ויכוח על מנה במסעדה הסתיים בבית המשפט
בני זוג שהתחתנו, והזמינו את חבריהם ובני משפחתם למסעדת אווזי-זהב, טענו כי ויכוח על כבד אווז אילץ אותם לעזוב בבושת פנים. ביהמ"ש דחה את תביעתם לפיצוי של 25,000 שקלים, וטען כי טענתם לא הוכחה, וכי גם הם "לא טמנו ידיהם בצלחת"
בני זוג שהזמינו למסעדה את משפחתם וחבריהם לרגל חתונתם, טענו כי בעקבות ויכוח בין מנהל המסעדה לאחד האורחים על מנת אוכל, נאלצו לעזוב את המסעדה בבושת פנים. ביהמ"ש דחה את התביעה לאחר שקבע כי הטענות לא הוכחו, וכי גם האורח לא טמן ידיו בצלחת.
התובעת ובן זוגה הזמינו את משפחתה הקרובה של התובעת וחבריה למסעדת אווזי-זהב לרגל חתונתם. האירוע הוזמן מראש וסוכם על תפריט ומחיר. לטענתה, במהלך הארוחה ביקש אחיה להזמין כבד אווז תמורת סכום נוסף, אך כשהוגשה לו המנה, התברר שמדובר בכבד עוף ולא בכבד אווז. האח ביקש להחליף את המנה ואז, כך נטען, הגיע למקום מנהל המסעדה והחל לצעוק עליו ועל שאר האורחים, ודרש מהם לעזוב את המקום.
התובעת טענה, כי הדבר גרם לה ולבן זוג למבוכה גדולה, ולפיכך הגישה תביעה נגד המסעדה, בה דרשה פיצוי של 25,000 שקלים בגין הארוחה ובגין עגמת הנפש שנגרמה לה. במהלך הדיון בבית המשפט, טענה התובעת כי במהלך הויכוח דחף מנהל המסעדה כסא על אחותה.
המסעדה טענה, כי אמנם התווכח מנהל המסעדה עם אחד האורחים לגבי מנת הכבד, אך לטענתה, המנהל הציע לאותו אורח להתלוות אליו למטבח על מנת לראות שמדובר בכבד אווז אמיתי ואף אמר לו כי לא יחויב בגין המנה למרות שאכל את מחציתה. נטען, כי האורח אמר כי הוא מכיר את המסעדה וכי מדובר ברמאים, ועל כך השיב לו המנהל, כי אם כך הוא חושב, שלא יגיע שוב למסעדה, ואז עזב את המקום, והאורח וכן יתר האורחים המשיכו בסעודה אשר אף שולמה במלואה. על פי הטענה, עד להגשת התביעה, לא נעשתה פנייה למסעדה לגבי המקרה. בדיון, הכחיש מנהל המסעדה בתוקף כי זרק כיסא.
תביעה חסרת בסיס
השופט איתי ברסלר-גונן דחה את התביעה, לאחר שקבע כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה, וכי אינו מאמין לה בעניין דחיפת הכסא. זאת, מאחר והטענה בעניין זה, הועלתה רק בבית המשפט ולא צוינה בכתב התביעה.
הוכח, כך נקבע, כי כל האורחים קיבלו את כל המנות, ואיש לא אולץ לעזוב את המקום.
"לטעמי" כתב השופט, "מדובר היה בהתלהטות יצרים, ככל הנראה לאחר שהאורח (אחיה של התובע) עלב במנהל הנתבעת וכינה אותו רמאי לעיני יתר האורחים. דומה כי גם אותו אורח לא טמן ידו בצלחת (תרתי משמע)".
השופט ציין כי מדובר בתביעה חסרת בסיס, וכי מדובר לכל היותר באירוע לא נעים ששני הצדדים אחראים לו.
בנסיבות העניין, לא חויבה התובעת לשלם הוצאות משפט למסעדה.
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין"
