שתף קטע נבחר

חפש את האל

עם כל הכבוד, את מי מעניין המשא-ומתן המפרך בין בלעם לבלק? את התשובה אפשר ללמוד ממגילת אסתר, שגם היא במבט שטחי נראית לא יותר מתחרות יופי המשתלבת בסאגה פוליטית. גבי לבל, חבר בית המדרש של הטוקבקים, על פרשת בלק

פרשת בלק היא חריגה. זו הפרשה היחידה בכל פרשיות המדבר שבה למשך קטעים ארוכים, עם ישראל אינו במרכז התמונה. וכל-כך למה? כדי לתאר את ההיערכות המואבית למפגש הבלתי נמנע עם הקבוצה המשונה הזאת, העוף-מוזר המונותיאיסטי הזה שנקרא עם ישראל.

 

השאלה מתבקשת מאין כמוה - את מי זה מעניין? אם היה מדובר רק על היערכות צבאית ייחודית, הרי אפשר לכתוב שני פסוקים ולסיים את הסיפור. אבל התורה לא מסתפקת בזה, אלא מספרת על כל המשא-ומתן המתיש, ללא סיבה נראית לעין. השאלה הכפולה הזאת, גם על מעבר הפוקוס החריג וגם על הפירוט הנדיב והלא-אופייני של התורה, מזמינה לקח חשוב ומשמעותי.

 

בואו נקפוץ רגע למגילת אסתר. אמנם דמיון קל יש בין הסיפור שם לפרשתנו, שכן בשניהם יש תכנון זדוני של מלכות זרה להשמיד להרוג ולאבד, אך קשה מתוך פשט המקרא לעשות אנלוגיה בין הסיפורים: בפרשת בלק ההתערבות האלוקית גלויה באופן זועק ובסיפור מגילת אסתר, עם ישראל לכאורה ניצל בגלל כישורי ההתחנחנות והמשחק של אסתר המלכה.

 

ובכל זאת, יש פסוק אחד במגילת אסתר ששובר את ההעמדה הזאת, ומכניס את מגילת אסתר למקום שבו קשרי הגומלין שלה עם פרשת בלק ויטאליים ופוריים. "וכל מעשה תקפו וגבורתו (של המלך אחשוורוש) ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי פרס ומדי". אם ככה, בשביל מה צריך את מגילת אסתר? בואו נשב, נפתח את ספר דברי הימים למלכי פרס ומדי ונקרא על הסיפור הזה כאפיזודה מעניינת בתקופת שלטונו של המלך אחשוורוש. אז זהו שלא, בכל זאת נכתבה מגילת אסתר. ולמה נכתבה? כי כנראה שבמגילת אסתר יש רבדים נוספים שבהם אי אפשר להיפגש בקריאה היסטורית יבשה. במילים אחרות - יש כאן מטאפיזיקה, יש כאן אלוהיות, על אף שבמבט יבש אין בפרשייה הזאת שום דבר שמתעלה מעל תחרות מלכות יופי ופוליטיקה במשקל נוצה.

 

הכישרון הזה, לראות מציאות שהיא כאילו ארצית ולפתח ראייה רוחנית ביחס אליה, מוזכר על ידי אחד הרבנים החביבים עליי במיוחד, באחד ההקשרים החביבים עליי במיוחד. הגרי"ד סולובייצ'יק במסה המפורסמת "קול דודי דופק" כותב: "דפיקת הדוד (הקב"ה) נשמעה במערכה הפוליטית. מבחינת היחסים הבינלאומיים לא יכחיש איש, שתקומות מדינת ישראל במובן הפוליטי הייתה התרחשות כמעט על טבעית... נוטה אני להאמין שארגון האומות המאוחדות נוצר במיוחד לתכלית זו - לשם מילוי השליחות שהטילה עליו ההשגחה... אינני יודע את מי ראו נציגי העיתונות בעיני בשר בכסא הנשיאות באותה אסיפה גורלית אשר בה הוחלט על יסוד מדינת ישראל, אבל מי שהסתכל אז היטב בעינו הרוחנית הרגיש ביושב הראש האמיתי שניצב על הדיונים והוא - הדוד".

