יעקב אגמון ינהל את התיאטרון הערבי-עברי

יעקב אגמון מונה לתפקיד מנכ"ל התיאטרון הערבי-עברי ביפו. זהו תפקידו הממסדי הראשון של אגמון מאז פרישתו לפני כחמש שנים משורות תיאטרון "הבימה", שם שימש כמנכ"ל במשך כעשור. אגמון חזר לאחר פרישתו מהתיאטרון הלאומי לתחום ההפקות הפרטיות והמשיך לנהל ולהפיק את פסטיבל "תיאטרונטו" להצגות יחיד, אותו גם ייסד. 

בבניין התיאטרון הערבי-עברי, שממוקם ביפו העתיקה, דרים בכפיפה אחת תיאטרון "אל-סארייא" בניהולו האמנותי של אדיב ג'השאן, ותיאטרון "מקומי" בניהולם האמנותי של יגאל עזרתי וגבי אלדור. המסגרת המשותפת, שהוקמה לפני 12 שנה, נתמכת בין היתר על ידי עיריית תל אביב-יפו ומשרד התרבות. בתיאטרון, שסובל מזה זמן מבעיות כלכליות שקשורות בין היתר גם בקיצוץ תקציבי המנהל המוענקים לו במסגרת התמיכות, אומרים היום: "זהו מעשה אופטימי ואנחנו מברכים על המינוי".

הקשר בין התיאטרון הערבי-עברי ביפו לבין אגמון החל לפני כשנתיים, אז עברה פעילותו של פסטיבל "תיאטרונטו" למתחם התיאטרון בעיר העתיקה. בתיאטרון מדגישים כי העמקת הקשר והמשך שיתוף הפעולה היה טבעי.

יעקב אגמון, אתה לא מפסיק להפתיע.

"אם היית מספיק יותר הייתי מפתיע יותר".

אתה חתום על כל כך הרבה לאורך הקריירה שלך. בגיל 82 אתה לא רוצה לנוח?

"מנוחת הלוחם זו סיסמה, לא הצעה לסדר. הצד הרעיוני של התיאטרון הזה מרתק אותי ודווקא במארג הפוליטי הנוכחי בארץ, שיתוף פעולה אמנותי מסוג זה הוא נושא שחשוב לי לקדם. זה הגוף היחיד מסוגו בכל שדה הפעילות התיאטרונית האמנותית בארץ אז אם פנו אלי גם יהודים וגם ערבים בלי הסתייכויות, זו תהיה שחצנות לסרב להם. מעבר לכך, אני חושב שיש לי מה להציע להם".

יש לך כוח לשוב ולהיכנס לכל מלחמות התקציבים וקרבות המרפקים מול הקולגות?

"קראתי בידיעה בסוף השבוע שפתיחות ורוח ליברלית היא עניין גנטי. אני רוצה להיות ההוכחה הישראלית לכך".

בתיאטרון הבימה בזמנו קראו לך בזמן המשבר הגדול. גם כעת אתה נקרא לדגל כדי להציל את המצב.

"זה נכון ואני באמת מקווה שאצליח במשימה. אני חושב שיש מספיק אנשים בארץ שיש להם לא רק משאבים אישיים אלא גם דעות נכונות שיתמכו בפרויקט החשוב הזה. אני מתכוון לפנות לכולם ולומר להם שבמקום לברבר בימי שישי במסיבות סלון, יתנו כתף לאורך כל ימות השבוע".

מה שאתה אומר זה להסתמך פחות על הממסד ויותר על תורמים?

"לא. אני אומר שהממסד אינו יכול להתעלם מהעובדה שיש בארץ 20% ערבים שחיים פה והוא חייב למלא את חובתו כלפיהם. אנחנו נלחם ונדרוש את מה שמגיע לתיאטרון בתוקף החוק ובמקביל נחפש תמיכה גם ממקורות אחרים".

אז סיכמנו שאתה לא מתכוון לנוח?

"רק כשאגיע למנוחה נכונה".

טפו טפו טפו, ומה עכשיו?

"אני קודם כל אלמד את השטח. למרות ניסיוני במוסדות תרבות צריך עדיין לבחון את המצב כדי להגיש הצעה קונקרטית איך לנהל את הדברים. אני לא מעלה על הדעת שיש שר במדינת ישראל שיתנגד לזה והמבין יבין".

"קריאת כיוון משמחת"

בתגובה למינוי אמר עזרתי: "כניסתו של אדם בסדר גודל של אגמון למערכת יכולה לקדם ולמנף את התיאטרון. אגמון הוא איש בעל רקורד מוכח של עשייה ולא עוד אחד שמחפש ג'וב. הוא מוכן להירתם לנושא לא בשביל המשכורת או כדי להוסיף שורה ברזומה, אלא כיוון שהרעיון חשוב לו וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים".

גבי אלדור, שותפה לניהול האמנותי של תיאטרון "מקומי", אמרה בתגובה: "זו קריאת כיוון משמחת. לאור המצב הפוליטי הפנימי בישראל, כל פעולה שמקרבת רעיון של שיתוף פעולה ערבי-עברי הוא מבורך וזה נכון גם לתחום התרבות. זה לא סוד שאנחנו נאבקים על קיומנו וכשכוח שכזה נכנס ללשכת המנכ"ל, זה

מעורר תקווה ומעביר אותנו ממקום נידח מבחינה כלכלית למקום טוב יותר. יכולתו הביצועית של אגמון אינה עומד בספק. זו הסיבה שקראו לו בזמנו כדי להציל את תיאטרון הבימה. אני מאמינה בכוח המשיכה שלו".

חוזה אמנם טרם נחתם בין הצדדים אך בתיאטרון מדגישים כי מדובר בעניין רשמי בלבד. בחודש הקרוב עתיד אגמון ללמוד את התיאטרון ולבנות בשיתוף עם שלושת המנהלים האמנותיים מודל ניהולי. לעת עתה לא ברור מה אורך תוקפו של החוזה. הפניה אל אגמון נעשתה לפני כשבועיים ובפגישה עם שתי ההנהלות אמר אגמון: "בימים אלה אני רואה חשיבות עליונה בתפקיד הזה, גם מבחינה חברתית וגם מהבחינה האמנותית. התיאטרון הזה הוא מודל לחיים משותפים שיכול לשמש מיקרוקוסמוס ליחסים בין ערבים ויהודים כשהיצירה והאמנות מהווים את החוליה המקשרת".

אגמון, 82, חתום בין היתר על הקמת תיאטרון בית ליסין, ניהול תיאטרון הקאמרי של תל אביב, ניהול פסטיבל עכו לתיאטרון אחר, ניהול פסטיבל הכלייזמרים בצפת והקמת תיאטרון "בימות" שאחראי בין היתר על הפקת התיאטרונטו. הוא צפוי להיכנס לתפקידו החדש ב-1 בינואר, 2011.