לא תיארתי לעצמי שאכיר מישהי יותר צינית ממני
הלך הפאסון, והיה לי ממש קשה בהתחלה. היא, לעומת זאת, נראתה די משועשעת. טור פרידה מהסינגליוּת הסדרתית
זה טור פרידה. כן, זה האחרון בסדרת הסינגל הסדרתי אותו גילמתי בגאון במשך תקופה לא מבוטלת. אילו הייתי מקבל שקל בעד כל פעם שהיו שואלים אותי - 'תגיד, איך זה שדווקא אתה עוד לא מצאת' ולאו דווקא מאמא שלי, הייתי יכול לשים קצת בצד. לא שיערתי בנפשי ובטח שלא דמיינתי שאכיר מישהי שהיא הרבה, אבל ממש הרבה יותר צינית ממני. הלך הפאסון, והיה לי ממש קשה בהתחלה. היא, לעומת זאת, נראתה די משועשעת.
שינית סטטוס בפייס? אתה יודע, שזה יסתדר לנו בפריים
תשאלו בטח איך זה קרה תכל'ס? איך הכרתם? מה ההורים עושים? מה היא עושה? מה הסטטוס? בת כמה? גובה? עיניים? מעשנת? שומרת כשרות? על מה היא נוהגת? יש לה כסף? תן תן את הפרטים, תן את העסיס, כבר שינית סטטוס בפייס? נו, אתה יודע, שזה יסתדר לנו בפריים.
אני לא מגלה! אני רק יכול לאשר את דבר העובדה שכבודה עורכת דין, ורק זה חסר לי, שלא תתבע אותי עכשיו. מה שבטוח שהטור הזה לא בא לי בקלות, אני אומר לכם. לא פשוט בכלל, האנדורפינים או איך שלא קוראים לשיטים הקטנים האלה.
זה לא התחיל לא מהר מדי, לא לאט מדי ולא ספונטני גם, כי ספונטני זה כל כך אולד סקול. זה פשוט הרגיש נכון, וכך אני מוצא את עצמי אט אט אפעס עם בטן הפוכה וסמסים מתוקים – עד כאן הדביקות.
ואם להיות רציניים לרגע קט וכן לדבוק בקלישאה הנוראית מכולם: כשזה "זה" אז זה "זה"?
כן, ועוד איך. לא משנה מה ייכתב, וכמה טוב עוד יכתבו גדולי הדור שבינינו, שוב החיים מוכיחים שהם יותר חזקים מהכל. לא יעזור בית דין, ובמחילה מכבודה של זו, אבל זה נכון.
יש דברים שאי אפשר להתווכח איתם
תודו שזה נשמע כאילו שזו התחלה, וכל ההתחלות יפות, וההתלהבות בשיאה וקובה במיה. אבל יש דברים שאי אפשר להתווכח איתם, ולשם שינוי זה גם מרגיש אחרת לגמרי. גבוה יותר, חזק יותר, מהיר יותר? המממ, לא, ותודה לאל שאני לא פרשן כדורגל, אבל חוייבתי לאהוד עכשיו את הפועל תל-אביב. אמנם היא ניסתה, ללא הצלחה, להסביר לי את פשר המונח 'נבדל' – אבל ככה זה שאתה רפה שכל בכל מה שקשור לאגדת הכדור והדשא.
העתיד? וואלה שאלה מעניינת. אבל מרגע שהונחו היסודות על הקרקע, אז לבנות לאט ובטוח. בניינים יכולים לרעוד קלות מידי פעם, זה בסדר. אבל כשזה זה אז זה זה. העבר היה די בסדר, ולגבי ההווה? אני עדיין כאן, רק עם סטטוס חדש בפייס. אבל פייס זה רק כלי ולא דרך חיים. זו דעתי, לפחות הפעם. ולמי שבאמת תהה, אז שם גם הכרנו.
אסיים כאן, עם אם כל הקלישאות אולי: תשאירו את כל השטיקים בבית כשאתם הולכים לפגוש את הצד השני שלכם. בלי חוקים, בלי משחקים, בלי פוזות. מרגישים את זה.
אני כבר לא אכתוב תחת גלימתו של הסינגל, טפו-טפו, רק שכבודה תרשה לי בכלל לכתוב. בעצם רגע, על מה בכלל אני אכתוב עכשיו?
- מוקדש באהבה ליפעת.
לפנייה לכתב/ת 
