חן חן למזדקן

השבוע חגגתי יום הולדת 35 - אמצע החיים, אם יהיה לי מזל טוב. בעיתוי הזה עלתה בראשי ההתלבטות שאולי מעסיקה גם את חלקכם: נגיד והיתה לכם אפשרות לבחור, מה הייתם מעדיפים? להזדקן על דרך הטבע, באיטיות, כשהשינויים בתווי הפנים מתמשכים במתינות, או ליהנות חצי חיים מהנעורים, ואז לקום בבוקר יום אחד ולגלות שהתקמטתם, שהלכתם לישון צעירים והתעוררתם זקנים? אכן דילמה. לא פלא, אם כן, שישנם כאלה המנסים להימנע ממנה.

אלו פני הגברים? טום קרוז (צילום: רויטרס)

כבר בן 35, כך שחשבון פשוט מורה על העובדה הבלתי נמנעת שאת ילדותי ותחילת נעוריי ביליתי באייטיז ומשם אני זוכר אותו - את טום קרוז. חיוני, נמרץ, יפה ומהודק. כטייס בנסיקה ב"טופ גאן", כשחקן סנוקר עולה ב"צבע הכסף", כברמן/סופרמן ב"קוקטייל" - עיניי הבדולח, תווי הפנים המצודדות והגוף החסון הפכו אותו לפר ההרבעה של הוליווד, שובר לבבות וקופות כאחד.

לזכר ימי הטום

גם הבשלתו של הנער כגבר לא ממש פגעה בקרוז. למרות מימדי גופו הצנועים (כ-1.70 מ'), הוא המשיך לגדול עם תפקידים ראשיים ב"ג'רי מגווייר", "מגנוליה", "דו"ח מיוחד" ועוד. וגם "ונילה סקיי", שם כיכב לצד קמרון דיאז. אבל שלא כמו בסרט, בו הוא מצליח לשפץ את פניו המרוטשים בהליך רפואי חדשני ומשלם על כך באובדן שפיותו, הסתרת סימני הגיל היא בגדר משימה בלתי אפשרית. ככה זה כשאתה נושק לחמישים, כפי שניתן להתרשם בסרטו החדש "כמו יום ולילה".

לא שקרוז נראה רע לגילו. וזאת בדיוק הבעיה. הוא נראה טוב מדי, מנותח מדי, מזויף מדי. פלסטיק. וכשמדובר בשחקן בסדר הגודל שלו, מדובר במכשלה רצינית. איך הוא יכול לשמור על אמינותו, לדייק בניואנסים הדקים ביותר כשתווי פניו מוסווים, מוטמעים ומוחלקים? כשחקן, קרוז אמור להיות האיש בעל אלף הפרצופים - לא ממוסגר למסיכה אחת. על פניו, השינויים בפניו מאז שנות השמונים ועד היום נראים מינוריים. וזה בדיוק הפער הבלתי ניתן לגישור או יישור. 

ב"כמו יום ולילה", קומדיית האקשן המופרכת של ג'יימס מנגולד שבה דיאז לככב לצד קרוז, ולמרות שפריצתה ככוכבת קולנוע התחילה רק בשנות ה-90, הביקורים החוזרים ונשנים אצל ד"ר פלסטיקשטיין גורמים לה להראות כמו פרנקנשטיין. מערכת האף-אוזן-גרון שלה עברה סידור מחדש. לטענתה מדובר באילוץ עקב שבר באפה. "אני חושבת שיופי בא מבפנים. כשאני רואה אישה מנותחת, זה מערער. כל מה שאני יכולה לראות זה את הניתוח", אמרה פעם. היי קאם, מתי הסתכלת על עצמך במראה לאחרונה?

סרט מתיחות

קרוז ודיאז הם כמובן לא גיבורי ילדותינו היחידים שמכרו את נשמתם לשטן בתמורה לעור מתוח ומראה צעיר יותר. לא שזה בהכרח מגביר את ההערכה שלנו כלפיהם, לפחות לא כשחקנים. למרות כל פלאי הטכנולוגיה הרפואית והפיתוחים החדשים, הם לא מצליחים לטאטא את הקמטים מתחת ללחיים. האסתטיקה המזויפת הזאת עשויה להיות לטעמו של מישהו. אי אפשר להתווכח על זה. אבל מה עם ההגינות כלפינו הצופים? הם לא מצפים שנשכח איך נראו לפני עשרים שנה, הרי על זה הם בנו את הקריירה.

דיאז. חייכי, זו מתיחה (צילום: AFP)

והם כאמור לא היחידים. הנה למשל מג ריאן, שהשאירה מאחוריה שובל של מעריצים מתבגרים. היא שמרה על אופק יציב ב"כשהארי פגש את סאלי" וב"דלתות", אבל כשהתחילו הבעיות במנוע, היא קיבלה ורטיגו. היא השתנתה לנו לגמרי ולא בגלל השפעת כוח הג'י. השנה צצה לנו בגיל 48 ב"עד שתאהב אותי", שם היא נאבקת בקריסטן בל הצעירה על לבו של בעלה טימוטי האטון. ככה זה לא יעבוד.

