מיליון דולר בייבי

אחרי פתיחה כל כך מלודרמטית די סביר להניח שלבוף הוא מסוג הסלבריטאים שפיתחו מערכת יחסים טעונה עם הכסף הרב שנכנס לחייהם ביחד עם התהילה. כמו הרבה מהקולגות שלו בהוליווד, שידעו מחסור בצעירותם, לבוף נזהר כשמדובר בפיזור כספים. "אני עדיין לא ממש מרגיש בטוח מבחינה כלכלית", הוא מגלה. "אתה יודע כמה כסף יש לך עכשיו, אבל אתה לא יודע מה יקרה בעתיד. לכן אני גם נזהר בהשקעות שלי. זה הימור אם אתה לא יודע במה אתה משקיע. האמת שלא הייתי יכול לבזבז את כל הכסף שיש לי בחיים. אני פשוט לא בנוי לזה.

 אין לי את התיאבון לדברים האלה שהכסף יכול להביא. כן, יש דברים מגניבים מסביב, אבל אני תמיד חושב שאני לא באמת צריך אותם. אבא תמיד אמר שהרבה חפצים אפשר פשוט לשכור, וזו בעצם העצה הכלכלית היחידה שהוא נתן לי. אני רק מוציא כמות מגוחכת של כסף על כרטיסים למשחקים של קבוצת הבייסבול לוס אנג'לס דודג'רס".

נוכח התפקיד המשמעותי שקיבל הכסף בחייו של לבוף, העובדה שהתפקיד החדש שלו הוא דווקא בסרט "וול סטריט - הכסף מדבר" היא כמעט פואטית. מדובר בסרט ההמשך שיצר אוליבר סטון ("פלאטון", "רוצחים מלידה") לסרטו המצליח מ־1987, הפך לאחד הסרטים הכי מזוהים עם התרבות השלטת של שנות ה־80 בארצות הברית, תרבות קפיטליסטית שכולה רוקדת סביב המרוץ אחר הכסף. לבוף היה תינוק כשהסרט המקורי יצא למסכים, ולאחרונה מצא את עצמו מבלה בחברת האריות הבכירים של הוליווד, כמו סטון ומייקל דאגלס, ומקבל עצות מבכירי המומחים בתחום הפיננסי. "לא ידעתי כלום על מתמטיקה לפני הסרט הזה ופתאום קבוצה של 20 איש עזרה לי להתכונן לבחינות 'סדרת השבע', שזה מעין בחינת כניסה לסוחרים בבורסה. כל הברוקרים המורשים חייבים לעבור אותה בארצות הברית. אמרתי למומחים: 'תרוויחו לי כסף ואני אקח אתכם לסט כדי שתוכלו לפגוש את מייקל דאגלס'. הרבה דלתות בוול סטריט נפתחו בפניי בזכות הסרט הזה. כולם רצו להיות חלק מהפרויקט החדש ולעזור".

למדת משהו שלא ידעת על הבורסה?

"שיש השקעות שהן בכלל לא הימורים. בתקופה הזאת עשיתי כסף בבורסה, אבל להגיד שאני מעולה בזה ועשיתי את הכל בעצמי? זה ממש רחוק מהמציאות. הוקפתי על ידי הרבה אנשים מלומדים שבחרו בשבילי".

ב"וול סטריט - הכסף מדבר", שמגיע השבוע לישראל, חוזר מייקל דאגלס אל הדמות של גורדון גקו מהסרט המקורי, הברוקר המניפולטיבי והמתוחכם. בסרט משתחרר גקו מהכלא ומוצא את עצמו במציאות החדשה של עולם שהשתנה בזמן שהוא בילה מאחורי הסורגים וכעת עליו להתאקלם בו. אחת המשימות שעומדות לנגד עיניו היא שיקום מערכת היחסים שלו עם בתו (קארי מוליגן) שניתקה עימו קשר. בשלב הראשון הוא משמש כמנטור לחבר האידיאליסט והאמביציוזי שלה (אותו מגלם לבוף) ומלמד אותו להתמודד טוב יותר עם נבכי וול סטריט. מתברר שגם בחיים דאגלס הפך עבור לבוף לסוג של מודל לחיקוי והשניים התקרבו. "אנחנו פשוט מסתדרים", מסביר לבוף. "הייתי קצת לחוץ בהתחלה לעבוד עם כאלה אנשים והוא מאוד תמך בי. בכלל, הסתדרתי עם כל השחקנים המבוגרים. אם אתה מגיע לסט מוכן, ממוקד מטרה ומחויב, החבר'ה האלה יחבבו אותך".

