חבורת הזבל של המדינה
העונה הראשונה של "עספור" הביאה נוף חדש לטלוויזיה בישראל, אבל עכשיו מגיע האתגר הגדול של הסדרה: העונה השנייה. האם חנן סביון וגיא עמיר יצליחו לייצר עונה נוספת שלא תיפול מהמקוריות, השנינות והאיכות של הראשונה?
גם אחרי שהמסך ירד, אדרנלין הפרק האחרון לעונה הראשונה עדיין זרם בדם. "עספור" הגיעה לסיומה כשהיא משאירה שובל של רגשות אחריה. בניגוד לאחיותה החורגות לז'אנר, בהן לרוב בשבוע השידורים האחרון כבר ברור שהכל מסתדר והאהבה תנצח, אצל חבורת הזבל המודרנית קרו לא מעט התרחשויות עד שנפרדנו סופית.
מיכאלשווילי, סביון, עמיר וזהבי. כולם יצאו מרוצים (צילומים: אלדד רפאלי)
רק בשבוע האחרון הספיקה החבורה להשיג את כספי החוב, להסתבך שוב עם קובי, כמעט להרוג את אבא של מוטי, לאבד את הצ'ק וכמובן לראות את איציק עולה באש אחרי שאכל מהצלחת של המאפיונר. וכל זה בשבוע חג השבועות.
פרק הסיום ששודר אמש (ה') טמן בחובו טוויסטים רבים. לא האמנו ששיר תתחתן - והיא התחתנה; לא האמנו שסרגוסטי חי, ומסתבר שהאיש נושם;
ולמרות שכולנו האמנו שאיציק בנוסלי מסתובב חופשי בעולם הזה (או כמאמר הטוקבקיסטים "לא יכול להיות שהוא מת, יש עונה שנייה"), עד שנייה לפני כותרות הסיום, לא קיבלנו את התשובה.
זה בדיוק היה יופיה של "עספור". מעבר לכל מה שהזכרנו בכתבת התופעה החדשה שהסדרה הביאה איתה, ההומור, השפה, סט הצילומים המושקע ושאר החוקים שנשברו בדרמה היומית הזו, הקצב כאן היה מהיר. מהיר מאוד. מה שנפתח בפרק אחד ייסגר תוך שניים עד שלושה פרקים (אם לא בפרק יחיד), ולא לקראת סוף העונה.
באופן מפתיע אף אחד לא אכל את הצינור, וכולם יצאו מרוצים. לא המאפיונר שיצא בעור שיניו, לא ילד השמנת שבסוף קיבל את הבחורה ולא החבורה הירושלמית שבסוף השיגה את מבוקשה, גם אם נדמה לה שאחד מהם כבר לא איתנו. וגם הוא השיג את מה שרצה. אולי אם היתה רק עונה אחת, זה היה נראה אחרת.
האתגר רק מתחיל
אבל עכשיו, כשהסיפור הושלם ונאטם הרמטית, ניצב בפני היוצרים גיא עמיר וחנן סביון אחד האתגרים הגדולים שרבים כושלים בו: העונה השנייה כמובן. קל מאוד להיגרר לעוד עונה כאשר הנתונים שוברים כל שיא, כשב"הוט" מלטפים לך את האגו וכשהעם צועק "קצר וניוטון תעשו לי ילד". אבל הפעם, לא תהיה מחילה אם לא יהיה סיפור טוב באמת, כזה שיצליח להפתיע מחדש, מההתחלה.
עמיר וסביון, יוצרי "עספור". יביאו את המכה פעם נוספת?
חלק לא מבוטל מהחיבור שלנו כצופים הוא לסיפור. העלילה שרבים כל כך התחברו אליה, ולא תוכל לחזור על עצמה - אחרי שהם הצליחו להביא את המכה - כנגד כל הסיכויים. ניצחון יש רק פעם אחת. ואם בעונה הבאה לא יהיה להם ביד סיפור של תבוסה - חבל על הניסיון.
והפעם גם מותר לדרוש יותר. אחרי השקעה בצילומי חוץ, מותר לדרוש גם שחברת הכבלים תשקיע בסצינות האולפן. על חוסר האמינות בו הסלון לכלות הוא גם המשרד של "פלד ביטוחים", לא נמחל בעונה הבאה. כי נתנו את הנשמה - ומגיעה לנו תמורה לאגרה.
וכן, גם הדמויות יהיו חייבות להתחלף. שיר אמבר כבר נשואה לעמית פלד, ולא נקנה סיפור בו היא עוזבת אותו לטובת מוטי אמויאל. גם נקמה של קובי באיציק בנסולי לא תתקבל פה בסלחנות, כי כל זה יהיה צפוי מדי. לעומת זאת, דמויות מתחלפות חדשות ושחקנים חדשים - יתקבלו בברכה.
ואי אפשר בלי מילה טובה לאנסמבל השחקנים המרשים, שלא היה מובן מאליו בנוף הטלוויזיוני הצחיח: שלום מיכאלשווילי שהצליח להוביל סדרה יומית על כתפיו, עוז זהבי (כי אלוהים יודע מה העולם היה עושה בלעדיו), הפנים החדשות של אפרת דור;
אור בן-מלך ואביב אלוש שנולדו לתפקידים שלהם; גלוריה בס, אלינור קלוגר וגם עמוס תמם, דנה פרידר ושאר השחקנים המוכרים יותר, שהתאימו כמו כפפה לתפקידים שלהם.
אבל יותר מכל, את הכובע צריך להסיר בעיקר בפני גיא עמיר וחנן סביון, שמעבר ליצירה החדשנית והנועזת ששברה את החוקים ודיברה בעיקר בסאבטקסט, התעקשו ללהק את עצמם לתפקידים של קצר וניוטון. נכון להיום, אין עוד עצבן וקומפיוטר כאלה בטלוויזיה.
