שתף קטע נבחר

טוי דיוויז'ן

מאחורי הסדרה הגאונית "צעצוע של סיפור" עומדת חבורת אנשים שאשכרה מאמינים שסיפור טוב יותר חשוב מגימיקים מטופשים של תלת ממד. לרגל יציאת הסרט השלישי בסדרה, מסביר הבמאי, לי אנקריץ', למה בפיקסאר הם לא כמו כולם

ב־1995 השתנו פני סרטי האנימציה, כפי שהכרנו אותם. אחרי שנים של סרטי דיסני מתקתקים שנעשו בטכנולוגיה הקלאסית (פריים ביי פריים), הגיח למסכים "צעצוע של סיפור", הפיצ'ר הראשון שנעשה באנימציה ממוחשבת, והעיף לכולנו את המוח. שיתוף הפעולה החלוצי בין אולפני דיסני וחברת האנימציה הממוחשבת פיקסאר, גם הניב נתונים מרשימים בקופות: הסרט גרף 358,100,000 דולר ברחבי העולם. תעשיית המוצרים הנלווים לא איחרה להצטרף ו־וודי הקאובוי, באז האסטרונאוט וחבריהם לחדר הילדים הפכו לחלק מחיינו. סרט ההמשך המתבקש הגיע ב־1999, וגם הוא הפך להצלחה קופתית מסחררת. אחריו החליטה כנופיית הגיקים המגניבים מפיקסאר לקחת פסק זמן מגיבורי "צעצוע של סיפור" ולטפח גיבורים חדשים.

 

אבל הגעגועים לילד אנדי ולצעצועים שלו לא הרפו מג'ון לסיטר, הרוח החיה בפיקסאר, וחבר מרעיו. "אנחנו בפיקסאר אוהבים את הדמויות של 'צעצוע של סיפור', הן סלע הבסיס של האולפן שלנו, יותר מכל הדמויות האחרות", הסביר לי אנקריץ', מיוצרי "צעצוע של סיפור", כשראיינתי אותו בפסטיבל ונציה. "ג'ון אמר שנעשה עוד סרט בסדרה רק אם יהיה לנו סיפור טוב ומעניין ששווה לספר אותו. לוקח ארבע שנים לעשות סרט, אז הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות זה לעבוד בשביל משהו שאנחנו לא נלהבים לגביו".

 

אנקריץ' בן ה־43 הוא חלק בלתי נפרד מטרילוגיית "צעצוע של סיפור" ומהצלחתה. בסרט הראשון הוא היה רק העורך ("כשעבדנו על הסרט הראשון ידענו שאנחנו עובדים על משהו ממש גדול, אבל לא ידענו שהוא הולך להשתלט על התעשייה וכל אחד ירצה לעשות סרטים באנימציה ממוחשבת"), ומאז הוא לא מפסיק להתקדם. בסרט השני בסדרה, מלבד העריכה הוא כבר היה שותף לבימוי, וב"צעצוע של סיפור 3", הוא השלים לחלוטין את כיבוש תואר הבמאי.


"הקפיצה לתלת ממד ממש מגניבה". צעצוע של סיפור 3

 

לראשונה בדברי ימי "צעצוע של סיפור", הסרט החדש נעשה בטכנולוגיית תלת ממד, כיאה לטרנד הלוהט. בסרט, הילד אנדי כבר גדל, עזב את הבית והלך לקולג'. הצעצועים שלו נאלצים לבלות במעון יום והם לא ממש מאושרים במשכנם החדש ומתכננים בריחה. מלבד הדמויות הקבועות, מתחדש הקאסט הפעם גם בכמה דמויות חדשות, בהם הפאוור קאפל של עולם הצעצועים - קן ובארבי. "אני חושב שהסרט הזה מתאים לכל הדורות", סבור אנקריץ', "הוא ידבר לצעירים בשנות ה־20 וה־30, שהיו ילדים כשהסרט הראשון בסדרה יצא, ועכשיו רוצים לחוות חלק מהילדות שלהם שוב. לרבים מהצופים האלה יש כעת ילדים והם ירצו לחלוק איתם את החוויה הזו. בכלל, אנשים אוהבים את העולם שאנו מציגים ב'צעצוע של סיפור' והם ירצו לחוות אותו שוב".

 

הרבה השתנה בעולם מאז שהסרט הראשון יצא למסכים. זה השפיע על התסריט הנוכחי?

