה אינו אקראי. הסרט המצוין ההוא (חפשו אותו בספריית האוזן השלישית) הציג את הלהקה בצורה נלעגת, אבל בעיקר, ככזאת המתפקדת כעסק לכל דבר. הסרט עורר מעריצים רבים, שנשארו עם טעם מר בפה מפרשיית נאפסטר (הלהקה יצאה בשנת 2000 נגד ההורדות הבלתי חוקיות והיתה הגורם לירידתו של האתר מן הרשת), לנטוש את הלהקה. האלבום הכושל מ־2003, "St Anger" לא הפסיק את תהליך ההידרדרות. ובכל זאת, נותרו לא מעט מעריצים שהתעקשו וקבעו: לא משנה מה יעשו חברי הלהקה, משפחה לא מחליפים.

     

    קשה להתעלם מתופעת ההערצה למטאליקה, להקה שעושה מוזיקה פחות ופחות רלבנטית ובכל זאת שומרת על בסיס מעריצים נרחב שרק הולך וגדל. ניסיון למפות את גלי הערצה מתחיל במרכז עם גרעין חובבי המטאל שגדלו בשנות ה־80. כמו ביתר מדינות העולם, מעריצי הלהקה משנותיה הראשונות התבגרו בתקופה שבה שלטו להקות משעשעות וצבעוניות כמו מוטלי קרו או ואן הלן. מטאליקה הציעה משהו אחר: ארבעה גברים לבושים שחור שמנגנים מהר, עוסקים בכל מה שגורם לטינאייג'ר ההורמונלי לרייר ומגירים זיעה על כל דיסטורשן - לא היה ספק שמדובר בפצצה מתקתקת. הקשיחות הטסטוסטרונית עשתה את שלה והלהקה זכתה במקום של כבוד בקרב מעריצי מטאל, שנים רבות לפני האלבום השחור המהולל, שיצא לאור ב־1991 ועדיין נחשב לאבן דרך ברזומה העשיר של מטאליקה.


    מקום של כבוד בקרב מעריצי המטאל בעולם

     

    עם זאת, ומן הסתם גם מבלי להתכוון, הפכה מטאליקה לתשובה האולטימטיבית לצרכיהם המיוחדים של בני הנוער הישראלים דווקא. ג'קי שרגא (47), לשעבר המנחה האגדי של "נקודת הג'ק", תוכנית המטאל האגדית ברדיו תל אביב, מנסה להסביר: "מטאליקה דיברו על דברים שנגעו לנוער הישראלי, כמו הפחד לצאת למלחמה. ומעל לכל, הם דיברו לקהל שלהם בגובה העיניים. שלושת, או ארבעת, תלוי את מי שואלים, האלבומים הראשונים שלהם קבעו תו איכות גבוה ללהקה, כאשר האלבום השחור, והנגיש יותר, מסמן את שיאה של אותה תקופה". לדבריו, מטאליקה של היום היא להקה אייקונית ממש כמו האבנים המתגלגלות. "העובדה שהם מצליחים בכל פעם להמשיך ולגייס דור חדש שממשיך לגלות את הלהקה, היא תופעה מיוחדת. נערים בני 12 מכירים מראש את הלוגו ואת השם וניגשים ביראת כבוד לתקליטי הלהקה. עובדה זו מעצימה את החוויה יותר. לגבי הדור המבוגר יותר, אין מה לעשות, ככל שמתבגרים, כך רוצים להזדהות עם הדמות הצעירה שלך. גם העובדה שהיום המוזיקה נגישה כל כך בעזרת הרשת לא פוגעת במטאליקה ואפילו מחזקת אותה. יש היום כל כך הרבה זבל ברשת, כך שאתה יודע שכשאתה פונה לתקליט של מטאליקה אתה מקבל משהו איכותי ולכן האלבומים שלהם ממשיכים להיות המבוקשים ביותר באתרי ההורדות, אבל גם במכירות".

     

    למרות טענתו של שרגא באשר לדור הצעיר שממשיך לגלות את הלהקה, בני הנוער מגלים הרבה פחות נאמנות עיוורת מהדור הוותיק ויש להם הרבה מה להגיד על ההתנהלות של מטאליקה בשנים האחרונות. אחד כזה למשל הוא אגם אפשטיין, תלמיד תיכון בן 14, עם דעה מאוד מגובשת על הלהקה שקיימת יותר שנים ממנו. מבחינתו, מטאליקה היא למעשה שתי להקות שונות, זו של עד האלבום השחור וזו שלאחריו: "היום מטאליקה הם כבר להקה של זקנים, הם שינו את הסגנון שלהם ואפילו ג'יימס לא נשמע אותו הדבר. אני עדיין אוהב מאוד את האלבומים הראשונים אבל אחרי ששמעתי רק מטאליקה במשך שנה וחצי עברתי לדברים כבדים יותר, היום הם כבר התמסחרו".

     

    אפשטיין מסביר כי תופעות כמו בגד ים רשמי של הלהקה תחת המותג של חברת גלישה מפורסמת וחתימת החוזה עם פלייסטיישן לגבי השתתפות ב"גיטר הירו", הוציאה לו את החשק מהלהקה, אותה גילה בעזרת אחיו הגדול. "אני מרגיש שהם ממשיכים לעשות מוזיקה רק בשביל הכסף והם לא באמת המציאו את הסגנון", הוא מוסיף בזעף.


