"הילד שלי גנב? לא יכול להיות"

גיא חזר הביתה ונכנס לחדרו במהירות גבוהה מהרגיל. מופתעת וסקרנית נכנסה אימו אחריו לחדר וראתה כי הניח בפינה כדורסל אשר לא היה מוכר לה.

"של מי הכדור הזה?" ביקשה האם לדעת. "שלי. מצאתי אותו בכניסה לרחוב". "מצאת אז הוא שלך?" הגיבה האם בטון כועס ומתפלא. היא הסבירה לבנה כי העובדה שמצא את הכדור במקום ציבורי לא הופכת אותו לשלו וכי ההתנהגות הנכונה מצדו כאשר "מצא" את הכדור הייתה לנסות למצוא את בעליו, אשר בודאי מחפש את הכדור שאיבד.

להפתעתה ולתדהמתה של אמו של גיא, ההסבר לא התקבל על דעתו של בנה, שניסה להסביר לה כי הכדור ה"אובד" הוא כעת רכושו כי "אני מצאתי אותו". באותו לילה נדדה שנתה של יעל ולאחר התייעצות עם בעלה, התקשרה בבוקר לבית הספר וביקשה לדבר עם המורה לחינוך גופני. היא סיפרה לו על הכדור שבנה הביא הביתה. המורה בדק ודיווח לה לאחר דקות ספורות כי על פי תיאורה ועל סמך הבדיקה שעשה הכדור אכן שייך לבית הספר ונלקח ללא רשות (נגנב).

התופעה של ילדים ה"משאילים" חפץ מילקוטו של חברם ללא רשותו, חוזרים הביתה מחבר עם צעצוע לא שלהם, לוקחים ללא רשות חפצים השייכים למתנ"ס או לביה"ס וסוחבים בעורמה ממתקים מהמכולת או לוקחים כסף מארנקו של ההורה, מהווים תופעה נפוצה ושכיחה יותר ממה שחלק מאיתנו ההורים מוכן להודות.

חלק לא מבוטל של ההורים מגלים פתאום כי התופעה אינה חד פעמית וכי ילדם הינו "לקחן ללא רשות" סידרתי וחשים מבוכה, בושה ואף חשש לשתף את מקורביהם בדבר. לכן, הורים אלה גם אינם פונים לקבלת עזרה מקצועית וכמעט תמיד מגיבים באופן אימפולסיבי ורגשני, תגובה אשר לא רק שאינה מסייעת להקניית ערך היושר, אלא לרוב הינה בלתי יעילה ולעיתים אף מזיקה ופוגעת בדימויו העצמי של הילד. ההתייחסות הבלתי ראויה של הורים לתופעות גניבה של ילדיהם, כוללת אחד או שילוב של התגובות הבאות:

ההורה המתעלם

ההורה המתעלם מעלים עין, אינו מגיב ואינו מתייחס כלל לעובדה כי ילדו לוקח, מעלים, מסלק וגונב חפצים אשר אינם שייכים לו. הורה זה מקל בחומרת התופעה, אינו רואה בה בעיה מיוחדת ובדרך כלל אינו מגיב עליה.

ההורה המחפה

ההורה המחפה על התנהגות הגניבה של ילדו יעשה כל שביכולתו להסתיר ולכפר על מעשיו של הילד. כאשר הוא נוכח כי ילדו לקח חפץ כלשהו, הוא עושה כל שביכולתו לתקן את המעוות. זאת, על ידי החזרת החפץ לבעליו תוך התנצלות ולעיתים אף פיצוי קורבן הגניבה וכן בקשה ממנו לא לפנות לרשויות החוק, במטרה שילדו לא "יפגע".

ההורה הסלחן

ההורה הסלחן אינו מעלים עין ומתעלם מהתופעה, אך מתייחס להתנהגות הגנבה של ילדו בסלחנות, בטענה כי הילד עדיין צעיר וההתנהגות תחלוף מאליה לכשיגדל מעט. סלחנות זו בולטת במיוחד כאשר מדובר בחפצים פעוטי ערך כספי. ההורה הסלחן מסתפק בדרך כלל בהסבר לילדו כי התנהגותו בלתי ראויה ומבקש מהילד לשים עצמו בנעליו של קורבנו: "איך אתה היית מרגיש?", מסביר לו כי הוא מצפה ממנו לחדול ממנהג פסול זה ומסתפק בכך.

