פרשת שבוע כלכלית: התחכום העסקי של יעקב
לאחר שנפל קורבן לתרמית של לבן, בוחר יעקב להמשיך לעשות עמו עסקים והופך לאיש עשיר. לו היה הדבר קורה בימינו היה יעקב פונה לבית משפט ואין לדעת כיצד זה היה פוסק. למזלו הוא לקח על עצמו את התפקיד של כוחות השוק – והשאר היסטוריה
בפרשת השבוע "ויצא" מסופר על שתי עסקאות של יעקב עם לבן. בעסקה הראשונה, יעקב מסכים להיות רועה הצאן של לבן במשך שבע שנים, ובתמורה לקבל את רחל, בתו של לבן. בעסקה השנייה, יעקב מסכים להמשיך להיות רועה הצאן של לבן, ובתמורה לקבל חלק מהעדר של לבן.
המונח חוזה מופיע פעם אחת בתנ"ך, בספר ישעיהו, שם נאמר: "כרתנו ברית את מוות ועם שאול עשינו חוזה" (ישעיהו, כ"ח, ט"ו). עם זאת, התנ"ך מלא בחוזים.
חוזה הינו תוצאה של מפגש רצונות בין צדדים המבקשים לעשות עסקה או להסדיר ביניהם קשר מסוים. השאלה היא מה קורה כאשר אחד הצדדים מרמה או אינו מקיים את החוזה, כפי שקרה בחוזה הראשון של יעקב. האם צריך גוף חיצוני שיאכוף את ההסכם?
כיום, המדינה המודרנית מכירה בחוזה באמצעות חקיקה ואוכפת חוזים באמצעות בתי המשפט. יש האומרים שזהו התפקיד הבסיסי של המדינה. לדוגמא, רוברט נוזיק כותב בספרו "אנרכיה מדינה ואוטופיה", כי תפקיד המדינה מצומצם לאכיפת חוזים. אינני מסכים עם נוזיק, שכן לעמדתי אין למדינה כל תפקיד. השאלה היא אם כן, מה עושים נגד מפירי חוזים?
לדעתי, הפתרון נגד מפירי החוזים נעוץ במקרא. אחת המסקנות המעניינות מהעסקאות של יעקב עם לבן, היא שאין צורך בגוף חיצוני שיאכוף הסכמים. יעקב אמנם הפסיד בעסקה הראשונה, אך למד מהניסיון ובעסקה השנייה, עם אותו אדם, הוא כבר הרוויח.
המוניטין הבעייתי של לבן
יעקב זיהה את המוניטין הבעייתי של לבן והוא תמחר את העסקה השנייה באופן שיוכל להרוויח ממנה. כאשר המוניטין של איש עסקים הוא בעייתי, אנשים יימנעו מלעשות איתו עסקאות, או שהם יעשו איתו עסקאות תוך קבלת ערבויות מתאימות שיבטיחו ביצוע.
הטענה שלי היא שאין צורך בגוף חיצוני שיאכוף חוזים. "כוחות השוק" מזהים רמאים והעסקאות איתם "מתומחרות" בצורה אחרת. הנני מסתמך בעניין זה, בין היתר, על אדם סמית אבי שיטת "היד הנעלמה" אשר הסביר כי כוחות השוק פותרים כל בעיה בשוק ללא צורך בהתערבות גורם חיצוני. מסקנת השיטה היא שלא דרושה כל רגולציה של חיי המסחר, לרבות בסוגיית החוזים.
יעקב פונה לבית משפט
נניח כי יעקב היה פונה לגוף חיצוני - בית משפט - לאכוף את החוזה הראשון. מה היה קורה אז? ראשית, אין ביטחון שבית המשפט היה פוסק לטובת יעקב. ברגע שמפקידים תיק בבית המשפט, מאפשרים לשופטים להכניס את שיקול דעתם, דבר שיכול להוביל לתוצאות אבסורדיות. לעולם אין לדעת כיצד התיק יוכרע.
שנית ועיקר, ברגע שאנשים נאלצים לסמוך על גוף חיצוני שיטפל בעניינם, הם מורידים מעצמם אחריות. אנשים שלוקחים אחריות מלאה יכולים באמצעות חוזים לנהל סיכונים ולהקצות משאבים בצורה יעילה. מאידך, ההתערבות החיצונים של המדינה בחוזים, פוגעת בהקצאת הסיכונים והמשאבים במשק.
לעמדתי, יש לאפשר לאנשים אוטונומיה מוחלטת לעשות בנכסים שלהם כרצונם, ולא להתערב במה שהם עושים בינם לבין עצמם. זהו "חופש החוזים" ברמה הבסיסית ביותר.
ד"ר אבי נוב הוא עורך דין המייצג לקוחות מישראל ומהעולם בתחום המיסוי ומנהל את אתר האינטרנט הישראלי לתכנוני מס בינלאומיים, כולל מאמרים וחדשות מיסוי: http://www.IsraelTaxLaw.com. ניתן לפנות אליו במייל: avinov@bezeqint.net
לפנייה לכתב/ת 
