המערב הפרוע: לנאש חסרה טבעת, גם לקובי

שמעו קטע. לסטיב נאש יש 112 משחקי פלייאוף בקריירה בת 14 שנה, והוא עדיין לא זכה בטבעת אליפות. לעזאזל, הוא אפילו לא הגיע לסדרת גמר. עכשיו, עם עוד פציעה הירואית, הפעם מעל לעין, הוא רוצה לשבור את הנאחס ולהשיג את האליפות שכל כך חסרה לו.

הבעיה - מנגד יש את קובי בראיינט שרוצה להתקרב למייקל ג'ורדן, ואת פיל ג'קסון שרוצה לברוח לרד אאורבך. חם בטוח יהיה בסדרת גמר המערב, כשהלוס אנג'לס לייקרס יארחו הלילה (04:00, ישיר בספורט 5) את פיניקס סאנס (בעונה הסדירה: 1:3 ללייקרס).

אז איך היה בפלייאוף?

הלייקרס העלו עוד הילוך, זה אומר שהם הגיעו לשלישי, וזה הספיק בכדי לעשות סוויפ על יוטה פצועה ומאכזבת. יותר מדי פעמים, גם במהלך העונה, יש הרגשה שב-LA מרגישים שכל מה שצריך לעשות בשביל לנצח משחקים, זה לתת פה ושם קווץ' הגנתי, ולשמור על אחוזי קליעה הגיוניים.

יוטה ניסתה, היתה קרובה, אבל ממש לא יותר מזה. ככל שהתקדמנו בסדרה, היה נדמה שללייקרס יותר קל, את גאסול לא היה מי שיעצור, אודום תרם, בכלל הספסל התחיל לתת תוצרת, וקובי? הדומיננטיות שלו התבטאה באחוזים גבוהים ולקיחת אחריות ברגעים קריטיים.

הסיפור של פיניקס היה מדהים. אנחנו הימרנו על סאן אנטוניו, בגלל הרוע והנסיון, אבל באו הסאנס ושיחקו את הכדורסל שלהם באופן כל כך מדויק וסוחף, שזה הכריע את הספרס, קבוצה שהגיע לשיא בסדרה הקודמת מול דאלאס. אבל סוויפ? בסאנס קלעו מעל 110 נקודות בשלושה מארבעת המשחקים מול הספרס, ופשוט התישו אותם התקפית, מאנו ג'ינובילי קיבל טיפול שמיכה מגרנט היל והצוות המסייע של סאן אנטוניו איכזב, הודות למשחק הקרבה עצום של כל שחקני הסאנס.

ה-מאצ' אפ: בראיינט מול נאש

זאת ממש לא השוואה הגיונית, כל אחד מוביל את קבוצתו מעמדה שונה. הלייקרס, כמו קליבלנד, לא מסתמכים על רכז דומיננטי, יש כוכב על והוא מנהל את העניינים כשהמצב נהיה קשה. לאורלנדו, בוסטון ופיניקס יש מנהל עבודה בעמדת הרכז.

סטיב נאש מגיע לסדרה הזאת חבול ופצוע (עין נפוחה, זה היה הדו"ח הרפואי האחרון) אבל עם הרבה אמביציה לקחת את פיניקס עד הסוף, כשלא ברור כמה הזדמנויות נשארו לו, אם בכלל. הוא שולט בקצב, ומפעיל את סטודומאייר וחבורת הקלעים שסביבו.

גרנט היל יצטרך להתמודד עם קובי, ואם מהסיפור הזה הוא יוצא מנצח אז מדובר כנראה בתחיית המתים. יש הרגשה שקובי מגיע לפלייאוף בוגר ובטוח יותר בחבריו, מה שהופך אותו לחד ומסוכן מתמיד. הוא לא לוקח אליו את המשחק בכוח, הוא פשוט עושה את ההבדל כשצריך.

הנושא החם: קצב אש

פיניקס מגיעה למפגש עם קבוצה שאוהבת לשחק מהר ולקלוע הרבה, אבל גם יכולה לשחק לאט ולטחון אותך מתחת לסל. מה עושים? מקווים שג'ייסון ריצ'רדסון יפגע (האחוזים שלו מול הלייקרס השנה עמדו על 31% שהניבו רק 8.8 נקודות), שאמרה ימצא דרך להתנער מביינום ואודום, כי נאש יחפש אותו בפיק אנד רול. הספסל חייב להמשיך לתרום, כי נאש ייסגר על ידי שחקנים חזקים וגבוהים ממנו, והקלעים יצטרכו לסדר לעצמם קצת מצבי קליעה.

הלייקרס ימשיכו ללכת אל גאסול וביינום, כי אמרה שוכח לעיתים לשמור ורובין לופס הוא בגדר אניגמה. אם קובי יברח לגרנט היל, ימשיך לשמור על ממוצע של 30 נק' למשחק ועדיין יראה עוד 4 חברים לפחות קולעים בדאבל פיגרז, אז לא משנה כמה פיניקס תקלע, ללייקרס תמיד יהיה קצת יותר.

בכך למעשה, הוציא ג'קסון מהארון את דרך הכדרור של נאש, שעל פי ג'קסון, מבצע עבירת צעדים. נאש עקץ עם אחת קטנה משלו, כשנתבקש להגיב ואמר: "אם למאמן הכי טוב בליגה, גרג פופוביץ', לא היתה בעיה אם זה, אין סיבה שלג'קסון תהיה בעיה".

ה-x פקטור:

מי יעמוד מול למאר אודום? אם הוא יבוא מפוקס (זוכרים את הסדרה בעונה שעברה?) אז פיניקס בצרות, כי הוא חתיכת מיס-מאץ' מהלך כמעט מול כל הליגה. כשביינום איננו הוא פורח, קולע יותר ומציק יותר בהגנה. מצד שני, יבוא צ'נינג פריי, או ברבוסה או דרגיץ' ויתחרעו עם 20 נקודות ב-7 דקות, ככה סתם, משום מקום. ואז לך תרדוף אחרי פיניקס.

הפסימי מ-LA: כמה שתקלע, זה לא מספיק מול פיניקס.

הפסימי מפיניקס: ... של הלייקרס.