שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "אל תוותרי על סקס"; מדריך להריון של טלי שרון

    "אנשים מופתעים שאני הולכת להיות אמא. קצת מעליב, לא?". טלי שרון, חודש תשיעי, מסכמת במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" את כל מה שרופא הנשים לא יתנדב לספר לך

    תסתכלי על החיובי, בבחילות לא אוכלים

    בהתחלה את מרגישה כאילו גדל בתוכך טפיל, חייזר. במקרה הטוב יש לך רק בחילות, במקרה הפחות טוב יש לך בחילות והקאות. מצפים ממך להרגיש זוהרת, ואת מרגישה חרא. היה לי רע, עד חודש שלישי היו לי כל הזמן בחילות והרגשתי עייפה כל הזמן. וצרבות! אף אחד לא מספר לך על הצרבות. ולא אחרי לילה של שתייה. פשוט צרבת. 

     

     

    הצד החיובי הוא שבבחילות לא אוכלים. הדבר היחיד שעזר לי נגדן היה שקדים. אבל את מרגישה חולה וחמוצה כל הזמן. והורמונים לפנים. כל הפחדים מציפים אותך פתאום. גם לזה יש שלבים, זה נורא. בהתחלה זו החרדה שגדל בתוכך משהו. אחר כך שלב הבכי, למרות שאני לא בוכה בדרך כלל.

     

    אל תוותרי על סקס

    בשבועות הראשונים ממש לא בא לך, את לא רוצה שייגעו בך. אין חשק, לפחות לי לא היה. יום אחד פתאום הסערה חולפת בבום. אני זוכרת את היום הזה, כאילו לקחתי טריפ: ראיתי את השמש מחייכת! אין בחילה, אין רע. ראיתי קשת! הכל מחייך ושר. ואז הבנתי שבשליש השני מתחילה תקופת האופוריה. פתאום יש לך אנרגיה שאת יכולה לפוצץ את העולם. את מרגישה נשית וסקסית ונהיית חרמנית. מאוד.

     

    מה עושים עם הבטן? את כמו פילה קטנה, אבל יש תנוחות, אפשר למצוא. בואי נגיד שזה לא סקס חייתי. את לא יכולה להתנועע כמו פעם, כשהיית צעירה ושוקקת. זה נורא מבלבל בהתחלה, כי את אומרת מי אני? אני אמא? זה לא מסתדר. יש לך רגשות אשם, שיש שם עוד מישהי. אבל זה עובר, ואת לומדת לעשות את ההפרדה. ואז זה הופך לגריאטרי. איך מתמודדים? לאט. אין ברירה. זה מה שיש.

     

    ואל תסמכי על בן הזוג

    מצחיק אותי שיש נשים שסומכות על הגבר שלהן בלידה. מה הוא מבין בכלל? מה, הוא היה בהיריון? הוא יודע מה את מרגישה? כמה שאת אוהבת אותו, הוא לא אמור לדעת מה לעשות בלידה. אני לא בטוחה שאסי, החבר שלי, יידע מה לעשות שם. מצד שני, אולי הוא יפתיע. הוא כבר הפתיע אותי מאוד ברגעים מלחיצים.

     

    תהיי מפלצת. בכיף

    האמת היא שדי התחשבתי באסי, אבל נשים הופכות למפלצות. כל דבר מעצבן אותך. את לא מבינה מה אכפת לך פתאום מהכלים ורבה על דברים מטומטמים ברמות. יש סערה, והיא מעיפה אותך. חבר שלי קיבל עצה: לשים את האגו בצד בהיריון. להבין שזה לא קשור אליו, שגם האישה לא מבינה מה עובר עליה רוב הזמן. הוא גבר רומני עם כבוד וזה מצליח לו לפעמים, הוא משתדל. מה צריך לעשות? ללכת לטיפול פסיכולוגי. דווקא בהיריון הייתה לי התקדמות מדהימה בטיפול. לגברים הייתי ממליצה לתת לסערה לחלוף מעל הראש.


    טלי שרון. "אנשים זרים צריכים להתנהג אלייך יפה" (צילום: ענת מוסברג)

     

    דוהרת על המקרר? עשי זאת בלילה

    לא היו לי ממש התחרעויות. יש לי את זה קצת עכשיו, אבל אני נורא מחזיקה את עצמי: לא רוצה להיות דַבָּה. אין לי כוח אחרי הלידה להוריד המון או להיות מאלו שלא מזהים אותן. גם ככה את משמינה, אז למה עוד? אבל לפעמים את קמה באמצע הלילה רעבה, וזה לא מאנצ'יז, זה כאב אמיתי. כמו מזלג בפנים, והיא דופקת על השולחן "תאכילי אותי‭."‬ נשבעת שאני לא הייתי רעבה! זו היא! אז אכלתי, מה אני אעשה.