    לא מסוגלים להפסיק לעבוד. לארס אלריך נותן בראש

     

    מתבקש לפטור את אפשטיין בחיוך אבהי משועשע, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שחברי הלהקה עשו הרבה מאוד כסף בתחילת הקריירה ולמען האמת, יכלו לפרוש בשקט עוד בראשית שנות ה־2000 לחיי כפר נוחים ומפנקים ולחסוך מאיתנו כמה מהניסיונות הפחות מוצלחים שלהם. עם זאת, כפי שחובבי הלהקה הוותיקים יותר מסבירים, מטאליקה לא מסוגלת להפסיק לעבוד. גם לאחר מות הבסיסט הראשון (קליף ברטון) בשנת 1986, כתוצאה מתאונת דרכים במהלך מסע הופעות של הלהקה באירופה, ועזיבה של בסיסט נוסף (ג'ייסון ניוסטד) בתחילת שנות ה־2000 בשל לחץ, לא עצרה המכונה מלכת. גם ב"סוג של מפלצת" ניתן לראות כיצד פונים חברי הלהקה לטיפול כדי שיסייע להם לעבוד על הדינמיקה הקשה ששררה באותן שנים ביניהם, גם בעקבות ניסיונות גמילה מאלכוהול של האטפילד. אבל מעריצי הלהקה לא רואים בכך מרדף אחרי כסף, אלא מוסר עבודה גבוה ודבקות במטרה הנעלה של שימור ההרכב הכמעט מקורי. אלה למשל הן חלק מהסיבות שגרמו ליורי סביצקי (47), טכנאי מחשבים, להמשיך ולאסוף באדיקות כל חומר שניתן לקושש בארץ על הלהקה. האוסף שלו כולל חבילות אלבומים בהוצאות מיוחדות, דגלים, חולצות וכל הקלטה קיימת. חוץ מזה הוא לוקח חלק פעיל מאוד במועדון המעריצים המקומי.

     

    "אספן הוא תמיד אספן. גם כשהייתי נער בברית המועצות, שם גיליתי את הלהקה, הצלחתי להשיג קלטות שלהם. מהרגע הראשון המוזיקה שלהם נשמעה לי אמיתית והיא בלטה במיוחד על רקע הרוק המזעזע של שנות ה־80", הוא מסביר. סביצקי מספר שקלטות של מטאליקה נמכרו אז ברוסיה בשוק השחור והיו למעשה הקלטות פיראטיות שהועתקו מהמקור. פעם בשבוע היתה המשטרה המקומית פושטת על הסצנה המחתרתית אך הקלטות המשיכו להגיע בדרך לא דרך לרוסיה. מטאליקה היא אחת הלהקות האהובות ביותר על הקהל הרוסי, ועם העלייה הרוסית הגיעה גם סצנת ההערצה לפה ומצאה את מקומה בין המעריצים המקומיים.

     

    "לא הפסקתי לעולם לאהוב את מטאליקה גם בתקופה של נאפסטר והמריבות. כמו שאני לא יכול לא לאהוב את אשתי והילדים שלי", אומר סביצקי, "ככה המשכתי גם אחרי זה לקנות את האלבומים. הבנתי שאז הם היו בתקופה קשה ובמשבר. למרות זאת, האלבום האחרון שלהם (“Death Magnetic”) הוא כבר חזרה לסאונד הישן והטוב שלהם. מה גם שבהופעות הם ממשיכים לנגן בעיקר את החומר הישן שהמעריצים הוותיקים אוהבים, כך שאין ספק שאני אלך להופעה".

     

    למה דווקא מטאליקה שרדה, בניגוד ללהקות אחרות?

    "מטאליקה היא אומנם להקת מטאל, אבל היא יכולה להגיע לכולם. לצד שירים רועשים שהם עושים מצוין, יש להם גם בלדות שהן הטובות מסוגן. אני חושב שהיום שומעים את מטאליקה כמו את הביטלס, אין להם גיל וגם למעריצים שלהם אין גיל מוגדר".

     

    כאילו רק כדי להוכיח את הטענה של סביצקי, כדאי לתפוס שיחה עם אחד המעריצים הגדולים של מטאליקה בארץ וזה שמנהל את אתר הלהקה בארץ. קוראים לו שחר מזרחי והוא חייל בן 20. מזרחי מסביר כי בנה את האתר שלו אחד לאחד על פי האתר המקורי של הלהקה. הדבר היחיד שמבדיל בין השניים הם התמונות מהמסיבות המקומיות והמסרים לקראת האירוע הגדול שייערך החודש. האתר, שהושק לפני חמש שנים כפרויקט אישי וקטן, הפך באמצעות דבקות ומסירות לאתר הרשמי, תוך שהוא נמצא בקשר מתמיד חברת התקליטים הליקון, שמפיצה את אלבומי הלהקה בארץ. "אני לא חושב שאני צעיר מדי. אם אתה עושה ואוהב מספיק את מה שאתה עושה אז גם אחרים שמים לב. אני חושב גם שמטאליקה מתאימה מאוד לתקופה הנוכחית, כי אני מרגיש שהרוק חוזר להיות באופנה, אפילו ב'כוכב נולד' יש זמרים כמו מיי פיינגולד שנוטים לכיוון הרוקי יותר", הוא מציין.

     

    • את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לארס אלריך
    ג'יימס האטפילד
    קירק האמט
    לאתר ההטבות
    מומלצים