החדשות בדבר סרטן הגרון שתקף את דאגלס לאחרונה מצאו את לבוף קצת לא מוכן, אבל הוא מסרב להיבהל. "הסרטן בחר את האיש הלא נכון. מייקל הוא זאב. איש חזק. ואני מאמין שהוא ייצא מזה. הוא עוד יהיה בסדר גמור".

אוליבר סטון ידוע כאיש מורכב ושנוי במחלוקת. איך הסתדרת איתו?

"הוא יכול להיות ויקינג והוא יכול להיות גם ארנב הפסחא. הוא יכול להיות מזין מצד אחד וזדוני מצד שני. כבר ביום הראשון הוא אמר לי שגם טום קרוז לא היה שחקן לפני שהוא פגש אותו, בדיוק כמוני (סטון ביים את קרוז ב"נולד בארבעה ביולי" — א.ק). הוא איש קשוח שמקשה עליך. היו סיטואציות שאוליבר הכריח אותי לשתות אלכוהול, כי זה הביא אותי למקום שהייתי צריך כדי לעבור את הסצנה. אין אצלו גבולות והוא יעשה הרבה כדי להביא אותך למקום אליו הוא שואף שתגיע. אם יש קיר, אוליבר פשוט ידחוף את הקיר. אתה לא יכול להיכשל עם אוליבר. אבל אתה חייב להיות מוכן לעשות מה שהוא אומר".

מה עוד למדת ממנו?

"אני לא יכול לסכם את זה אפילו. אוליבר סטון הוא גאון, אחד האנשים האינטליגנטים ביותר שנתקלתי בהם בחיי. הוא מטפח את השחקנים והוא לוחם איתם. פגשתי אותו בזמן שהיה נכון מאוד עבורי. אוליבר היה שומר ותומך. ברגע שפגשתי אותו אמרתי לו הכל: 'אלה הדברים שאני פגיע בהם, שאין לי בטחון בהם. אני אהיה כמו בובת מריונטה ואתה תמשוך בחוטים'. אני לא שחקן שקשה לעבוד איתו, אני מאוד נלהב. אם אתה טועה, אגיד לך ואם אני טועה אקבל את זה. ואם מישהו רוצה להיאבק קצת, זה נחמד".

כשפגשתי את לבוף במהלך פסטיבל קאן האחרון, שבו הוקרן הסרט מחוץ לתחרות הרשמית, הבנתי מהר מאוד למה כינה אותו דאגלס "נשמה עתיקה". לבוף לא מדבר או מתנהג כמו עוד אחד מכנופיית צעירי הוליווד, שמספקים חומרים מביכים לצהובונים מדי שבוע. הוא רציני ומבוגר מגילו. באמצע הראיון הוא פותח בנאום על המיתון הנוכחי והחששות שלו מעתיד כדור הארץ. לבוף, אגב, לא ממהר לאמץ את האבחנה של דאגלס: "אני עדיין ילד, אני מנסה להתבגר ולמצוא את המקום שלי". מאידך, בניגוד לרוב בני דורו בהוליווד, הוא גם לא ממש בעניין של להיות סמל סקס: "אני די השכן מהבית ממול ואני חושב שבגלל זה אני פופולרי. אני מרגיש מוחשי לקהל, אני לא איזה שחקן מעולם אחר. אף פעם לא היו לי יותר מדי מעריצים פנאטיים שהשתגעו והייתי צריך לטפל בהם. אנשים מאוד נחמדים באים אליי ולוחצים לי את היד או אומרים לי משהו. לא מתייחסים אליי כמו אל כוכב פופ, וזה נחמד, ככה יש לי פרטיות. אף פעם לא היתה לי עדת מעריצים כמו של רוברט פטינסון. אני לא מדונה".

• את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"