     

    היה לי התקף בולמי אחד, שרציתי רק מתוקים. עברתי על כל הבית, מהמדף התחתון לעליון: שוקולד, חלבה, פרי. כל דבר שעונה להגדרה מתוק ומשמין. זה מגיע באישון לילה, כמו גנבת, וזה לא סתם: כי גם מעצמך את מתחבאת. את אוכלת בלי שגם את תשימי לב. זה קטע חסר שליטה, אבל לא קרה לי ליד חבר שלי. הדבר היחיד שמנחם במקרה הזה הוא לפחות לאכול בריא: אגוזים, תמרים. אבל קשה לחטוף מאנצ'יז עם אגוזי מלך. מצד שני, אומרים שהנקה זה מרזה.

     

    בלי לחץ על בחירת שם

    קודם נראה את הפרצוף שלה ואז נחליט. יש מספיק לחצים גם בלי זה. בינתיים יש לה שם עוברי – צ'יצ'י.

     

    תשכחי ממדריכי היריון

    מדריכי היריון זה לקרוא ולשרוף. את לא רוצה, זה דוחה, אבל קשה להפסיק לקרוא. זה מסקרן. את משתכשכת בזה, למרות שזה מכניס לך לראש חרדות שהן לא במקום. לי יש ספרים באווירת הסבנטיז, מאחות שלי. הכי לא מעודכנים. אבל בעיקרון זה לא כזה משנה. הכל בסופו של דבר הכי לא משנה. עשו את זה אלפי שנים לפנינו, בלי ספרים. יש ספר ששמתי בשירותים, ואז הגעתי לשלב של המחלות. אני קוראת את זה וקולטת שאני בפחד מה יקרה לבת שלי, שעוד לא נולדה! אמרתי לעצמי: למה לחשוב על זה עכשיו? אם היא תהיה חולה, אני אקרא על מחלות. עדיף להתחבר לסיפורים של נשים, זה יותר אמיתי.

     

    מצאי חברה טלפונית

    האמת היא שהכי נהניתי לשבת עם אמא שלי ואמא של חבר שלי ולשמוע סיפורים. נשבעת, זה הרגיש לי כאילו כל זקנות השבט יושבות במערה, וכל אחת מספרת את החוויות שלה. הן נהנות לספר איך אצלן לא היה אפידורל! כל מי שעברה את זה רוצה לשתף. נשים אומרות לך, 'אם את צריכה משהו, תתקשרי. גם באמצע הלילה‭.'‬ זה איזה בונדינג בין נשים שאני לא מכירה. בדרך-כלל אני פוחדת מבנות. החברה הטלפונית שלי היא אחותי. אליי אף אחד לא מתקשר לקבל עצה. לא רוצים לשמוע מה יש לי להגיד.

     

    אל תפחדי מהכאב

    הלידה בעיניי היא חוויה סקסית, למרות שכשראיתי תמונות, זה נראה מחליא. אבל אצלי זה יהיה אחרת! יישפכו החוצה יהלומים! תהיה לה הילה כמו למריה! בהתחלה את קוראת על כל מיני לידות, מתחילה לפנטז, ואז הפנטזיה משתלטת עלייך: את מדמיינת את עצמך נתלית על חבל וצועקת 'אההההה' כמו זינה. אני רוצה את הפנטזיה הזו, אבל זה בטח לא יקרה, כי זו פנטזיה. זה לא סאדומאזו. זה רק מאזו.

     

    לידה במים זה נורא יקר, אז אני מתכננת ללדת לידה טבעית. כלומר, בלי אפידורל, עם מיילדת שלא מתחלפת, והיא איתך כל הלידה. זה חשוב, כי הגבר לא ממש יודע מה לעשות. אם את רוצה ללדת כואב, בלידה פרטית, את צריכה לשלם המון-המון כסף.

     

    אני רוצה לחוות הכל: הלידה, כאבי היניקה. פתאום כאב נהיה משהו שלילי. בגלל שכל כך התרחקנו מעצמנו, הלידה הופכת לחוויה שבה האישה מנותקת מעצמה. שמים אותך על מיטה, מרימים לך את הרגליים, נותנים לך אפידורל – כמו פרות – עוברים מאחת לאחת. בעולם המודרני האישה הופכת להיות פסיבית בלידה, כמו חולה, ונותנת לצוות הרפואי את השליטה. זו חוויה עוצמתית וחד פעמית, ואנחנו חוות אותה רק בחצי הגוף העליון, כי האפידורל גורם לחלק התחתון לא להשתתף. בהתחלה רציתי אפידורל, כי למה לסבול. לאט לאט הבנתי שאני מעדיפה שיכאב לי, כי אני רוצה להרגיש. מצד שני, יכול להיות שאני אתחרט תוך כדי.

