אתה נתקעת בשלב החיפושים שאני מזמן שכחתי

• החלק הראשון: ואז הוא שאל: "תגידי, החזייה שלך מרופדת?"
  

אני יודעת בדיוק איזה גבר אני מחפשת: גבר שכל כך שלם עם עצמו ועם המגרעות שלו, עד שהוא לא צריך שהבחורה שלו תהיה הכי יפה ועם הגוף הכי מושלם בעולם. מספיק לו שבעיניו החיוך שלה יהיה היפה ביותר,כי היא זו שחייכה אליו. זה גבר שלא צריך שלחברים שלו ייצאו העיניים כשהוא בא עם החברה. הוא לא רוצה "הכי גדול", והאגו שלו מסתפק בבית צנוע ובאוטו נוח לנהיגה, שישמח גם מהמשכורות הממוצעות שלו ושל אשתו, ועם כל זה יצליח לעשות את המשפחה שלו מאושרת. זה כל כך ברור לי, אז למה נתתי הזדמנות נוספת למישהו שהכי פחות הזכיר לי את הגבר הזה?

אולי כי אני אוהבת בחורים רעים, כמו שהוא נלחץ מבחורות טובות. אולי בגלל שכשאתה ממש רוצה להכיר ומרגיש רע עם הלבד, אתה מדחיק את ההערות הפוגעות, מתעלם משאלה מזלזלת ומתאמץ לתת לצד השני הזדמנות נוספת, כי כבר יגעת מהחיפושים.

ולמה החיפושים האלה נראים לי מסובכים כל כך? נזכרתי בסיפור התנ"כי, כשאברהם שלח את אליעזר למצוא אשה ליצחק בנו. הוא עמד ליד הבאר וחיכה לאשה שתשקה אותו ואת גמליו. כשרבקה השיבה בתגובה לבקשתו למים: "שתה אדוני, גם אתה וגמליך אשקה", הוא ידע שהיא מתאימה. אולי זה בעצם פשוט, לאליעזר הספיקה הערכיות שרבקה הציגה כשהושיטה יד לאדם זר שנזקק לעזרה.

אני חושבת שחזרתי אליך שוב ושוב כי כשהדחקתי את ההערות הפוגעות, ראיתי בך הרבה ערכים שמצאו חן בעיניי. נשאבתי אל הדברים הקטנים שעשית עבורי מהדייט השני ואילך. אמרת לי דברים שלא האמנתי שאזכה לשמוע מבחור. ועכשיו, אני חצויה בין הערכים המדהימים שראיתי שקיימים בך, לבין ההערות שיוצאות מפיך בחוסר טקט משווע.

אני זו שבוחרת אם לאהוב את האדם שמולי

אין לי מושג מה אעשה עכשיו. אני מרגישה שגם אתה תוהה לגבי הקשר שנוצר בינינו. מה שכן, עם הזמן ההערות חסרות הטקט שלך הולכות ומתמעטות, ומיום ליום אני מגלה מולי אדם קרוב יותר לגבר שאני מחפשת. 

זוגיות היא פשרה, נכונות לקבל את השני עם הרגלים שלא בהכרח נוחים לנו, אבל מתגמדים לעומת דברים חיוביים אחרים.

אנחנו יודעים שיש בחוץ עוד טוב ואולי אפילו יותר טוב, אבל אני זו שבוחרת אם לאהוב את האדם שמולי ולקבל גם את המגרעות שלו, כי הערכים לפיהם הוא פועל ביום יום אהובים עליי, או להמשיך בחיפוש אחר גבר אחר. אף פעם לא אדע ב-100% אם בחרתי נכון, אבל ביכולתי לגרום לכך שזו תהיה הבחירה הנכונה עבורי.

אני חושבת שבדייט הראשון שלנו אתה היית בשלב שאני בדיוק יצאתי ממנו, בו אתה נכנס לאתר ומבין שיש המון אופציות. ככה אם הבחורה הנוכחית לא גבוהה כמו שדמיינת, אתה יכול פשוט לקום ולעזוב, ולחזר למחשב ולקרוץ לבאה בתור.

אתה מרשה לעצמך להגיד כל מה שבראש לך בשביל לאתגר את הצד השני, לשבת עם מישהי שאתה מכיר דקה וחצי ולהתרברב בפניה על הבחורה שהכרת בחו"ל. בשלב הזה אתה מסתפק בפגישה עם מישהי רק כדי שהיא תחזק לך קצת את הביטחון. זה בדיוק השלב בו כשאני אומרת לך שאני רוצה קשר רציני, אתה תתלונן ששוב פגשת לחוצת חתונה.

