מסקנות מהתקציב: שכחו את העניים
התקציב הבא מרגיש כמו מסיבת ברית מילה – לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות. הניסיון לצמצם פערים נשאר בגדר מכבסת מילים של משרד האוצר (דעה)
התקציב הבא שהוצג אתמול (ד') מתאים לאביונים שהתמזל מזלם להתקבל למועדון חברתי יוקרתי של עשירים. ללכת בלי והעיקר להרגיש עם. מי שעיצבו את כרטיס הביקור הזה, מקפידים על הופעה התואמת את כללי המשחק של האכסניה החדשה, אבל מבטאים יותר תפיסת עולם הפוזלת לקבוצת ההתייחסות החברתית החדשה, שמעליהם. רק את העניים שכחו בבית.
התקציב כמסמך חברתי הוא על תנאי. רק במכבסת המלים של האוצר יש מאמץ לצמצום הפערים. כרגיל, כמו במסיבות ברית מילה, לקטנים מקצצים והגדולים אוכלים עוגות. בינתיים הכוונות הטובות לשנות מעט את המצב, הן רק על הנייר. העיקר שניתן יהיה לשאת חן בקרב מועדון ה-OECD וקרן המטבע הבינלאומית. מצב הבית לא ישתנה.
נכון שיצאנו מהמשבר העולמי טוב יותר מהחברים הוותיקים של המועדון, אשר טופחים לנו על השכם, ואנחנו מתפארים שעשינו זאת בלי לשפוך את נהרות הכסף שהם שופכים, או לקצץ בתקציבים ולהעלות מסים כמו שהם מקצצים ומעלים. הכל הודות ל"משמעת התקציבית" שלנו. שמחת עניים. הלוואי שהיה לנו מה שהם יכולים להרשות לעצמם.
איך אמר הנגיד פישר בשיא המשבר? האמריקנים יכולים להדפיס דולרים. אנחנו יכולים להדפיס רק שקלים. בינתיים יתרון הגודל לא לצדנו. בדיאטה העולמית, אם כבר נגזרה על הכוכב שלנו, השמנים אולי ירזו אבל הרזים ימותו. המונים כבר מתו מזמן, אצלנו עדיין סוגדים לעשירים ולמתעשרים.
המטרה: לשמור על השקט התעשייתי
האליבי של מנהלי התקציב שלנו מהלך על הקו הדק והשברירי של המהלך הנועז המקצץ 1.4 מיליארד שקל מהתוספת שנועדה לתקציב הביטחון. אם יסכימו לובשי המדים לגזירה הזאת, יהיה כסף לחינוך, לרווחה, לבריאות. כל מה שכביכול אמור להיטיב עם העם. לא יסכימו – מה שכרגע לא נראה הזוי – שוב יכרסמו בכאב בבשר החי של היעדים הנ"ל.התקציב הבא נבנה כדי לשמור על השקט התעשייתי. לא לעשות גלים. לא להרגיז את מי שיש להם וגם לא לדרוך בצעד בוטה על היבלות של מי שאין להם. הוא לא דרמטי. חוק ההסדרים נטול גזירות מנקרות עיניים. למראית עין מה זה עוד שקל וחצי לקופסת סיגריות או 20 אגורות לליטר בנזין, שמזמן אינם זולים?
מי שיש להם יכולים להמשיך לשלם פחות ולחגוג בשקט. מתווה הפחתת מס הכנסה ומס החברות יימשך. תקרת ההכנסה החייבת בדמי הביטוח הלאומי תשוב ותרד אחרי שזינקה מפי 5 השכר הממוצע לפי 10 (מ-40 אלף ל-80 אלף שקל). היא לא תחזור לקדמותה כפי שהובטח אבל תרד בהדרגה, בשנה הבאה עד פי 8 ובבאה אחריה עד פי 7.
למי שאין להם – המע"מ הכללי שנועד לרדת לא ירד. קצבאות הילדים שעמדו לעלות לא יעלו. הקצבאות האחרות של הביטוח הלאומי שהיו אמורות להתעדכן בשיעור עליית המדד, כ-4%, יעלו רק ב-1.5%.
למיליון מקבלי שכר המינימום שהוקפא לא יתאפשר לעשות חופשה באילת, שבעלי היכולת ימשיכו לבלות שם, עדיין בלי המע"מ שאילת פטורה ממנו וכל הניסיונות להשיב אותו נדחו בלחץ הכנסת החברתית שלנו. השנה כבר לא חזרו אפילו על הכוונה להטיל מע"מ על ירקות ופירות, ולו גם בשיעור מופחת כפי ששיערו בתקשורת.
דרוש בדק בית במערכת הביטחון
בחוק ההסדרים שנלווה לתקציב יש רעיונות לשחרור קרקעות לבנייה למגורים, אך לא פתרון מוחשי שניתן להשמה מיידית למצוקת הדיור של מאות אלפי צעירים. פגעו רק בשותפי קבוצות הרכישה שישלמו קצת יותר על מה ששילמו קודם, בלי להשתעבד למשכנתאות רצחניות.אם התקציב הוא בכלל ביטוי לתכנית כלכלית, הוא בקושי חצי עבודה (אתם יודעים למי מראים אותה) שמבטאת את השקפת העולם של מנהליו. ההפרטה עדיין נר לרגליהם גם אם העבירה את נכסי המדינה לקומץ בעלי המאה שנהפכו לבעלי הדעה. רוממות "מצב המשק" בהצהרות האוצר הוא זה שמשתקף מהפרמטרים והגרפים הבינלאומיים, כשהמצב האמיתי מתרחק באותו קצב מהפרמטרים המקומיים ומעמיק את הפערים החברתיים.
אבוי אם גורל ההטבות החברתיות בתקציב החדש תלוי בקיצוץ של 1.4 מיליארד שקל מהתוספת של תקציב הביטחון. אלמלא היה מתווה הפחתת המסים הישירים "הבייבי של ביבי", הקפאתו היתה מכניסה 2 מיליארד שקל, בלי כאבי הראש הצפויים בעימות עם מערכת הביטחון.
אבל הקיצוץ המתוכנן איננו חזות הכל. הוא לא פוטר את המערכת השמנה והכבדה הזאת מבדק בית פנימי עמוק יותר המתחשב גם בצרכי החברה שהם נדבך חשוב לא פחות בחוסן הלאומי. בכל זאת, המערכת הזאת תילחם בימים הבאים על המשך הטבות תנאי הפרישה והשכר למרות שמזמן אין צדקה להנחות שהם מקבלים בתשלומי הביטוח הלאומי, דמי הבריאות, ומיסוי הרכב הצמוד.
הוויכוח איתם יתנהל בלשון ונימוקים עמומים לציבור הרחב. כולו בעצם מאבק יוקרה פוליטי של הישרדות קואליציונית שיוכרע בפשרות פוליטיות ובלבד שיובטחו המשך השותפויות עם מפלגת העבודה, באשר לגודל תקציב הביטחון, ועם השותפות החרדיות שיתנגדו להקפאת קצבאות הילדים.
כבר היינו בסרט הזה. מסגרת התקציב לא נפרצה רשמית בשנים האחרונות למרות לחצים דומים כאלה ואחרים. בסופו של דבר, התוספות החריגות הוחבאו ב"קופסאות" נפרדות. במבחן התוצאה – החשבונאית, הפוליטית, ובעיקר החברתית – מה שהיה הוא שיהיה.
לפנייה לכתב/ת 
המצב לא צפוי להשתנות לטובה
צילום: גבי מנשה
מומלצים