     

    חסכי באנרגיות

    את עוברת דברים פסיכיים בהיריון, כל מיני תופעות הזויות. הגוף שלך לא שואל אותך: את עייפה ברמה שאת יכולה להירדם בכל שלב, את עם בחילה, את מטורפת מההורמונים ואת לא שולטת על זה. את בטמטמת היריון. הייתי ביציאה עם חברים והתחלתי להזיע, דפיקות לב. שעטנו לאיכילוב, ובמונית אמרתי שאני הולכת למות. שזה הסוף! הרופא במיון אמר לי שהיה לי התקף חרדה. זה נורא מוזר שלא היה לי עד עכשיו, אבל בהיריון הכל הופך לנורא קיצוני. לגוף שלך אין אנרגיות אלייך. הוא עייף.

     

    זה הרגע שחשבתי שאני משתגעת. אבל את לא משוגעת, את סתם בהיריון. את נהיית עייפה נורא מהר, מבינה שאנרגיה זה דבר מוגבל. נשאר לך קצת, ואת צריכה להשתמש בו בתבונה. את מריונטה. את כלום. מאבדת שליטה, וזה מלחיץ. אני אולי האדם הראשון בעולם ששמח שהיה לו התקף כזה, כי אני מוציאה משהו החוצה. זה אנושי. היום אני יודעת שאם זה קורה, אני צריכה לעשות משהו. לצאת לעולם. לא להתכנס. אני כבר לא נכנסת להיסטריה.

     

    נצלי את מצבך בציבור

    אני לא ממש ניצלתי את ההיריון שלי, ואני קצת מתחרטת. אני אוהבת שנוגעים לי בבטן, למשל. במיוחד כשהיא בועטת. זה מדהים, ואני רוצה שאנשים יחוו את זה גם, למרות שאני לא מכירה אותם. וכל הזמן מפנים לך מקום לשבת, שואלים איך את מרגישה, מתעניינים בך. כשמילאתי אוויר בגלגלים רץ אליי מישהו וצעק "נראה לך? במצבך‭"?‬ זה נראה לאנשים כמו חצי מחלה, אבל זו תשומת לב נעימה.

     

    זו התקופה שאת יכולה לבקש מה שבא לך, להיות נסיכה. אנשים זרים צריכים להתנהג אלייך יפה.

    לפני כמה ימים חציתי את הכביש, ופתאום עצרה מכונית. ואז עוד אחת. עוד לפני שחציתי. אמרתי, מה קורה פה? לא הבנתי שהם עוצרים לי! עד אותו רגע לא קלטתי שאנשים מגיבים לדבר הזה. זה כאילו מרכך אצלם משהו. יש לזה הילה. ובארץ כשכבר עוזרים, אז זה ממש קבוצת תמיכה. מסתכלים עלייך, מתחשבים בך. אנשים נורא נחמדים אליי עכשיו, ואני נהנית מתשומת הלב.

     

    מצד שני, הייתה איזו קופאית שאמרה לי, וואו, טלי שרון? השמנת בפנים, זה בגלל ההיריון, נכון? אני תמיד מחייכת בנימוס, מה אני יכולה להגיד. או כשאני יושבת עם חברים בבר ולא שותה. רק הנוכחות שלי שם גורמת לאנשים להסתכל עליי מוזר. אני לא יודעת לענות. אני נחמדה ומגחכת ומרגישה מפגרת.

     

    הגעת לתשיעי? הכיף רק מתחיל

    יש את האשליה הזו שאת מגיעה לחודש תשיעי, וזהו. אז לא. יש לך עוד חודש. אולי הם לא רוצים לצאת, ובצדק. ברגע שהם יוצאים, זהו. זה אבוד. הם יהיו כאן עד המוות. בחודש השמיני קיבלתי כאפה של חרדות שאוקיי, אני הולכת להיות אמא. זה הדבר שהכי הפחיד אותי בחיים. זה פחד איום, שאני אהיה אמא רעה. אנשים מופתעים שאני הולכת להיות אמא. זה קצת מעליב, לא? מצד שני, גם אותי זה הפתיע. די מדהים שזה קרה לי. 

     

    השחקנית טלי שרון ‭(31)‬ גרה בתל אביב עם חבר שלה, אסי סלומון, שחקן באנסמבל הרצליה שאותו הכירה בהצגה ששניהם שיחקו בה. מאחוריה השתתפות בהצגות, טלנובלות וסדרות (בין היתר "בטיפול‭,"‬ "סרוגים‭,"‬ "הצרות שלי עם נשים‭9 ,("‬ חודשי היריון, כולל קמפיין למעצבת אבישג ארבל. לפניה לילות לבנים.


     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    טלי שרון. לא בטוחה שהחבר ידע מה לעשות בלידה
    צילום: דודי חסון
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים