החתונה שלנו היתה יותר יפה (לא שאני משווה)
הבעיה מתחילה כשחברים שלנו שמתחתנים מחליטים ברוב חוצפתם שהם יכולים לבחור יותר טוב מאיתנו ובוחרים על דעת עצמם את כל הספקים. רעות ואני די נעלבים ותוהים מדוע הם אינם מקשיבים לעצותינו, האם הם לא נהנו בחתונה שלנו???
במקרים רבים, אנשים הנמצאים במערכת יחסים מאוזנת ובריאה סבורים שהזוגיות שלהם היא הטובה ביותר, או לפחות מתמודדת נכבדת על התואר "הזוג המוצלח ביותר".
זוגות שכאלה נוטים לרוב לבצע השוואות בין מערכת היחסים שלהם לבין מערכת היחסים של חבריהם. אני לא אוהב את ההשוואות האלה, מכיוון שבסופו של דבר אני נדפק מהן. אני נדפק משום שאם ההשוואה תהיה לטובתי, היא כמובן תבוטל כלאחר יד. לעומת זאת, במקרים שההשוואה תהיה לרעתי, סביר להניח שאשמע על כך בתדירות של אחת לכמה שבועות. במקרים שההשוואה לרעתי, כל נקודות הזכות שצברתי עד כה בקניית מתנות יום הולדת שוות, בישול ארוחות ערב ומסאז'ים מפנקים נשכחות כלא היו.
דוגמה קלאסית ניתן למצוא במתנת האירוסים שקנה אחד מחברינו לארוסתו. המעצבן קנה לה טבעת יהלום בשווי 9,000 שקל, בלי להבין את אפקט הפרפר שתהיה לרכישתו על שאר הגברים. התוצאה היתה שהארוסה השוויצה בפני רעות ושאר חברותיה עד כמה חמוד ומתחשב הוא ואיך קנה לה בדיוק את הטבעת שחלמה עליה. אין צורך לספר שבשלב זה אני זכיתי למבט קר שבסופו המשפט: "למה לא קנית לי אתה טבעת יהלום שכזו???".
מובן שאחרי שאני סיפרתי לרעות כיצד אשתו של אחד מחברינו הרשתה לו שבוע וחצי בלבד לאחר שנולדה בתם הבכורה לחזור לשחק כדורגל פעמיים בשבוע אמרה לי רעות: "חבל שלא התחתנת איתה". אני לא רוצה לספר לכם מה מלמלתי לעצמי בשקט בשקט...
כאן המקום לציין שההשוואות במהלך הזוגיות אינן רק בנוגע לדברים זוטרים, אלא על נושאים מהותיים יותר, שם ההשוואה אינה מתרכזת רק בהתנהגותו של אחד מבני הזוג, אלא בהתנהלותם המשותפת של בני הזוג.
דוגמה לכך ניתן למצוא בהשוואות שעורכים זוגות לאחר חתונתם. לכל זוג ברור שהחתונה שלו היתה המדהימה ביותר בעולם, שהיה לו את התקליטן המקפיץ ביותר שקיים, האוכל הטעים ביותר, הצלם הטוב בעיר, וכמובן - גן האירועים השווה ביותר בסביבה (במקרה הזה אני חייב לציין שהחתונה שלי ושל רעות היתה באמת בטוב טעם, התקליטן שלנו היה נפלא, הצלם מעולה, וגן האירועים היה מהמם). זוגות לאחר חתונה כמוני וכמו רעות מחכים בקוצר רוח שאחד מחברינו יתחתן, זאת כמובן כדי להמליץ להם על הגן, התקליטן וכו' ולמעשה להשתתף שוב בחתונה הזהה לשלנו, שכאמור היתה כה נפלאה ומהנה.
הבעיה מתחילה כאשר אותם זוגות שמתחתנים מחליטים ברוב חוצפתם שהם יכולים לבחור יותר טוב מאיתנו ובוחרים על דעת עצמם את כל המוזכר לעיל. בשלב הזה רעות ואני די נעלבים ותוהים מדוע הם אינם מקשיבים לעצותינו, האם הם לא נהנו בחתונה שלנו??? הרי היה כל כך כיף! מיותר לציין שבחתונות שלהם באמת היה פחות כיף, וזה מנקודת מבט אובייקטיבית לחלוטין וללא משוא פנים.
כחלק מהליך ההשוואה אנחנו מבקרים את הזוגות האחרים. תהליך הביקורת מתחיל בדרך כלל לאחר מפגש עם חברינו היקרים. לאחר המפגש אנחנו מכנסים את "הוועדה לביקורת זוגות" ומסיקים מסקנות. במהלך אחד מדיוני הוועדה העלינו לדיון את המקרה של ל'. ל' הוא סיפור עצוב, שעל פי מסקנותינו, אשתו אומרת לו כל הזמן מה לעשות. אם להיות כנים, לרוב הגברים הנשואים הנשים אומרות מה לעשות, אבל במקרה של ל' זה כבר באמת לא נעים. זה מגיע בין היתר למצב שבעת הקניות בסופר אין לו כל זכות בחירה על הנכנס לעגלה. ואם יעז לשאול מדוע יש צורך למלא את העגלה בכמויות בשר המספיקות לשלושה ימי עצמאות רצופים, יקבל את התשובה: "כדי שיהיה, וחוצמזה זה בפריזר ולא מתקלקל". כך יוצא שכל תפקידו של ל' בסופר הוא לבצע שליחויות למדפים השונים, לסחוב את העגלה וכמובן, לשלם.
אני חושב שבסופו של דבר, רעות ואני עורכים במהלך הזוגיות שלנו השוואות כלפי זוגות אחרים מכיוון שהן מספקות לנו איזשהו מדד לגבי מצב הזוגיות שלנו. כי אחרי הכל, השוואה טובה היא כמו רכילות טובה: היא מספקת הצצה קטנטנה לחייהם של חברינו, רק שבסופו של דבר, במקום להופיע אצל גיא פינס, מופיעים בוועדה של משפחת מלכה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
