לא רק דמעות: הכירו את הטֶלֶקוֹמֶדְיָה

אמרת טלנובלות - אמרת דמעות. כך, לפחות נתפס הז'אנר הטלוויזיוני בתרבות הישראלית. אבל בתעשייה העולמית, ובעיקר בארגנטינאית, הבכי הפסיק כבר מזמן להיות סימן ההיכר הבלעדי של הז'אנר.

"בטי המכוערת". אחת מהגדולות שבטלקומדיות (באדיבות HOT)

אחד החלוצים ביצירת סיפורי אהבה בלתי אפשריים בנימה הומוריסטית, היה התסריטאי הארגנטינאי אנריקה טורס, שעם "אנטונלה" והסדרות שבאו בעקבותיה, הצעיד את הז'אנר לכיוון המפתיע על ידי שילוב שני אלמנטים שעד אז נחשבו לניגודים: טלנובלה - וצחוקים, עמם המשיך גם בהפקות של "סלסטה", "זינגרה" וכמובן "בובה פראית".

גם תחת שמי קולומביה מגיחות מפעם לפעם סדרות בעלות פן הומוריסטי, ואת הגדולה שבהן אין צורך להציג: "אני בטי, המכוערת", שלא היתה רק סדרה יפה ומצליחה, אלא גם מצחיקה, וכבשה את העולם בסערה.

הקומדיה של השנה

דרך ארוכה צעדה התעשייה הארגנטינאית, כאמור, מאז הסנוניות המצחיקות הראשונות, ועד "דייט בלינד", הטֶלֶקומדיה שנחתה אצלנו בסוף השבוע שעבר (ויוה פלטינה, שישי ב-22.30), עיבוד טלוויזיוני של ספר בעל שם זהה. הספר עצמו, אגב, נולד כבלוג שזכה להצלחה מסחררת, ולכן זכה לעיבוד הספרותי.

בסיס איתן זה מורגש היטב בעלילת הסדרה. מדובר ב-120 פרקים, במהלכם לוסיה (מוריאל סנטה אנה), בת ה-30 מחפשת בנרות בן זוג שילווה אותה לחתונת אירינה, אחותה הצעירה, מטרה מאתגרת לאור העובדה שנותרו רק 258 ימים עד לאירוע החגיגי.

לוסיה הציבה לעצמה את הדד-ליין בעקבות התערבות, עליה נודע לה במקרה, בין אמה ואחותה, לפיה האמא, מנוצ'ה, שסבורה שלוסיה תגיע לבד לחתונה, התחייבה לממן את הוצאות המסיבה אם לוסיה תגיע עם בן זוג אמיתי. לוסיה הפגועה יוצאת לדרך המפרכת, ולאורכה פוגשת טיפוסים ססגוניים, משונים ומעניינים.

מוריאל סנטה אנה ורפאל פרו, המככבים כלוסיה ומרסלו (אותם פגשנו ב"לה לולה" כגרייס וגסטון) הם בחירות מצוינות, שחקנים כשרוניים ומשכנעים. הסדרה מגיעה עם קבלות: היא שודרה בערוץ הציבורי הארגנטינאי בשנה שעברה, זכתה בפרס "מרטין פיירו" לטלקומדיה של השנה, והיתה מעומדת לשמונה פרסים נוספים. משב רוח מרענן ומומלץ גם למי שבדרך כלל מרחיק עיניו מהז'אנר.

הטלקומדיות הגדולות

לצד "דייט בליינד" החדשה והעדכנית, הנה עוד כמה מהצלחות ז'אנר הטלקומדיות ב-20 השנים האחרונות.

אראנה ואוריירו. מ"בובה פראית" ועד "חיים שלי"

• "אנטונלה" (1991). הסדרה, על פי תסריט של אנריקה טורס, נחשבת לסנונית הראשונה בז'אנר. הגיבורה חולמת להיות שחקנית ומתפרנסת מהופעות באירועים בתור הליצן "פלין פלין". בעקבות הצלחת הסדרה, שנמכרה למדינות רבות, הגיעו סדרות נוספות בעלות אותם ניחוחות: "סלסטה 2", "זינגרה" ו"פנינה שחורה".
  

• "בובה פראית" (1999). סיפור אהבה קלאסי בין צעירה ענייה ויורש עשיר, אף הוא חתום על ידי טורס. נטליה אוריירו, הכוכבת, הפגינה כימיה מצוינת הן עם הטויסט ההומוריסטי שהביא את מילי, דמותה היתומה, לבצע אינספור מעשי קונדס, לככב בסצנות משעשעות ולכבוש את לבו של איבו, בן העשירים שבבית משפחתו עבדה כעוזרת. הסדרה שנמרחה על יותר מ-300 פרקים (ואיבדה את זה לגמרי בסופה) נמכרה ל-60 מדינות.
  

• "חיים שלי" (2006). נטליה אוריירו ופקונדו אראנה, הפעם על פי תסריט של ארנסטו קורובסקי, הצליחו לשחזר את הצלחת "בובה פראית" האגדית בסדרה בעלת אופי מאוד דומה אך מותאם לגיל הכוכבים. במילים אחרות: הצלחה כן, היסטריה, לא.
  

• "לה לולה" (2008). אף היא בהפקת דורי מדיה, מטפלת בנושא הבדלים בין המינים מזווית מקורית והקדימה את "דייט בליינד" בסגנון ובמסגרת כיוון שעלילתה אף היא, מבוססת הומור ומתרחשת במערכת עיתון, אם כי מאוד שונה זו מזו.