ההורה "המאבד אותה"

כאשר הורה זה מגלה כי ילדו גנב הוא יוצא מכליו ומגיב באימפולסיביות, ללא הבחנה, תוך שימוש במילים משפילות ופוגעות, תוך תיוגו של הילד כגנב חסר תקנה. הורה זה ישלב בכעסו אמירות כגון "מקומך בבית הסוהר. אתה מבייש אותנו", ויעניש את ילדו על ידי הרחקה ממקום הגניבה לתקופה ארוכה או בעונש בלתי פרופורציונאלי אחר.

מה כן צריך לעשות?

חלוקה זו לארבעה סוגי תגובה הורית להתנהגות אנטי חברתית זו של גניבה, הינה שרירותית ומלאכותית במקצת. במציאות, הורה מאמץ יותר מסגנון התייחסות אחד לתופעה ובנוסף לאופיו ותפיסת עולמו של ההורה קובעים את אופי ועוצמת התגובה ההורית גם: גיל הילד, סביבת הגניבה, מידת הישנות התופעה, התכנון לפני המעשה, ערכו הכספי של החפץ הנגנב ומצב רוחו הרגעי של ההורה.

כיצד על ההורה לנהוג כאשר הוא נוכח שילדו גונב או מתנהג בחוסר יושר? נתחיל ונדגיש כי תגובת מניעה מצוינת תהיה אם ההורה ישים לב, יציין ויפרגן בחום לילדו בכל הזדמנות בה יצפה או ידע על קיומה של התנהגות ההפוכה במהותה לגניבה. למשל, כאשר הילד מוצא חפץ ועושה כל שביכולתו למצוא את בעל החפץ או למשל, כאשר הוא לא נגרר או אינו מאפשר לחבריו לעסוק בגניבה. בנוסף, רצוי מאוד לנצל סיטואציות של גניבה וחוסר יושר של אחרים המתוארים ומתפרסמים בתקשורת או המתרחשים בסביבתו של הילד, על מנת לשוחח איתו ולהנחיל לו את הערכים החשובים של יושר ושליטה עצמית ולהבהיר גם בדרך זו את החומרה שבה הם מתייחסים למעשי גניבה.

חנכו ליושר מגיל צעיר

ילדים רבים מציגים כבר בגיל צעיר התנהגויות הקשורות ללקיחת רכוש שאינו שלהם. הכוונה למקרים בהם ילדינו לוקחים בלונים ממסיבה ללא רשות, מביאים הביתה צעצוע מהגן ללא אישור הגננת ועוד. חלק מההורים יגיבו בהעלמת עין ואפילו בחיוך, מתוך מחשבה שמדובר בשובבות ילדותית שוודאי תעבור עם הגיל. אולם, המסר שילדכם מקבל מתגובה כזו הוא מוטעה. ילדכם עלול להסיק מכך שלקיחת חפצים שאינם שלו היא מותרת. עם הזמן, עבור חלק מהילדים תתפתח שובבות ילדותית זו להתנהגות חוזרת של לקיחת חפצים שאינם שלהם. לכן, כבר בגיל צעיר, התייחסו לכל מקרה ברצינות הראויה (באופן מידתי, כמובן) והבטיחו כי ילדכם לומד מתגובתכם כי המעשה איננו מקובל עליכם.

וודאו את כל הפרטים טרם תגובה

כאשר ההורה חושד שילדו עסק בהתנהגות גניבה ו/או כאשר החשד מתאמת, חשוב מאוד לשבת עם הילד תוך שמירה על קור רוח ובטון ענייני ובלתי מאשים לבקש מהילד לתאר בפרוטרוט את מעשיו. חשוב מאוד לדעת אם הגניבה תוכננה מראש, האם היו שותפים למעשה, האם מדובר אולי במעשה קונדס קבוצתי מבחינת מעשה תחילה ללא חשיבה, האם זוהי הפעם הראשונה שהילד גונב או שמא זהו אירוע נוסף בשרשרת אירועי גניבה? תשובותיו של הילד לשאלות ההורה וקבלת כל פרטי האירוע יאפשרו להורה להעריך את מידת החומרה של מעשיו של ילדו ולהיערך לתגובה בהתאם. יש כמובן הבדל משמעותי בין לקיחה חד פעמית של כדור שנמצא מוטל במדרכה לבין תכנון וביצוע של גניבה חוזרת ונשנית מהמכולת השכונתית.

