עוגמת הנפש שלכם שווה אלפי שקלים

לפני קרוב לשנה, ערב ראש השנה תש"ע, כתבנו כאן בהרחבה על השימוש בתביעות ל"פיצוי לדוגמא" ככלי יעיל בידי הצרכנים להתחשבן עם חברות ובתי עסק שגרמו להם עוול בהתנהגותם. סקרנו את המצבים שבהם ניתן לתבוע פיצוי לדוגמא, ואף ציטטנו מפסק דינו של שופט בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, אברהם טננבוים, שהמחיש כיצד ניתן לעשות שימוש יעיל באמצעי החוקי הזה.

• נשארתם מחוץ לאיצטדיון הכדורגל? קבלו פיצוי
• הפיצוי לדוגמה שיחסל את שיטת מצליח
• תבע חמש שנים לאחר הרכישה ולא יקבל פיצוי
  

באותו פסק דין הסביר השופט טננבוים מה ההיגיון העומד מאחורי הפיצוי לדוגמא: "מטבע הדברים, רוב העסקות הצרכניות הן בסכום שאיננו גבוה... הטירחה וכאב הראש אינם שווים לציבור להתעסק עימם. המציאות הראתה שהציבור פשוט העדיף פעמים רבות לוותר על זכויותיו מאשר לנסות למצותן. מאידך גיסא, לצד השני (בתי העסק) הייתה מוטיבציה רבה הרבה יותר להילחם על כיסם משום שהם תלויים בכך".

והמשיך: "יתרה מכך, גם אם זכה הצרכן במשפטו, הרי לא יכל להוכיח נזק משמעותי. ממילא היו הפיצויים נמוכים ולא תאמו את מידת המאמץ וההשקעה שנדרשו ממנו. ...יצא כי פעמים רבות השתלם לספקים ולמשווקים להפר את חוקי הגנת הצרכן, בבחינת 'שיטת מצליח'. ... מסיבות אלו... הוגשה מטעם הממשלה הצעת חוק למתן פיצויים ללא צורך בהוכחת נזק... מטרת הפיצויים הייתה בבירור לשמש כשוט כנגד העוסק, וכאמצעי לעידוד הצרכן לעמוד על זכויותיו".

לאחר מכן יישם את מלוא הסמכות שהיקנה לו החוק, והטיל על חברת סלקום, אשר התעלמה מהודעה של צרכן על ביטול עסקה עמה והמשיכה לגבות ממנו כסף גם חודשים לאחר ששלח את ההודעה, לשלם לצרכן הנפגע 10,000 שקל.

השירות הופסק – החיובים לא

את פסק הדין הזה נתן השופט טננבוים ב-20 באוגוסט 2009. בשנה שחלפה מאז החרו החזיקו אחריו כמה שופטים – שביטאו סלידה מהתנהגות החברות שפגעו בצרכנים, טרטרו אותם והעליבו אותם, לא פעם ולא פעמיים.

בפברואר 2010 נידונה בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה תביעתה של מירבל לוי נגד חברת נטוויז'ן. מפסק דינו של השופט אייל דורון עולה, כי נטוויז'ן אמנם ביטלה את השירות על פי הודעתה של גב' לוי, אך למרות זאת המשיכה לחייבה בתשלומים. ובלשונו של השופט: "היו אלה רק החיובים השונים אשר המשיכו להגיע ללא הרף, בשל טעויות, כך נטען, אצל הנתבעת. ברם, עצם הפסקת מתן השירות מעידה על קבלת הודעת התובעת בדבר ביטול העסקה, ומשאין מחלוקת בנוגע למועד הפסקת מתן השירות, די בכך".

ה"די בכך" כוּון להצדקה לפסוק פיצוי לדוגמא, והשופט אכן הורה לנטוויז'ן לשלם לתובעת 7,500 שקל בגין התנהלותה הבעייתית.

מחיר ההטרדה - פיצו

חלפו כמה חודשים, וחודש יולי 2010 היה פורה במיוחד במובן זה. ב-15 ביולי נידונה בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, בפני השופט יחיאל ליפשיץ, תביעתו של דן נבון נגד רשות השידור. נבון טען בכתב התביעה, כי רשות השידור מיררה את חייו כאשר – תוך התעלמות מהודעה ששלח לה כבר בשנת 2005, כי הוציא את מכשיר הטלוויזיה מביתו, ולפיכך אינו חייב בתשלום האגרה – המשיכה לשלוח לו, גם באמצעות עורכי דין, דרישות תשלום למיניהן, התראות לפני עיקול וכו'.

מבחינה משפטית לא הייתה זו תביעה לפיצוי לדוגמא לפי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, אך רוח הדברים הייתה זהה. וכך תיאר זאת השופט ליפשיץ: "עיקר התביעה היא בשל הנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובע, וזאת על רקע הטרדתו בשנים האחרונות באותם מכתבים, התראות, דרישות תשלום וכו' שנשלחו לו".