"אני חושב שהעולם פחות השפיע, אבל אנחנו, הצוות של 'צעצוע של סיפור', כיוצרי קולנוע, השתנינו. יש לנו משפחות משלנו. כשעבדתי ב 'צעצוע של סיפור' לא היו לי ילדים. היום יש לי שלושה, שגדלים במהירות. אני זוכר גם איך ארבעת הילדים של ג'ון לסיטר היו באים לבקר אותו כשעשינו את 'צעצוע של סיפור'. והנה, לא מזמן הוא שלח שלושה מהם לקולג'. אנחנו אנשים שונים מהפעם

 הקודמת. חיינו את החיים וחווינו יותר, לכן כמובן שזה השפיע בצורה כלשהי על הסרט, בו אנחנו מטפלים בהרבה נושאים - התבגרות, לדעת מתי לשחרר ועוד, אלו דברים שלמדנו מיד ראשונה. אני לא חושב שהיינו יכולים לעשות את הסרט לפני 11 שנה".

 

אנשי פיקסאר נאלצו להתמודד עם שינוי נוסף: ההתפתחות המטורפת של הטכנולוגיה ב־15 השנים האחרונות. "בסרטים הראשונים שלנו, המראה של הדמויות היה לא מאוד אמין ולא ריאליסטי. אבל אחרי שעשינו כמה סרטים עם דמויות אנושיות אמינות, כמו 'רטטוי' או 'משפחת סופר על', אנחנו יכולים ליצור דמויות אמינות יותר. הטכנולוגיה שלנו התקדמה מאוד מאז, והרמה האמנותית שאנו משקיעים בסרטים גבוהה בהרבה. יחד עם זאת, ניצב בפנינו אתגר - לשמור על כך ש'צעצוע של סיפור 3' לא ירגיש כמו סרט שונה לחלוטין מקודמיו. מסיבה זו העיצוב של הסרט די דומה לזה של שני הסרטים הראשונים, אבל הכל שודרג מעט".

 

למה אפשר לצפות מהתלת ממד בסרט?

"הקפיצה לתלת ממד ממש מגניבה. התלת ממד כאן דומה למה שעשינו בסרט 'למעלה'. אומנם החלטנו בפיקסאר להוציא את הסרטים בתלת ממד, אבל במקביל החלטנו שאנחנו לא רוצים להכניס רק גימיקים ולעשות דברים טיפשיים. אנשים יראו את הסרטים בתלת ובדו ממד, ואם הטכנולוגיה לא תשתנה הם יראו אותם בדו ממד להרבה זמן. אז רצינו שהם יעבדו כסרטים, נקודה. בכל מקרה, הסיפור הוא החשוב ביותר ולכן מיקדנו את רוב המאמצים בו ובשיפור החוויה הרגשית".

 

לוקח לכם ארבע שנים לעשות סרט אנימציה. זה לא קצת מייאש לפעמים?

"כן, לפעמים אני מרגיש מיואש תוך כדי תהליך הכנת הסרט. כמעט בכל הסרטים היה שלב מסוים בו חשבנו שמדובר בסרט הכי גרוע שאפשר לדמיין, פשוט זבל. לכן אנחנו מנסים לעשות את הטעויות כמה שיותר מהר, לתקן אותן ולהתקדם הלאה. זה מתסכל וקשה לעשות משהו טוב. אם זה היה קל, אני חושב שיותר אנשים היו עושים את זה, והיו לנו יותר סרטים טובים בעולם".

 

היית מעורב ברוב הסרטים של פיקסאר, איזה אתה הכי אוהב?

"הסרטים הם כמו הילדים שלי, אז להגיד איזה מהם אני הכי אוהב זה בלתי אפשרי. כל אחד מיוחד. לכל ילד יש את הצדדים הטובים שלו ואת הצדדים הרעים שלו, והחוויה ביצירת כל אחד מהסרטים היתה שונה. כל אחד גם בסופו של דבר יצא שונה. אני גאה מאוד ב'למצוא את נמו', אותו ביימתי, וגם ב'למעלה', שהייתי שותף בעשייתו, בגלל ששניהם נחשבו אצלנו באולפן לאנדרדוג ולא היתה להם תמיכה מלאה. אנשים לא הבינו אותם או לא ראו את הפוטנציאל שבהם. הם חשבו שאלה יהיו סרטים נחותים, ואני מאוד שמח שהם נהיו הסרטים המצליחים ביותר בקופות מכל הסרטים שעשינו. אני חושב ששניהם יפהפיים ונהדרים וזה תמיד נחמד לראות אנדרדוג מגיע לגדולה."

 

בשנים האחרונות יש לכם לא מעט תחרות. למשל "דרימוורקס", עם סדרת סרטי "שרק" המצליחה שלהם.

"תמיד יש תחרות. ואם תעשה סרט טוב, הכל יסתדר מעצמו. אנחנו שמחים לראות אולפנים אחרים עושים סרטים, כי בחלק מהמקרים הם עושים סרטים שאנחנו לא היינו עושים. וזה בסדר. זה גם תמיד מעניין לראות מה אנשים אחרים עושים עם כלים דומים לשלנו".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לי אנקריץ'
צילום: Getty Images imagebank
לאתר ההטבות
מומלצים