הגיבו בקור רוח בבהירות ובתקיפות

ללא קשר לחומרת המעשה, חשוב מאוד שתגובת ההורה מיד לאחר שבידו הוכחה ברורה כי אכן ילדו גנב, תהיה ברורה, חד משמעית ואינה משתמעת לשתי פנים. התגובה צריכה להיות כזו המגנה את המעשה, מבהירה שמעשים כאלה הם בלתי נסבלים וכן מגדירה את הפעולות שהילד צריך לעשות באופן מיידי כחלק מנשיאה בתוצאות מעשיו. כל תגובה הורית אחרת ובמיוחד אלו המסתפקות בניסיון לשקף לילד את תחושת קורבנות מעשיו, בבקשה כי לא יחזור על כך שנית ובקבלת הבטחה לכך מהילד או בחיפוי על מעשיו - מקטינות את הסיכוי שהילד ילמד ממעשיו ויחדל מהתנהגות זו. זכרו כי רוב הילדים מודעים ומלאי תובנה להתנהגותם הבלתי ראויה. הם זקוקים להורים ולסביבה המגיבה נכון על התנהגויותיהם הראויות והבלתי ראויות.

דאגו שהילד יחזיר, יתנצל, יפצה ואף ישלם על מעשיו

יש לדאוג כי הילד ישלם על מעשיו "תשלום" אשר יסייע לו לזכור בעתיד להימנע מהפיתוי לגנוב שוב. תשלום כזה יכול לכלול כמובן החזרת החפץ לבעליו בתוספת התנצלות, ביצוע עבודה מסוימת במכולת או בחנות ממנה גנב ובמקרים מסוימים באם הילד נמצא בגיל בר ענישה אין להסס לבקש מאותם גורמים במשטרה המטפלים בנוער להתערב ולהגיב בהתאם לחוק. עשו זאת בעדיפות עליונה ואל תאפשרו לילד לחזור לשגרת יומו האהובה טרם ביצוע המשימות שנתתם לו בעקבות הגניבה. כאמור, כל ניסיון לחפות על הילד מחשש הבושה רק מגדיל את הסיכוי שהוא יחזור על מעשיו בעתיד.

צרו לילד הזדמנויות לעמוד בפיתוי ולהתנהג ביושר

אחת מהתגובות השכיחות אצל הורים לילדים שגניבה הפכה אצלם כמעט להרגל, הינה למנוע התנהגות זו על ידי אי מתן הזדמנות לבצעה. הורים הנוכחים כי ילדם לוקח כסף מארנקם ללא רשות נוטים להחביא את הארנק. הורים שילדם נתפס לוקח מחנות מסוימת, נוטים לא לאפשר לו להיכנס בגפו לחנות. ההפך הוא הנכון. חשוב לתת לילד הזדמנויות להתנהג אחרת, ללמוד להתאפק ולתרגל התנהגות בהתאם לחוק. כדאי בשלבים הראשונים של החינוך ליושר להגדיר לילד ציפיות טרם התנסות. לדוגמא, לילד הנוטה לקחת כספים ללא רשות מארנקו של ההורה אפשר לומר: "אני משאיר את הארנק על השולחן, יש בו X שקלים ואני מזכיר שאין לגעת בארנק ללא רשותי". חשיפה חוזרת ונשנית לסיטואציות בהן בעבר הילד נכשל בהתנהגותו ותגובות נכונות על התנהגות של יושר וגניבה, ילמדו את הילד לא לעסוק יותר בגניבה.

חזקו, פרגנו ושבחו התגברות על הרגל מגונה זה

כשם שיש להגיב נחרצות על גניבה, אל לנו לשכוח את הילד כאשר זה מוכיח כי התגבר על הפיתוי לקחת דברים לא לו ולפרגן לו ולשבחו על השינוי בהתנהגותו. אין הדבר מובן מאליו כלל. יש לנו נטייה טבעית לכעוס על התנהגויות בלתי ראויות ולהתעלם משיפור ומעשים טובים. התייחסות חיובית ואי התעלמות ממעשיו הטובים של הילד יסייעו לו מאוד להתגבר גם על פיתויים וקשיים.