לגופה של התביעה קבע: "מכיוון שטענותיו העובדתיות של התובע לא נסתרו, גם לא במסגרת כתב ההגנה, אין לי אלא להסכים לטענת התובע כי לא היה ראוי, לשון המעטה, כי הנתבעת תמשיך ותשלח לתובע דרישות תשלום ומכתבים נוספים לאחר הודעתו של התובע כבר בשנת 2005 כי הוא לא מחזיק בביתו מכשיר טלוויזיה". כפיצוי על כך פסק כי רשות השידור תשלם למר נבון 6,000 שקל.

לעוגמת נפש יש מחיר 

הוא החל בניסיונות ההתנתקות בנובמבר 2005, ובין השאר הובטח לו שטכנאים יגיעו כדי לנתקו, אך הם לא הגיעו. הניתוק בוצע לבסוף במרס 2006. מ-2007 ואילך הוא גם קיבל טלפונים והתראות חוזרות ונשנות מהוט ומעורכי הדין שלה לגבי חוב שלכאורה היה לו. לא עזרו לו מכתבים ששלח להוט ולעורכי דינה, שאליהם צירף את העתקי החוזה שלו עם חברת יס ועוד מסמכים רלבנטיים אשר הוכיחו כי לא היה לו שום חוב כלפי הוט.

השופט, ששמע את כל זאת, כתב כך לפני שקבע באיזה סכום לפצות את מר שריקי: "נראה לי, בכל הכבוד, שככל הנראה, וכאמור מלשון כתב ההגנה, הנתבעת (הוט – י"א) לא הפנימה ולא השכילה להבין מה היא עוגמת הנפש שנגרמה לתובע. אכן, המדובר באירוע מלפני שנים אחדות, אכן, גם לשיטת הנתבעת, התובע נותק משירותיה עוד בחודש מרס 2006. יחד עם זאת, התובע המשיך לקבל מאת הנתבעת הודעות חיוב בגין תשלומים למועדים מאוחרים מאלה...".

השופט פירט את מה שספג מר שריקי כל התקופה הזאת, ולאחר מכן ציין: "טוב תעשה הנתבעת אם תעשה בדק בית משמעותי אצלה ותבחן לשנות את נוסח החשבוניות הנשלחות, תבחן לשנות את נוסח ההתראות הנשלחות על ידה על מנת למנוע הישנות מקרים דומים אלו בעתיד".

אשר לשאלת הפיצוי, קבע השופט מאור: "אדם שלשיטתו אינו חייב כל כסף, העומד מול עו"ד או ספק שירות, שממשיך ושולח לו התראות מקבל הודעות כי יפעלו נגדו בהליכי הוצאה לפועל מקום שאין מקום לעשות זאת, הוא אדם שנגרם לו כתוצאה מכך עוגמת נפש. אדם המבקש להתנתק מספק שירות, ראוי לו לספק השירות לנתק אותו ללא דיחוי וללא השתהות מיותרת. אלו הוראות הדין, וזו גם הדרך לנהוג". וכיוון שקבע כי הוט פגעה במר שריקי בהתנהלותה בעניינו, פסק לו 2,000 שקל.

גם על עלבון משלמים

כעבור ארבעה ימים, ב-25 ביולי, נידונה, שוב בפני השופט עודד מאור בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, תביעתו של מרק לובצקי נגד חברת פרטנר. לטענתו של לובצקי, באפריל 2008 הוא העביר על שמו מכשיר שהיה בבעלות אמו המנוחה על שמו, ולאחר מכן חויב חשבונו ב-1,150 שקל ללא הצדקה. מאותו רגע הוא חזר ופנה למוקד שירות הלקוחות של פרטנר, וכל פעם חזרו אליו ואמרו לו שיזכו אותו בסכום זה – אך דבר לא אירע.

מתגובתה של פרטנר עלה, שהיא כן שלחה ללובצקי צ'קים על הסכום הזה, אך הם נשלחו על שם אמו המנוחה. בעת הדיון בבית המשפט ציין נציג החברה, כי במסגרת פנימיות של החברה ולצרכים פנימיים שלה נעשות חלוקות כאלו ואחרות. אך השופט לא השתכנע: "עם כל הכבוד, אין עניין זה מעניינו של התובע. הוא זכאי לקבל את כספו, והתחשבנות פנימית של התובעת בינה לבין עצמה יכולה להיעשות בין כותלי חצרי הנתבעת ואין מקום לשתף את התובע או לקוחות אחרים במכשולים שלכאורה קיימים אצל הנתבעת".

אין פלא שלובצקי ציין בתביעתו, כי ההתנהלות של פרטנר גרמה לו עוגמת נפש רבה ותחושת עלבון. לא בכדי ציין השופט מאור בעניין זה: "נראה שאך בשל הפנייה לבית המשפט זכה סוף סוף התובע להתייחסות מצידה של הנתבעת. התרשמתי שהתובע מדבר מדם ליבו, התרשמתי שהתובע שבע מהבטחות הנתבעת כי תעביר לו את יתרת חובו, ובצר לו פנה לעזרת בית המשפט. אכן, התרשמתי שנגרמה לתובע עוגמת נפש בגין התנהלותה התמוהה משהו של הנתבעת ובעיכוב והשהיית החזרת יתרת חובה לתובע". עקב כל אלו פסק כי על פרטנר לשלם למר לובצקי 2,000 שקל.

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet