משחק מספר 7: ג'ון '2 מ-18' סטארקס
ב-21 השנים האחרונות יצרה לנו הליגה הטובה בעולם רק שני משחקים על כל הקופה. ב-'94 הגיעו הניקס הכי קרוב שאפשר, אך חסימה של אולאג'ואן במשחק ה-6, ותצוגה מפחידה של סטארקס ב-7 הכריעו את הכף לרוקטס שחגגו תואר היסטורי
הליגה הטובה בעולם, ידועה בעיקר בתור כזו שמייצרת בדרך כלל הרבה מתח, הרבה דרמה ולא מעט סלים עם הבאזר. ככזו, לפחות נדמה שכמעט כל סדרה בגמר ה-NBA הולכת שם למאני טיים, וכמעט בדרך כלל למשחק שביעי ומכריע.
האמת? ב-21 השנים האחרונות, ייצרה לנו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות רק שני גמרים בליגת הכדורסל שהלכו לגיים סבן, ואם אני אוהד בוסטון סלטיקס, אני מתחיל להיות מודאג: בשני המקרים הקבוצה הביתית, שבמקרה גם היתה מהמערב, ניצחה.
הבשורה המעט יותר משמחת לאוהדים הירוקים, ומעט פחות לצהובים-סגולים, רגע לפני שהלוס אנג'לס לייקרס יפגשו את הסלטיקס למשחק השביעי בסטייפלס סנטר (בלילה שבין חמישי לשישי, 04:00, ישיר בספורט 5, חי ב-ynet): עד היום, רק שלוש קבוצות ניצחו בחוץ את גיים 7 בגמר, ובשניים מהמקרים האלה, מדובר בסלטיקס - ב-1969 מול אותה לייקרס, וב-1974 במילווקי. השלישית, אגב, היא וושינגטון, שעשתה זאת ב-1978 בסיאטל.
אנחנו בחרנו לחזור לאחת משתי הסדרות שהלכו למשחק שביעי בשני העשורים האחרונים, סדרה שייצרה לנו אלופה חדשה - הניו יורק ניקס נגד היוסטון רוקטס ב-1994.
היסטריה, או היסטוריה?
הניקס, כידוע, לא ממש הגיעו למעמדים מהסוג הזה אפילו לא פעם אחת, מאז הזכיות המהוללות ב-1970 ו-1973. עונת 1994 נחשבת לאחת מהיוצאות דופן, כשחבורת הלוחמים של פט ריילי הפכה את משימת הקליעה של היריבות לכמעט בלתי אפשרית.
לצד פטריק יואינג הלוזר, ניצב הצבא בדמותם של צ'ארלס אוקלי, צ'ארלס סמית', אנתוני מייסון, דרק הארפר, ג'ון סטארקס, רולאנדו בלאקמן ו....דוק ריברס. הצוות המסייע היה מורכב מקלעי פנטסטי ומבוזבז בשם יוברט דייויס, והסנטר הקשיש הרב וויליאמס.
מהצד השני, ניתן היה לפגוש את מי שהיו שהכתירו כסנטר הטוב ב-NBA בכל הזמנים - האקים אולאג'ואן. העוזרים הראשיים שלו - סם קאסל, מאריו אלי וקני סמית' מאחור, ורנון מאקסוול ואוטיס ת'ורפ, ביחד עם בחור צעיר בשם רובט הורי מתחת לסלים.על הקווים - רודי טומג'אנוביץ'.
הניקס אמנם רצו לקחת אליפות ראשונה מזה 21 שנים, אך הרוקטס רצו אליפות ראשונה אי פעם. גולת הכותרת היא כמובן הקרב בין שני הסנטרים. הניגרי של הרוקטס כבר רשם הופעה בגמר 1986, כשיוסטון נוצחה מול בוסטון 4:2, לזה מניו יורק זה היה הראשון.
חוזרים מיוסטון עם 1:1
המשחק הראשון היה כמעט כולו של המקומיים, כשהרוקטס ניצחו 78:85, במשחק ההתקפה (אם בכלל היה כזה) החלש ביותר של הניקס בסדרה. האורחים החטיאו את 11 הזריקות האחרונות שלהם ברבע השלישי, ואיפשרו לרוקטס לברוח ל-11 הפרש. יואינג ושות' עוד חזרו לפיגור 3 בלבד, אך כאן נגמר להם האוויר. אולאג'ואן סיים את המשחק עם 28 נק' ו-10 ריבאונדים, יואינג ענה עם 23 נק' משלו.
התגובה לא אחרה לבוא, וסטארקס ושות' עצרו את יוסטון על 0 נקודות ב-6 הדקות האחרונות של המשחק השני, וריצת 4:15 הביאה ל-83:91 ביוסטון, והעברת הביתיות מזרחה. סטארקס אמנם היה המצטיין, אבל הארפר היה זה שקלע את הסל החשוב במשחק.
כעת נותרו לניו יורקרים שלושה משחקים במדיסון סקוור גארדן, שלושה ניצחונות - והאליפות כתומה. אך החגיגות הסתיימו מוקדם מאוד, כשכבר במשחק השלישי הפכו הרוקטס את התמונה, ניצחו במנהטן 89:93, והבטיחו שהניקס לא יחגגו בבית. רוברט הורי קלע 10 נק' ברבע הראשון והריץ את האורחים לניצחון קריטי.
משחקים 4 ו-5 הלכו לביתיים, אם כי כלל לא בקלות. הניקס נזקקו ל-21 נק' של הארפר ו-20 ריב' של אוקלי במשחק הרביעי, ושני ערבים מאוחר יותר ריצת 5:15 בסיום המשחק הובילה ל-84:91 בכתום. ברבע הרביעי הוכיחו הניקס עד כמה מדובר בקבוצת הגנה אדירה, כשהרוקטס החמיצו 12 מ-13 זריקות רצופות. המשחק הזה, אגב, ייזכר בעיקר בזכות העובדה שהשידור שלו הופסק באמצע, כדי לשדר את המירוץ אחרי מכוניתו של או.ג'יי. סימפסון הנמלט.
חוזרים ליוסטון - אללא יוסטון
ואז הגיע המשחק השישי. יוסטון כבר הוליכה 77:84 שלוש דקות מהסיום,
אך כאן היא נעצרה, ודקה לסיום ההפרש עמד על 2 נק' בלבד. או אז הגיע המהלך של העונה. ריילי הטריף את השחקניפ בפסק הזמן, ואוקלי הוציא את החוץ לידיים של מי אם לא סטארקס. הגארד קיבל חסימה והעלה לשלשה. אם הכדור בפנים - הניקס אלופים. משום מקום הופיע אולאג'ואן וחסם את הזריקה - אייר בול, באזר, והסדרה ב-3:3.
למשחק השביעי סטארקס כבר לא הופיע, כשלעולם לא ישכחו לו את ה-2 מ-18 שלו במשחק החשוב ביותר בקריירה. מהצד השני, אולאג'ואן הפציץ עם 25 נק' ו-10 ריב', והוסיף 7 אס' ו-3 חסימות. ורנון מקסוול ירה 21 נק' וסם קאסל תרם 13. כל זה הוביל ל-84:90 לרוקטס, ותואר היסטורי של הקבוצה מטקסס. בניו יורק, כידוע, עדיין מחכים לקאמבק של שנות ה-70. אולי השנה?
לפנייה לכתב/ת 