 

לכן, גם כאן, בפרשת בלק, צריך לנסות להפעיל את הלקח של מגילת אסתר, או של קום המדינה, אם תרצו. צריך לנסות למצוא את הקב"ה דווקא בפרשיות שבהן נראה שהוא נפקד, ושהסיפורים "סתמיים".

 

מיהו מנהיג

ולעניין אחר. לדעתי, הסיפור של בלעם והאתון מנסה להציג את בלעם כסוציומט, כמתעלל, כנכה רגשית, במיוחד כשמעמידים מולו את משה רבנו ודוד המלך, שהיו רועי צאן סימפטיים ומתחשבים, כפי שנכתב במדרש (שמות רבה ב, ב). אגב, בזכות ההתחשבות שלהם בחלשים מהם, הם נבחרו להנהגה, ועוד נדבר על זה.

 

אם כן, יש לנו שני פרמטרים שבהם מתגלית עליונותו של משה על בלעם: יחס לבעלי חיים, כפי שהסברנו, והבדל בשימוש שלהם בנבואה - על בלעם מביא רש"י את מדרש תנחומא שמראה שבלעם ייעץ למואב להשתמש בזנות כדי להחטיא את עם ישראל, ואילו משה השתמש בנבואה שלו רק כדי להועיל לעם ישראל וללמדם תורה. עד כדי כך, שנבואת משה נזכרת כאחד מ-13 עיקרי האמונה של הרמב"ם.

 

מכיוון שנביא מאומות העולם היא דמות שקצת קשה, במבט ראשון, לדעת איך לאכול אותה, לתורה ולחז"ל יש אינטרס להבהיר את ההיררכיות בצורה שלא תגרור סימני שאלה. לכן ההקבלה הזאת בין משה לבלעם קיימת, על אף החד-ממדיות הקלה שבה היא מתאפיינת.

 

אבל אם כבר נגענו במדרש על משה ודוד, זאת הזדמנות לשאול שאלה עקרונית על הנחת יסוד מטרידה למדי שהמדרש פורש. האם הרחמים וההתחשבות בדמויות הנחשלות יותר בחברה זה פרמטר שהוא משמעותי עד כדי כך שיהפוך אדם למנהיג לגיטימי? למה ההתחשבות בחלש חשובה יותר משאר כישורי מנהיגות? כריזמה? אינטלקט?

 

התשובה לדעתי היא שהמדרש לא בא להציב מודל הנהגה אידיאלי באופן כללי, אלא מודל שהוא אידיאלי בקונסטלציות שהיו בזמן שבו משה ודוד היו צריכים לעלות להנהגה. משה רבנו היה צריך לקחת

עם שעבר נכויות פסיכולוגיות קשות במהלך שנות עבדות ארוכות ולשקם אותו, ודוד המלך היה צריך לקחת עם שהובס במלחמה קשה ולשקם אותו. מנהיג בזמן כזה צריך להיות אדם שהוא בראש ובראשונה בעל רכות מובנית ויכולת הכלה, ואילו בתקופות יציבות יותר אפשר לקחת מנהיג שהוא יותר קשוח, מנוכר והישגי.

 

מנהיג כזה, לדוגמה, היה שלמה. לחמו של שלמה ביום אחד היה "כר סולת וששים כר קמח. עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים" (מלכים א' פרק ה'). יש להזכיר, למען היושר, את הגמרא בבבא מציעא פ"ו ע"ב, שטוענת ששלמה חילק את מזונו לכל העם. אבל עם הציטוט של רחבעם בן שלמה "אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים" קשה מאוד להתווכח.

 

שבת שלום.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
את מי מעניינת האתון?
צילום: יואב גלאי
משה רבנו. מנהיג חומל
צילום: איי פי
מומלצים