הן תמיד פוסלות אותי כי אין לי תואר אקדמי
אני בן 32 עם לב ענק, אבל אני כל פעם מתאכזב מחדש בדייטים. אני יודע שברגע שתגיע השאלה "מה למדת?" – הכל אבוד לי
הכל מתחיל מהשיחה הראשונה, ששואלים את השאלות הטיפשיות האלה, אבל ההגיוניות: "מה אתה עושה בחיים? איפה את גר? אתה אוהב ללכת לים?" ואז באה השאלה הקשה ביותר מבחינתי: "במה יש לך תואר, מה למדת?"
*שם בדויכאן אני מתחיל להתחמק, ולמה? כי אני מתבייש.
אני בן 32, ומיד לאחר שהשתחררתי מצה"ל עבדתי באחת מהחברות הגדולות במשק במשך עשר שנים, עשיתי שלושה תפקידים מרשימים ונחשבתי לאחד המוצלחים ביותר, הייתי כוכב עולה, אם מותר לי להתגאות. נבחרתי למצטיין מנכ"ל, מצטיין חברה, אהוד על העובדים והמנהלים. השגתי יעדים שאחרים לא התקרבו אליהם, קודמתי בגיל מאוד מוקדם לאחר תקופה קצרה לתפקיד שאחרים מקבלים רק אחרי כמה שנים, וגם שם הוכחתי מה אני שווה.
אחרי זה עברתי לתפקיד שלא רצו לקבל אותי אליו ללא תואר (תמיד טוב שיש כאלה שמאמינים בך) והוכחתי לכולם שהתואר הוא רק מסמך, שהעבודה שעשיתי הייתה טובה בהרבה משל מחזיקי התואר הראשון והשני.
כשנפגשתי במסגרת תפקידי עם בעלי תפקידים מהבכירים במשק, אלה היו בטוחים ושאלו אותי פעמים רבות היכן למדתי את התואר הראשון והשני. לי נשאר רק לחייך ולהתחמק.
בסופו של דבר, בחברה שבה עבדתי עמד התואר החסר גם כן כמגבלה לקידום בגלל נהלים והחלטות של אלה שלא מבינים את המגבלה המיוחדת והמוסתרת שיש לי, בדיוק כמו בתחילת קשר עם המין הנשי.
נכון, רציתי ללמוד לתואר ראשון, נרשמתי פעמיים לאוניברסיטה, אבל לא הסתדרתי עם השיטה, הכל בגלל שיש לי בעיות קשב וריכוז שמפריעות לי ללמוד לתואר, זה היה גם בבתי הספר היסודי והתיכון. אני יודע שאני מסוגל לעשות הרבה יותר מאחרים שיש להם תואר ראשון ושני, אפילו הוכחתי את זה.
אבל, ותמיד מגיע האבל, כשאני פוגש מישהי היא מיד ממתגת אותי תחת "ההוא בלי התואר" או "ההוא שלא מסוגל ללמוד".
קשה להסביר למי שלא סובל מבעיות קשב וריכוז מה המשמעות של ה"באג" הזה. אני לא טיפש, אני לא פותר בעיות בדרך הרגילה (כי זה חלק מהבאג) , אבל בסוף פותר את הבעיה - וברוב המקרים גם מהר יותר.
יש לי לב ענק, ואני כל פעם מתאכזב מחדש. אני יודע שברגע שתגיע השאלה "מה למדת?" הכל ייפול, ולא משנה כמה בניתי והשקעתי.
אתן לא מבינות שקשה לי עם זה גם ככה? לפעמים, כשאני מצליח להסתיר את זה שלא למדתי לימודים אקדמיים, זה כמובן חוזר ועולה. אני אומר שלא היתה לי סבלנות ללמוד או שלא רציתי, ואז אני נראה עוד יותר גרוע, כי הרי זו לא האמת. זה רק בגלל שאני מתבייש.
היא קלטה שאני לא עצלן וממש לא טיפש
עוד מבט:
הוא ביישן? זכיתי בלוטו! מכוער? המון פוטנציאל!
נגה פסו
החנוניוּת והכיעור נותנים להם זמן וסיבה לבנות אופי, לגבש דעות על כל נושא שקיים, לפתח תחביבים ולדמיין את היום שיפרצו לעולם כשהם מצוידים ביחידה שראתה את היופי הפנימי שלהם - את. הם יסגדו לך, יפנקו אותך, יתנו לך להרגיש הכי יפה בעולם
באחד מהדייטים פגשתי את מ', היא שאלה אותי בפגישה מה למדתי ועניתי לה את אותה התשובה - אמרתי שלא היתה לי סבלנות והתעצלתי, אז הפסקתי ללמוד. היא מיד הבינה שמשהו כאן לא הגיוני, היא קלטה שאני לא עצלן וממש לא טיפש, אבל לא היה לה נעים לשאול, אז היא לא המשיכה כאילו לא קרה כלום.
כשזה הגיע לשיחה אמיתית וגיליתי לה את הבעיה, היא אמרה שהיא מבינה, אבל הוסיפה שמראש לא היתה נפגשת איתי אילו ידעה, מפני שהיא עם תואר שני, ובבית לימדו אותה שצריך למצוא בן זוג עם לפחות תואר אחד.
שלשום נפגשתי עם עוד מישהי לדייט, היא שאלה שאלות. סיפרתי את סיפור חיי, והיא את שלה. ואז הגיעה שוב הפצצה. היא כמובן אמרה שלא כל אחד צריך תואר, אבל ברור לי שזה מה שהפיל את הכל.
זה קרה לי בעבר במקרים רבים נוספים: עד השאלה על התואר הכל זורם, ואז, זה נופל כמו פצצה מהשמיים.
בחברה ששופטת אותך, השונה, רק על פי מסמכים ותעודות - קשה מאוד להראות מי אתה, במיוחד משום שאתה עובר מבחן מיד בהתחלה, ואם אתה לא עומד בסטנדרטים אתה נחשב לסוג ב', לא ראוי לשימוש.
ואל תחשבו שזה קל גם בעבודה, בימים אלה אני מחפש עבודה חדשה, וכל מי ששומע שאין לי תואר לא פונה אלי, או פוסל אותי. כאילו לא חשוב מה אני שווה באמת ומה עשיתי בחיי, הכל עניין של קוים שנקבעו: מינימום תואר ראשון או שני, זה המצב בחברה שלא מבינה את השונה.
תפסיקו לשפוט אותי לפי התעודות והמסמכים שאני מחזיק. עומד מולכם אדם עם לב ונשמה, שלא נכנס לסדר הרגיל של החברה. למרות הכל הוא מצליח, הוא מתמודד עם כל הקשיים, הוא מסתגל, ובסופו של דבר נראה כמוך וכמו כל אדם אחר. האמת היא שלא ניתן לדעת שום דבר עד שלא תשאלו את השאלה.
אז אולי אתן לא תשאלו אותה, לשם שינוי?
- מאמרים וטורים אישיים על התמודדות עם קשיים
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