תמיד יהיו עוד אופציות, אבל החיים קצרים

ככה זה התחיל, אבל מהדייט השני שלנו שמתי לב לשינוי אצלך. באת רגוע יותר, דיברת פחות, נראית קצת נבוך ובעיקר עייף, מהבדידות והחיפוש אחרי מישהי שתפיג אותה עבורך.

נראה שבין הדייט הראשון לשני הבדידות הזו חתכה אותך כמו תער. אולי השותף יצא לישון אצל החברה, ועוד חבר נסע לצפון עם חברה שלו, ופתאום הרמת ידיים בייאוש.

סוף סוף הבנת את מה שאני הבנתי לפני הדייט הראשון שלנו: שאתה יכול לדפדף שעות באתר היכרויות גם עוד כמה שנים טובות, אבל אתה רוצה לסיים את פרק החיפוש ולהתחיל ברצינות את הפרק של מציאת האחת עבורך.

זו החלטה שהיית צריך לקבל. תמיד יהיו עוד אופציות, אבל החיים קצרים, לא? בסוף מה שנשאר באמת בתוך הבית שתבנה עם בת זוגך הם הערכים שלך ושלה שיצטלבו יחדיו לקשר נפלא ומזין, בסוף כולנו איפשהו מתפשרים בשביל למצוא לנו את השקט והנחלה.

לפני שנה-שנתיים הייתי מסלקת מחיי כל בחור שהוציא איזה פיפס לא במקום. היום אני רואה את זה אחרת, ומבינה שהמשפט "אין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני" גרם לי לדחות הרבה בחורים שייתכן שכן התאימו לי. גם כאן זו שאלה של החלטה ובחירה – בחרתי לא להירתע מהשאלה שלך על החזייה שלי ולראות את זה באופן אחר.

נסה להכיר גם את זו שלא דמיינת כבת זוג אידיאלית

בחרתי לראות בכך את הדרך שלך לבחון את הגבולות שלי ולאתגר אותי. אמנם לא הגבתי להערותיך הלא-ראויות, אבל כששאלת אותי בתמימות מה בא לי לעשות, נישקתי אותך. זו היתה הנשיקה הראשונה שלנו.

אני חושבת שאחרי זה הבנת שגם כשתנסה לבחון את גבולות האדם שמולך לא בהכרח תקבל תשובה ברורה לגבי מי הוא, וכולנו עשויים להיות מופתעים מכמה מהר שפטנו זה את זו. אני עדיין חושבת שירית לעצמך ברגל כששאלת אותי על ריפוד החזייה שלי, וההערות שלך לפעמים מיותרות. בעיניי אתה פשוט משחק באש, אבל אני מתחילה להבין מאיזה מקום ההערות האלה נובעות.

אתה רוצה להכיר בדיוק כמוני, אבל אתה הולך לאיבוד אי שם במגרש המשחקים שבנית. אני רואה עליך איך הגעת לשלב בו הביטחון העצמי שלך כבר מספיק כדי לא לחפש חיזוקים אצל אחרים, וכמה שבעת מאכזבות. הגעת למסקנה בראשך, או שפשוט ליבך החליט בשבילך שדי, העולם רווי בבחורות יפות ומושכות, אבל הגיע הזמן לעצור ובאמת לנסות להכיר - גם את זו שלא דמיינת כבת זוג אידיאלית.

אתמול שאל אותי מישהו מה הכי חשוב לי בגבר. עניתי שמספיק שיהיה לו לב טוב, כי שאר הדברים ממילא מתגלים רק עם הזמן. הוא השיב שמאפיין אחד לא מספיק להתאמה. עניתי שככה זה כשרוצים באמת ורוויים מהחיפושים. זה אפשרי בהחלט שגם הגבר שעליו אני כותבת כאן, אם הקשר שלנו לא יצלח, ימצא את עצמו פותח את הפרופיל שלו באתר ב"מחפש את האחת, מספיק שתהיה עם לב טוב".

בראיון שערכו עם דודו טופז ז"ל בטלוויזיה הוא אמר: "אנשים זה דבר מצחיק, מה שיש בידם לעולם לא מספיק". אין ערבות בחיים לשום דבר. גם האדם הערכי ביותר עלול לבגוד בערכיו, אבל אם כל הזמן נרדוף אחרי "משהו טוב יותר", בסוף אנחנו עלולים להתעייף עד כדי כך שבלית ברירה נסתפק ב"גרוע יותר".