ומה עם פטריק סוויזי? עוד לפני שהפך לזיכרון צדיק לברכה בגיל 57, אחרי מאבק במחלת הסרטן, היה בגדר זיכרון צעיר לברכה, אחרי מאבק במחלת הזיקנה. אליל הבנות מהאייטיז הפך לזומבי עוד לפני מותו. מאז "ריקוד מושחת" עברו לא מעט שנים ול"דוני דארקו" כבר הגיע כפרצוף מושחת - תוצאה של סכין אלגנטית מדי. אפילו פניו הלמוריים של ג'ייק ג'ילינהל לא נראו מעולם יותר אנושיים ביחס לדמות שגילם סוויזי בסרט - מטיף, שבמקרה הוצג גם כדו-פרצופי. 

סוויזי. פרצוף מושחת (צילום: Gettyimages)

ואם בסמלי סקס עסקינן, בעוד כל העולם התוודע למדונה ב"סוזן סוזן" ב-1985, לצידה הבליחה אלילת מין אלטרנטיבית בדמות רוזאנה ארקט. אוי, כמה כואב לראות אותה היום בגיל 50. מילא להזדקן, אבל איך הפכה מהמודל הנשי האופטימלי לקונסטרוקציית גומי ביזארית? הזוועה שממוגנטת לשתלי המתכת בגפיה בסרט הפרובוקטיבי "קראש" של דיוויד קרוננברג פחותה מזו שבשתלי הסיליקון בגופה.

הופעותיה ב"האיש הלא נכון" וב"אין לאן לברוח" גרמו לרבים להרגיש כמו דמות מתבגר שטוף הורמונים מ"אמריקן פיי". ובכן, בפרק האחרון בסדרת הסרטים הקומידיוטיות "American Pie 7: Book Of Love", עושים בה הנערים שפטים כאמו של רוב המתבגר החרמן. מעיני המעריצים הוותיקים זולגות דמעות, מעיניה בוטוקס.   

ב"אמריקן פיי 7" אגב משתתף גם ברט מייקלס, שכמעט קיפח את חייו לאחרונה ולא בפעם הראשונה. ב-1994 עבר תאונת דרכים שאילצה אותו לעבור טיפול 10,000 ולשפץ בין השאר את פניו. ולכן אפשר לסלוח לו, וכך גם לחברתו הטובה פמלה אנדרסון. אמנם אין הצדקות רפואיות לניתוחים הקוסמטיים החוזרים ונשנים שעברה לאורך השנים, אבל הן לא משנות דבר באיכויות המשחק האפסיות שלה. מראה ה"פורן-סטאר" הטראשי דווקא הולם אותה.

מי מסתתר מאחורי המסכה?

ואכן הטראש הוא זה שיכול לחלץ את כוכבי הפלסטיק המזדקנים. תראו את שר, כבר יותר מעשרים שנה שהיא חיה מזה. ב"מכשפות מאיסטוויק" וב"חולת ירח" היא שבתה רבים בקסמה הדרמטי, לא האפידרמי. היום היא נראית כמו אנדרואיד, סיליקון מ"קומיק-קון".

שר ואגילרה ב"Burlesque"

אחרי שבע שנות העדרות מסתוריות שבה שר למסך בגיל 64 במיוזיקל "Burlesque" לצד כריסטינה אגילרה כשהיא מתוחה מתמיד. נדמה שתפר פרום אחד יגרום למצח לקרוס והיא תראה כמו רוקי דניס, בנה המעוות בגילומו של אריק סטולץ בסרט "מסכה" מ-1985.

ראיין, סוויזי, ארקט, שר וגם קורטני קוקס, מלאני גריפית, דיוויד האסלהוף ורבים רבים אחרים - כולם היו שם באייטיז. אותנו הילדים והמתבגרים הם סחפו בגלל היופי, הסקס אפיל והכריזמה, אבל היום כשהם בעשור החמישי לחייהם, הם רוצים את הבלתי ניתן להשגה. כל הכסף והתהילה שצברו לא יכולים לעצור את הזמן וגם לא את הזדקנותם הבלתי נמנעת. התכחשות מאולצת רק הופכת אותם למגוחכים. עיניים עצומות לרווחה, גם אחרי הרמת העפעפיים.

התחלה חדשה

נכון, הקמטים לא נראים טוב במראה, ובטח לא על המסך הגדול, אבל הזיוף שמוקרן מפרצופים מחוייטים נראה רע יותר. לפעמים פשוט צריך לדעת להרפות. להזדקן בכיף. לא חייבים למתוח את העור בשביל למתוח את הקריירה. לא חסרים תפקידים גם לשחקנים בוגרים. הריסון פורד, שון קונרי, סוזן סרנדון ואחרים עושים זאת בסטייל - זכות שכבר נשללה מקרוז ודיאז. בחיים, וגם בקולנוע. הם יצורי כלאיים - תקועים בין לבין. כמו לאונרדו דיקפריו.

רגע, איך דיקפריו קשור לזה? נכון, הוא לא עבר התערבות כירורגית משמעותית בפניו, הוא פשוט תקוע בין ילד לגבר באופן טבעי. הבייבי פייס היה תפור עליו ב"רומיאו וג'וליה", "טיטניק" ו"החוף" כשהיה צעיר ויפה, אבל עכשיו כשבגר והתרחב קצת, משהו שם לא מסתדר. כמו שראינו ב"שאטר איילנד" ובימים אלה ב"התחלה", ליאו נראה כמו תינוק מגודל. לך תשחק עכשיו דמות משמעותית עם חוסר איזון כזה. ככה פתאום באמצע החיים - בן 35 בסך הכל.